מי יוצא מהמשחק? זוגות חד-מיניים, הורים והורות יחידניות, וזוגות שלא נישאו; הנפגעים העיקריים הם הומואים – זוגות ויחידנים – שהרי עליהם נאסר מראש להשתמש בשירותי פונדקאות כאן בישראל.
גל אוחובסקי כבר קבל וקרא בטורו לפרלמנטרים הישראליים לפעול בנושא (אריה דרעי כבר על זה) ובסופ"ש האחרון פרסם גם רועי יולדוס רוזנצוויג, עורך ערוץ הגאווה ב-mako, רשימה כועסת ומאשימה אודות אלו שמנסים למנוע ממנו להיות אבא.
האחרון האשים את המערב כולו בצביעות ודחס לטנא חגיגי אחד את ההומופובים והפמינסטיות – שבדרך כלל לא בדיוק גרים יחד בכיף – בטענה שנימוקיהם אולי שונים אבל תכל'ס אלו וגם אלו בעצם חושבים שהומואים הם בני אדם סוג ב'. וואלק, תודה.
אז לפני שניגש לרחם האוריינטליסטי המפרפר על שולחן הניתוחים המוסרי שלנו, בואו ניישר קו: אני פמיניסטית (ויש שיגידו – אחוש) ומאמינה בכל לבי שמי שרוצה ויכול לדאוג לילדים, זכותו להקים משפחה. אין קשר בין יכולת זו לבין נטייה מינית והרכב התא המשפחתי. כל מי שמביא ילדים עושה זאת תמיד ממניעים אנוכיים, וילדים בריאים גדלים להורים אוהבים – זה שלאמאבא יש שקע ותקע בהתאמה מעולם לא היווה ערובה לכך שלא יסתלבטו עליך בכיתה. אומרת מניסיון.
יתר על כן, אינני מתכוונת להתחתן במוסד שלא מחתן זוגות חד-מיניים, ואני לגמרי נופלת לקטגוריה החצי מעליבה של "מצטייני החוג לפמיניזם" (אנחנו מעדיפות "מגדר"). אבל פונדקאות, ובפרט כזו בעולם השלישי, יושבת לי מאוד עקום על הפרספקטיבה, ולא ברור לי איך דווקא הומואים, שמאופיינים לרוב בתפיסת עולם פרוגרסיבית ושיוויונית, חושבים שזו זכותם הבסיסית לשכור רחם ששייך לאישה עם ספקטרום כלכלי שבין זנות למוות, וזועמים על הניסיון להפר את זכותם זו.
נכון, ההוראה ההודית מונעת כל כולה משנאת להט"ב ושמרנות שתלטנית ואין בה ולו שמץ של דאגה למצב הנשים. אבל אם כבר פונדקאות (ושאלת הפונדקאות בפני עצמה היא כבדת משקל) – האם לא הגיוני יותר לרכז את הלחימה על הזכות להליך פונדקאי בעולם הראשון וספציפית במדינת אזרחותכם, ולא במקום שבו מוביליות חברתית היא סוג של בדיחת קרש, ובו כל 20 דקות נאנסת אישה?
רחם להשכרה
צודק יולדוס-רוזנצוויז, המערב הוא צבוע, ואף ציני ומטונף מוסרית. לא צריך לסיים דוקטורט ביחסים בינלאומיים כדי להבין שארה"ב נלחמה על דמוקרטיה בנקודות מאוד ספציפיות במזה"ת אבל השתינה בקשת על כל מה שמתרחש באפריקה כי אין שם נפט; שהאיחוד האירופי מעלים עין מזכויות האדם בסין כי מדובר בכלכלה בנסיקה; שאפילו המובטלים מבית לא מעניינים את הטייקון המערבי כל עוד הוא יכול להעסיק מפעל שלם בעלות 300 דולר לחודש בבנגדלש.
כל זה נכון, אבל לא הופך ניצול של נשים נזקקות בעולם השלישי לסבבה ולא משנה כמה הוא נפוץ, משום שהאמת הברורה כשמש היא שהללו מוכנות להשכיר את גופן – ואומרים שהיריון זה לא קטע פשוט – אך ורק מתוך ייאוש ומצוקה. האם מי שדורש חופש בחירה אמיתי לעצמו, אין מחובתו לדאוג לחופש בחירה כזה עבור החלשים ממנו?
ישנן נשים בעולם הראשון שמציעות שירותי פונדקאות ממניעים אחרים, הן מעטות ויקרות יותר ולא פעם מונעות מאג'נדה אמונית, אבל בין אם אתם גייז או סטרייטים, זוג או יחידנים, אם כבר החלטתם להביא חיים חדשים לעולם, האם אין ערך לנביטתם ממקום של רווחה ושיוויון?