חנן גולדבלט (צילום: צ'ינו פפראצי)
איזה מסכנול חנן גולדבלט, עובד בעבור שכר מינימום (כמו עוד מיליון ישראלים שלא הורשעו באונס) | צילום: צ'ינו פפראצי
"כוכב נופל", כך נקראה כתבת הפרופיל של אלינור פוקס על חנן גולדבלט, שזכתה במקום של כבוד ככתבה המרכזית של מגזין סוף השבוע של מאקו. כפי שהכותרת מרמזת, המאמר היה מכמיר לב כל כך שאפשר היה לחשוב שהוא מתעד את תהליך שיקומו של גולדבלט משבץ, ולא שובו לאזרחות אחרי כליאה בשל עבירות חמורות. הכי איך נפלו גיבורים. כמעט רציתי לסור לסוכנות הרכב החולונית בה גולדבלט מועסק בשכר מינימום (מילא שליש מהישראלים, אבל חנן גולדבלט?!) ללטף את ראשו המאפיר ולקנות לו קרטיב נחמה. כמעט.

גולדבלט ישב במאסר ארבע שנים, בניכוי שליש מתקופת המאסר המוסכמת מראש – על התנהגות טובה, כמובן. שנים מעטות לפני כן הוא (ולא לכאורה, כך פסק בית המשפט) ניצל מרות, הטריד ואנס את תלמידותיו למשחק. לא מדובר היה במעידה חד פעמית (כאילו שיש דבר כזה), אלא במעשים שהתפרשו על פני שמונה שנים. התירוץ השחוק "אבל הייתי בטוח שזה לגמרי סבבה" מעיד לא על לב תם וישר אלא על תחושת זכאות בילט-אין של גולדבלט על כל הנשים והנערות בסביבתו; אלו אגב, לא ממש מוזכרות בכתבה, בטח שלא כנפגעות העיקריות של עבירותיו.

בכלל, כל עניין העוול שביצע – באחרות וכמסתבר, גם בעצמו – לא בדיוק יושב בטבורו של הפרופיל, שמוקדש ברובו המוחץ לתיאורים עגומים של שגרת יומו של גולדבלט החבול, מקושטים באמירות חבריות שכל-כולן עיטור העוז – חנן כה אמיץ! חנן מתחיל את חייו מחדש! הניצוץ לא סר מעינו של הנמר, סליחה, של חנן._

אפילו התואר "אצילי" השתרבב שם מפיה של חברתו הדר גלרון שגם הצרה על כך ש"החטא הגדול של רבים בדור שלו, וגם שלו עצמו, הוא ששינו את הכללים. מה שפעם היה נחשב בסדר, היום נחשב מעשה פלילי". גם אם האמירה הזו נכונה לשנות השישים של המאה הקודמת (ואני לא בטוחה מה בדיוק אסכולת "לזקנים מותר להיות גזענים" מצדיקה בעולם) – הרי שגולדבלט הורשע בביצוע עבירות החל מאמצע שנות התשעים ועד לאמצע העשור הראשון של שנות האלפיים, לא בדיוק התקופה הביזנטית.

תהליך מסתורי

אחרי הצפה של ים הרחמים, הביעו חבריו של גולדבלט זעם על כך שהזדמנות שנייה איננה ניתנת לשחקן, שהרי הוא שילם את חובו לחברה – האגף התורני והכל. אלא שאפילו הפורטרט מכמיר הלב לא מכחיש שגולדבלט מעולם לא לקח אחריות מלאה על העבירות בהן הורשע; לא כשנכלא, לא כששוחרר ובטח שלא בראיון הנוכחי.

הדבר הכי קרוב לשיח של הכאה על חטא הוא אמירתם של חבריו, שמספרים שבכלא חנן עבר תהליך. אבל איזה תהליך? תהליך חזרה בתשובה? תהליך פוטוסינתטי? מהו התהליך המסתורי שעבר על גולדבלט ומייתר התנצלות פומבית והכרה בפגיעותיו הרבות והאלימות בקטינות ובבגירות על פני שנים? הרי לא משנה מה עמדתכם לגבי שיקומם ושילובם של פושעים מורשעים בחברה, קשה שלא להסכים שנטילת אחריות מלאה והכרה בפגיעה שנעשתה היא צעד ראשון קריטי למדי, במיוחד אם אתה מחפש הכרה ציבורית.

אך למצער, גולדבלט איננו יכול לצאת בהצהרות כאלו. אחרי הכל, לעדותו של חברו אהוד ערמוני, הוא רועד רק למשמע המילה אונס; מעניין מה תגובתו העצבית למשמע המילה אחריות.