בדיחה מאוד ישנה מספרת על ילד ששואל את אביו מה ההבדל בין תיאוריה לפרקטיקה. האב ניגש אל אשתו ושואל: "אישה, האם תשכבי עם השכן בשביל אלף שקלים?". האישה מהססת, אך משיבה בחיוב. הוא ניגש לבתו ושואל: "בת, האם תשכבי עם השכן בשביל אלף שקלים?". גם הבת שוקלת את תשובתה אך מסכימה. "אתה רואה, בן? בתיאוריה, יש לנו אלפיים שקלים. בפרקטיקה, יש לנו שתי זונות".
כחובבת גדולה של הפילוסופיה הקפיטליסטית-אגוטיסטית של איין ראנד, אני מאמינה בלב שלם שמשטר סוציאליסטי הוא צרה צרורה. לא כי הרעיון לא מחמם לי את הלב, דרך אגב. אלא כי בפועל זה דורש מהצמרת לקבל כוח בלתי מתפשר וריכוזי, כשהטבע האנושי, כפי שאורוול רמז ולא בעדינות, הוא חזירי להחריד. סוציאליזם יכול להתקיים רק לטווח הקצר ובקבוצות קטנות בהן כולם מכירים וסומכים האחד על השני, ואפילו שם סופו להירקב. יעיד על כך קרמבו מ"מבצע סבתא".
לכן, מבחינתי חזירותם של בעלי הדירות בעיר הגדולה היא תוצאה ישירה של אינספור פתיים ששכרו דירות מתפרקות במחירים לא אפשריים, ובלבד שיחיו במרכז של המרכז. מחירי הדירות המופקעים אינם אלא התגשמות חזונה של ראנד - החזק שולט, ושהחלש יגור בפריפריה. הרי אנחנו שוכרי הדירות הסכמנו לתנאים אלה. אנחנו משלמים מדי חודש בחודשו למעלה ממחצית המשכורת שלנו על מגורים, ועוד אומרים תודה אם המים זורמים בצנרת ולא מחוצה לה. כאשר הביקוש כל כך גבוה, רק אידיוט לא יעלה את המחיר, ע"ע מחירי הקוטג'.
לפיכך, אפשר כמובן להסתכל על שוכני האוהלים כעל ילד קטן שעשה במכנסיו ומצפה מהמבוגר האחראי שינקה אחריו. המבוגר יכול כמובן לומר שמי שלכלך שינקה, ובמקרה שלנו - כפי שידעתם לשכור את הדירות הללו, דעו להחרימן.
תרומה לנזקקים של מס הכנסה
תת-תיאוריה שמבוססת על זו של ראנד תגיד שאם כל שוכרי הדירות, כאקט מחאתי, יעזבו את דירותיהם בחודשיים הקרובים וישאירו את תל אביב שוממת, בעלי הדירות יקפלו את זנבם בתוך פחות מחודש מרגע קיום המחאה, וכולנו נוכל להתקיים כאן בשלום ומבלי לרעוב. אם אין ביקוש, אין חוצפה.
אלא שדירת שלושה חדרים עם טיח מתקלף היא ממש לא קוטג'. ממש כמו בבדיחה ההיא, ההבדל בין התיאוריה לפרקטיקה משאיר אותנו עם שתי זונות. זונה אחת היא העובדה שמחאה כזו תעלה בערך כמו שכירות של שנה לכל מוחה, ותמיד יהיה פתי שישכור את מקומו, כך שזה גם יפספס את המטרה וגם יעלה הון. הזונה השנייה היא שאנחנו לא באמת חיים במדינה קפיטליסטית.
בפרקטיקה, גובה המסים שאנו משלמים הוא האמ-אמא של הסוציאליסטי, על גבול המדיניות הקומוניסטית של מזרח אירופה. המשכורות הסטודנטיאליות ומשכורות המינימום כל כך נמוכות כי מלכתחילה אנחנו מקבלים זכויות של שוק חופשי (משמע, כלום) אך משלמים בעבור מדינת רווחה. מכיוון שמתוך משכורת מינימום חודשית, משהו כמו יום עבודה אנחנו תורמים בעל כורחנו לעמותת "ביטוח לאומי", עוד יום לאגודת "מס בריאות", ובחודש של שעות נוספות מוסיפים עוד כמה שקלים לנזקקים ב"מס הכנסה", הייתי מצפה מהשומרים על השמנת לעשות כבר משהו שיאפשר דיור בתנאים סבירים לשוכני האוהלים.
המדינה הזו חייבת להחליט - אם קפיטליזם אז עד הסוף, גם בזכויות. משטר שמשלם משכורות מינימום של כלכלה סוציאליסטית אך גובה מחירי מחיה על פי סטנדרטים קפיטליסטיים, מזכיר לי את המדיניות של סטאלין. ובחיי שאין אחד מאנשי ההנהגה המהוללים שלנו ששפם כזה יוכל להחמיא לו.