טולסטוי פתח את ספרו המופתי (שאני לא סובלת, דרך אגב, אבל אי אפשר להתכחש לזה שהוא מופתי) במשפט: "כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. אך המשפחות האומללות - אומללות הן כל אחת על פי דרכה". מה שאני מבינה זה שהיצר האנושי שלנו מחפש תמיד את הרכילות הרעה. אדם תמיד יעדיף לשמוע איך הבן של השכנה, זה שתמיד הוציא ציונים גבוהים והביא הביתה רק את הבחורות הנכונות, נפל מקורס טיס, ועדיף כי סרב פקודה.
לכאורה, אף אחד לא רוצה לשמוע (אלא אם מדובר במעגל החברים הקרובים או המשפחה, וגם אז לא תמיד): "הכל מצוין, כולם בריאים, יש המון כסף, גילי מסיימת תיכון בהצטיינות ורון מתחיל ללמוד רפואה באוקטובר. אנחנו, ההורים, עליזה ושמחה, מאושרים בחלקנו ואין לנו צרות". זה משעמם, רפטטיבי וממצה את עצמו די מהר. אפילו בקומדיות הרבה יותר קל לכתוב על הילדה המרדנית או על ההורה האובססיבי. עמוק בתוכנו, כולנו זקנות פולניות ורכלניות.
אלא שפולניוּת היא לא עניין גנטי כי אם תכונה נרכשת. למעשה, מקורה של הפולניוּת בכלל לא בפולין כי אם בבדיחות על פולניוֹת. יהיה מי שיגיד שאין בדיחות על פולניות, כי הכל אמת. אבל אם להיות כנים, התופעה קיימת גם בארצות הברית, רק ששם היענטע-דריפע נקראת "האמא-היהודיה", מה שהופך בעצם כל אישה מבית-ישראל להיות מועדת לפורענות. ולמרות שרגש השמחה לאיד טבוע בגנים היהודים שלנו, דווקא היהדות מכריזה עליו מלחמה כשהיא דורשת להימנע מלשון-הרע. ומכיוון שהתורה מסתכמת על רגל אחת ב"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", ושהיה שנוא עליי במיוחד אם אדם שאני מכירה היה שמח בצרתי - אני עושה כמיטב יכולתי שלא לשמוח בצרות אחרים.
גם אני טועה לפעמים
כל זה טוב ויפה בעולם מושלם, אלא שהעולם הזה לקוי, פגום, כואב ורחוק שנות אור מלהיות מושלם, וכך גם אנחנו. גם אני לפעמים מרכלת, ולעיתים אומרת דברים לא מחמיאים שלא בפני האנשים הנוגעים בדבר, על אף שלרוב אני מטיחה אותם רק בפניהם ולא מול אף אחד אחר. נכון, לפעמים האמת שאני יודעת ומעבירה אינה מדויקת ורחוקה מלהיות אובייקטיבית; מה שבסופו של דבר אומר שאני מעליבה אדם שלא יכול אפילו להגן על שמו כי הוא לא יודע על חילופי הדברים שלי עם צד ג'. ויחד עם זאת, אני יודעת להתנצל כשאני טועה, ומנסה להימנע מלהפיץ רעל על אנשים, בפניהם או מאחורי גבם. זה מה שעושה אותי אדם טוב, אפילו שאיני חפה מטעויות.
אם כבר הגעתם לקרוא את המילים שלי עכשיו, יתכן שאתם מכירים חלקית את ההיסטוריה שלי. חלק ממה שיתכן ובלעתם היה סרטון שהתפרסם כשהייתי סגורה בבית האח הגדול לפני למעלה מחצי שנה, סרטון פורנו ולא באיכות HD. הבחורה הייתה בהירה עם שיער כהה, ובעזרת הטשטוש היו-טיובי ואם מחפשים בכח, אפשר לחשוב שאולי זו הייתה אני. לעזאזל, זה היה כל כך דומה שאפילו אני תהיתי לרגע, אם זה איזה תרגיל פוטושופי מרושע.
אבל זה היה בעיקר מזל רע ותו לא. הבחורה המצולמת באמבטיה פשוט דומה לי, ולא יותר. מי מכם שהעביר הלאה את הסרטון הזה, ומי מכם שעדיין חושב שזו אני ועל כן מרשה לעצמו לפזר רעל בגינו, צריך לעשות קצת חשבון נפש. האם באמת בדקתם את האמת לעומקו של עניין, או שאולי אתם זקנות-פולניות שמחפשות לפגוע? כי אני כבר יודעת שאני אדם טוב ואני מכירה אלפי אנשים טובים. אבל צריך רק תולעת אחת כדי לגרום לארגז תפוחים שלם להירקב. אולי כל אחד צריך לבדוק עם עצמו, אולי לרגע אחד, אם בשלב זה או אחר הוא התנהג כמו תולעת.