פרס רבין וערפאת מקבלים את פרס נובל לשלום (צילום: Getty Images, GettyImages IL)
חבר'ה, תעשו שלום למצלמה | צילום: Getty Images, GettyImages IL

לכל ישראלי, בכל גיל ובכל מעמד ובכל מצב, קרה משהו קטן כשהוא התבשר השבוע על חידוש תהליך השלום והנעתה של יוזמת קרי במזרח התיכון. חלק ששו, חלק נעצבו, חלק התעצבנו. החלק העיקרי, בהם אני, התייחס לעניין בשוויון נפש, ובכל זאת לא יכולתי שלא להבחין ברגש כלשהו שהשתלט עלי ושאני מספיק מודע כדי לזהות אותו: פחד.

איך תהליך שלום שמונע לפתע מצליח להטיל פחד? ובכן, ההסבר הנפשי פשוט מאוד: בן אדם בגילי, שגר פה בעשרים השנים האחרונות ועקב בעניין אחרי הפיגועים האיומים שהיו כאן, מזהה את המילה "שלום" עם המילה "זק"א". בישראל, כשאתה שומע "שלום" אתה שומע סירנה ו"פתאום שמעתי בום אדיר וכל הגג עף". זאת כל התורה כולה על רגל אחת.

במשך עשרים שנה וקצת יותר כל מה שקיבלנו מהנודניקים של השלום היה דיבורים וחלקי גופות. לא רוצים. לא מעוניינים. קונספט השלום במתכונת המוכרת מאז תחילת שנות התשעים צריך למות לחלוטין. אסור אפילו להזכיר אותו.

גם רבין לא רצה שלום

אם כבר מדברים על משהו, זה צריך להיות משהו חדש, בקונספט מעודכן, שמתאים לימים, שמתאים למפה הפוליטית כאן ושם, שיכול להתיישב על ראשם של הישראלים ב2013.

מהו הקונספט הזה? הנה הוא, במספר מצומצם של שורות:

אנחנו, רוב טוטאלי של הישראלים, לא רוצים שלום. אנחנו רוצים שקט. גם הדוגמניות שמתפללות לשלום עולמי כשנופך מוזס שמה עליהן את הסרט, לא רוצים שלום. הן רוצות שקט. גם הרמטכ"ל לא רוצה שלום. הוא רוצה שקט.

גם רבין לא רצה שלום. אחרת הוא לא היה מורה לשבור ידיים ורגליים. הוא רצה שקט. כולנו רוצים שקט. שקט הוא טוב. שקט בונה, שקט מביא לשגשוג.  שקט על ישראל. השקט מתחיל בתוכי. באתי רשמתי: שקט. עושה שקט במרומיו הוא יעשה שקט עלינו ועל כל ישראל ואמרו: שששש.

זהו זה בדיוק. על כן צריך לומר למזכיר קרי ולכל שליחיו: בכיף. באהבה. עם כל הנשמה. אנחנו נשב לכל שולחן עגול עם כל אחד שמסוגל להגיע איתנו להסכם על שקט. ניתן, נעניק, נשחרר, נבוא הכי פתוחים בעולם, ובלבד שיהיה שקט בר קיימא. נחזיר שטחים? השתגעתם? מי מחזיר שטחים בשביל שקט? טוב, אולי, רק אם העם יחליט במשאל עם. נפנה יישובים? נראה. לא בטוח. יש גבול למה שעושים עבור שקט.

אבל הדיבור הזה, הוא דיבור לא פופולרי. כי האנשים אשר על השיח, הם הרי חיים ונושמים היטב את הקונספציה שניסתה לשלוט כאן עד לא מכבר, ולדאבוננו עדיין לא מתה לגמרי. זו שלא קידמה אותנו במטר אחד, אבל עדיין זוכה ליוקרה ולכבוד מלכים. זו שגם בעתיד לא תביא כלום, רק דם ואש ותמרות עשן. שקט. יותר מזה אנחנו לא צריכים.

>> לכל כתבות המגזין