אפס, איש לא קבע שאסור להגיב על תגובות של אחרים. ובכן, בים כל המלל ודברי הגאונות שמושמעים בשלושת הימים האחרונים בתקשורת מפי אנשים שבאו מהבית חמושים בסימני קריאה, אבקש להתמקד באחת הדנה, איך לא, ביאיר לפיד. לא הייתי נדרש אליה, לולא אני חש כי תבואנה עוד אחרות כמותה וישנן כאלה שכבר באו.
את היום שלאחר הבחירות ביליתי מבולבל ומהורהר. כמו רבים אחרים המתעניינים בנושא, גם אני לא ידעתי איך לאכול את התוצאות וגלגלתי בראשי תסריטי קואליציה אין קץ. כשאתה ניצב מול אמירה בסדר גודל כזה אתה בעיקר מבולבל. אין מה להבין. זהו בכלל מגרש של רגשות, בוודאי בשלב הזה. אבל אז נהיה לילה והלכתי לישון, כמנהגי, עם "גלובס" ביד.
הנה מקבץ מהדברים שכותב מתי גולן על יאיר לפיד: "לפיד הגיע לפוליטיקה משום מקום. כלומר, מהתקשורת... השכלתו מוגבלת, אינה רחבה והוא לוקה בשטחיות. אין לו תעודת בגרות, מה שלא מנע ממנו להביע את רצונו להיות שר החינוך... בסך הכול, איש ממוצע למדי. (מי שמבקש להיווכח בדברים, ולהכיר את אופיו של לפיד, צריך להיכנס ליו-טיוב ולחפש את המונולוג הקלסי של העיתונאי ב. מיכאל, שבו חשף את התכונות הללו של לפיד. חובה)".
האמת היא שאני משוחד ונוגע בדבר פעמיים, בעצם שלוש פעמים: פעם אחת מפני שאני מכיר היטב ומעריך את לפיד, פעם שנייה מפני שלי עצמי אין תעודת בגרות ופעם שלישית מפני שסגנון הכתיבה הישיר והבוטה של גולן כלפי אנשים דוחה בעיני לא מהיום.
בואו נניח לרגע את רקעו "חסר הניסיון בעשייה" של לפיד – עניין חסר חשיבות שמדובר בו בעיקר בערבי בחירות ונתמקד בעניין ההשכלה. השכלתו של יאיר לפיד "מוגבלת"? היא "לא רחבה"? ביחס למי היא מוגבלת: ביחס לרוב אזרחי ישראל, קוראיו וצופיו במשך עשרות שנים? אולי כלפי מנהיגים ישראלים אחרים, שמתי גולן מתגעגע אליהם? טוב, נכון שלפיד אינו משכיל ורחב אופקים כמו רבין ז"ל, למשל, שהקריא ללא דופי את נאום הר הצופים ואף ניפק את המכתם בן האלמוות "האלימות היא כרסום יסודות הדמוקרטיה" (שאפילו הולחן והפך לשיר!), או כמו אריק שרון יבל"א, שכידוע סייע בידי הומרוס לכתוב את האודיסאה; אבל עדיין, האם אין יאיר לפיד עומד לפחות בסטנדרטים של חברי כנסת ישראל, מבלי לנקוב בשמות?
יותר חשוב: האם אכן קראתי במו עיני את השורה "אין לו תעודת בגרות מה שלא מנע ממנו להביע את רצונו להיות שר החינוך?" האם באמת ובתמים מאמין מתי גולן כי ללא תעודת בגרות אדם הינו משכיל פחות, ראוי פחות, מתאים פחות?
מופת של רוע לב טהור
לא באמת ולא בתמים. אפשר להגיד על יאיר לפיד ועל הצלחתו הרבה דברים, אפשר להתווכח עם התופעה ואפשר גם לזעום על אלו שהצביעו עבורו, אם באמת רוצים. אבל ההתייחסות ליאיר לפיד כאל "כוכב טלוויזיה" היא כל כך מעליבה, שבא לצעוק. שר החוץ הבא של ישראל הוא משכיל מאוד, אינטליגנטי מאוד, מוכשר מאוד, רגיש מאוד. הוא כתב עשרות ספרים, אלפי מאמרים, מחזות, תסריטים, וכבש בזכות גדולה את מקומו כאחד האנשים המוערכים בישראל. הוא מלא חן וחסד, אהבת אדם וחוש הומור. בקיצור, כל מה שאין לכל מיני אחרים.
הנה מה שאין ליאיר לפיד: רוע ומרירות. גם בתקשורת לא היו ללפיד את שני החומרים הנוראים האלה, שאחרים עושים מהם קריירה. כשנתקלתי בקטע של גולן בהפנייה ל"מונולוג הקלסי" של ב. מיכאל נזכרתי במונולוג ההוא (ב. מיכאל יושב מול עמנואל רוזן בטלויזיה החינוכית ומונה שגיאות וטעויות בכתיבתו של יאיר לפיד), שהיה מופת של רוע לב טהור, והבנתי פתאום שבניגוד לשני אלה, לפיד עשה קריירה די מפוארת בעיתונות, הצליח והרוויח והשפיע על רבים, אבל מעולם, כנראה, לא פגע חזיתית באדם ופתאום די שמחתי מן העובדה שלמרות אלף מחלוקות שיש לי איתו ועם דעותיו, בעוד שבעים שנה מתי גולן וב. מיכאל יהיו נחלתם המעומעמת של בני משפחת גולן ובני משפחת ב. ואילו תמונות של יאיר לפיד יתנוססו על כמה וכמה קירות, אולי אפילו שטרות.