אין תמונה
"נשף החנוכה של סיגי הסופגנייה ורון הסביבון". צילום: מאיה בהיר, "עתיד בהיר"
אז איזה מן חג זה, חג החנוכה הזה? חנוכה הוא החג שנחוג בצורה הכי פחות "יהודית". אין בו כמעט מסממני הפולחן הקלאסיים. אין שביתה ממלאכה, מעט טקסטים ומעט מגבלות. אופי הטקסים שמלווים אותו מזכיר מאוד דווקא חגים לא יהודיים בעליל; הרי צריך להיות עיוור כדי שלא להבחין בדמיון שבין חנוכה לבין שכנו הגוי, זה עם העץ והדוד עם הזקן הלבן שמחלק מתנות.

ובכלל: זה לא רומנטי מידי, ה"נר לי נר לי נר לי דקיק" הזה? לא אמריקני מידי? לא עדין מידי? אתם רואים את הרבי מסאטמר משחק בסביבונים ומחלק מעות חנוכה לנכדים? לא מוזר קצת?

ובכן, התשובה היא לא. זה לא מוזר. זה בדיוק סוד קסמו של החג המקסים הזה, שכל מי שלא מת עליו לא מבין מה הוא מפסיד. שיילך לעבודה ויאכל סופגנייה מאתמול.

חנוכה הוא באמת חג יהודי "אחר". הוא אינו חג פולחני ואינו חג חקלאי. הוא גם לא יושב על הנוסחה היהודית הותיקה של חגי ישראל – ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בוא נשב נאכל משהו. בחנוכה איש לא ניסה להרוג אותנו.

להבדיל מאלף מקרים אחרים, היוונים לא כינסו יהודים באזורי ריכוז, לא הובילו אותם בטרנספורטים ולא טבחו בהם. הדרישות שלהם היו נוקשות אמנם, אבל היו במישור האידיאולוגי. הם ביטלו כמה מצוות מרכזיות, ברית חודש ושבת, ודרשו נטישה מוצהרת של האמונה היהודית. הדרישה האחרונה הזו, באה בצורה מאוד מעניינת. במקורות היא מופיעה בצורה הבאה: "כתבו לכם על קרן השור אין לי חלק באלוהי ישראל". זה מה שהיוונים דרשו. הצהרה פשוטה, כתובה על קרן שור על כך שהמצהיר נטש את אמונתו היהודית.

מהי קרן שור? היא יכול להיות סמל לאלף דברים, אבל יש לה גם משמעות פרקטית. במציאות חקלאית, קרן השור היא מה שעובד האדמה רואה מולו כל היום כמעט. הוא חורש ועיניו נעוצות בקרן שמול עיניו. במקור אחר מוצגת הדרישה הזו באופן אחר קצת: "כתבו לכם על דש בגדכם אין לי חלק באלוהי ישראל". דש הבגד. חזית הגוף. במקום שבו מצמידים סיכת מועדון. מקסימום נראות, מקסימום הצהרתיות.

הקמפיין היווני

מסתבר שהיוונים ביקשו ליצור קמפיין. אלפי שנים לפני שאייל ארד נולד, כבר באה משלחת קריאטיבית מאתונה למודיעין וביקשה להרים קמפיין. יכול להיות שהם גם הקפידו על נקודה אדומה בסוף השורה הזו, ויכול להיות שהדפיסו גם סטיקרים, אין לדעת. בכל אופן, זה היה הכי קמפיין בעולם.

הקמפיין הפרסומי הזה לא יצא לפועל. הוא חוסל בידי מתתיהו הזקן ובניו חזק, מהר ובאופן אלגנטי. ואז בית המקדש, פך השמן, הנס וחנוכה שלנו. ובחנוכה שלנו, אנחנו חוגגים ומשיבים בדיוק באותה מטבע. בלי יותר מידי פומפוזיות ובלי יותר מידי טקסטים: אנחנו יוצרים קמפיין. קמפיין אמיתי, בכלים מודרניים ועל פי כל כלל שתלמדו במכללת ACC: נראות, בולטות, מיצוב, בידול, זכירות.

אייקון ויזואלי קטן, מינימליסטי, ועם זאת עז מבע, בפריסה ארצית ובשתיקה רועמת שמצהירה בעוצמה וממיסה את הלבבות: נר לי נר לי נר לי דקיק בחנוכה נרי אדליק. אנחנו בחג הזה לא מדברים. בבית פנימה שמן, אור, חום ופחמימה ובחלון – הקמפיין. רציתם קמפיין, חולירות? הנה קמפיין. כבר אלפיים שנה. כל שנה. כל בית יהודי. בכל העולם. כל יום. שמונה ימים. יש לי חלק באלוהי ישראל.

>> לכל כתבות המגזין