ככל שמתקרב מועד השלמת עבודתה של ועדת קש"ב בראשות פלסנר, כן מתרבים הסימנים לכך שמשהו אכן עומד לקרות בעניין זה. קחו לדוגמה את תגובותיהם של גורמים ומנהיגים חרדיים, שמדברים על "ייהרג ואל יעבור". זה טוב, כמובן, כי ככל שהדיבור יהיה יותר פומפוזי, יותר דרמטי, כך תהיה הוראתו מתונה יותר והמסר העולה ממנו יהיה ידידותי. אם פוליטיקאי חרדי היה רוצה להביע התנגדות למסקנות הוא היה אומר פשוט "אם יגייסו בחור ישיבה אחד נפרוש מהקואליציה". אבל את זה הוא לא יאמר כמובן. הוא יעדיף לדבר על ה"ייהרג ואל יעבור", המוגזם והלא מחייב. טוב שהוא לא אומר "ניהרג ולא נעבור".
נציגים חרדיים אחרים כלל אינם מתבטאים בנושא תקשורתית. גם אם יתבטאו, זה יהיה בסגנון הזה. בפועל, הם לא שיתפו פעולה עם הוועדה, אבל כל מי שער לדינמיקה של התפתחות נושא גיוס החרדים, יודע שאין בכך כלום. כך בדיוק זה צריך לעבוד. הפגנה אחת גדולה התקיימה, אבל היא אורגנה, איזה כיף, בידי קיצוני העדה החרדית שכלל אינם קשורים לעניין. אותם איש אינו מעוניין לגייס. שימשיכו לירוק ולשרוף תחנות כרצונם.
גם מאהל הפראיירים שעושה פה ושם כותרות אינו רלוונטי כמעט. עגלת הגיוס לכל נוע תנוע, איתם או בלעדיהם. אתם יודעים למה? כי הגיע הזמן. כי היסטורית, זה מה שצריך להיות. כי אי אפשר אחרת. את שילוב החרדים בצה"ל, שאוטוטו הוא כאן, לא קידמו הפגנות מילואימניקים ולא הקואליציה עם מופז ולא ביטול חוק טל. קידמה אותו הדינמיקה הטבעית של המשחק ההיסטורי, שגורם לכך שתהליכים שהגיע זמנם – פשוט מתרחשים. ועל כן, בין אם ייהרג ולא יעבור, ובין אם ישבתו הפראיירים רעב או לא ישבתו – התהליך הזה יתרחש. לאט, בטוח ובקצב שההיסטוריה תתווה. כך ולא אחרת.
>> לטור הקודם שלי: כולם מחייכים לדיקטטור פוטין
>> "רבים מהחרדים רוצים להתגייס"