מרן החילוני
לא צריך להיות מומחה במוזיקה בשבי להבין שאריק איינשטיין היה אחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית. לא צריך להיות בקיא ברפרטואר שלו כדי להתאבל על איש שגילם בתוכו את ארץ ישראל הישנה והטובה. איש שבעזרת המוזיקה הצליח לחבר בין מגזרים שונים ולדלג מעל השסעים הפנימיים תוך כדי שהוא בורח מפרסום – כי הוא סך הכל אהב להיות בבית
ואולם, על הדרך, שמתי לב לההערצה ולההערכה לה זכה איינשטיין שהיה מעמודי התווך של התרבות הישראלית במשך כל שנות קיומה של המדינה וששיריו התקבלו בקרב כל חלקי החברה ושדרות הציבור. ראיתי את דאגת המעריצים שהגיעו לברר פרטים ולהתפלל לשלומו של הזמר, לדאגה של חלק מהעיתונאים שגדלו על שיריו, לזעקות השבר שפרצו מפי כמה מהם בשעה שפרופסור גבי ברבש והודיע על מותו וגם לתוגה של ההמונים שהגיעו להדליק נרות זיכרון ולהרכין ראש ולהתאבל יחד לזכרו.
חשתי כאילו הציבור הכללי מתאבל על "מרן החילוני" שלו. על מי שהיה סמל ודוגמה לרבים וששיריו נתנו להם תקווה וחיבור למורשת ולרוח של העם והמדינה. נזכרתי באבל הכבד שחש הציבור החרדי כולו עם לכתו של מרן הרב עובדיה יוסף שהיה ענק בתורה ובהלכה ושמתי לב שרבים בציבור הכללי חשים כעת תחושת יתמות ואובדן והזדהיתי עימם.
עוף גוזל
אם להודות על האמת, אני לא גדלתי על מורשתו ותרבותו של איינשטיין ואיני בקיא ברפרטואר המלא של שיריו אולם גם אני מתאבל. מתאבל על אובדן של מי שסימל בעיני ובעיני רבים את ארץ ישראל הישנה והטובה. ארץ ישראל של רעות ושל ביחד. ארץ ישראל ללא מחיצות, הבדלים ומחלוקות פנימיות. של שירים נקיים ואהובים המתייחסים לכל היבטי החיים ומלאי עומק ורגש.
אסיים בשיר הידוע שדרך אגב מושר (במנגינה) כמעט בכל חתונה דתית וחרדית ומסמל את הלב הטהור שנדם אמש בפתע פתאום. עוף גוזל, חתוך את השמיים, טוס לאן שבא לך. רק אל תשכח, יש נשר בשמיים, גור לך. שיר יפהפה ומרגש.