המצב הביטחוני הקשה שכולל ירי טילים על ערי הארץ, והלחימה בתוככי עזה גורמים מטבע הדברים לתחושות קשות בקרב כלל החברה הישראלית. הדאגה, המתח, החרדה לגורל הלוחמים, לחיי תושבי ישראל מדירה בימים אלו שינה מעיניהם של מרבית האזרחים.
אין ספק שמלחמה היא אסון לכל משפחה שבנה נפגע, לכל חבר ומכר ובכלל לכלל האזרחים. אין שום דבר טוב במלחמה שיש בה נפגעים לכל הצדדים.
אבל בכל זאת אם מותר אולי אפשר למצוא קצת נחמה בכל הרוע הזה ששוטף אותנו זו היא האחדות וליכוד השורות בתוך החברה בישראל.
קשה לשכוח, תהום עמוקה נפערה בשנה האחרונה בין הציבור החרדי לבין הציבור החילוני ובעיקר מול הממסד השלטוני, ראש הממשלה, השרים וצה"ל. ניתן אפילו היה להגדיר זאת שנאה. על רקע המאבקים בחוק הגיוס נוצרו פערים בלתי ניתנים לגישור בין המגזרים השונים בחברה הישראלית השיח הפנים חרדי היה רווי ביטויים קשים כלפי הצבא מתוך תחושה של רדיפה ואיום של מי שמנסים לכפות עלינו אורח חיים שונה ומתירני.
הפוליטיקאים החרדים התבטאו באופן חריף ובוטה כלפי נתניהו. השרים לפיד ופירון זכו לקיתונות של בוז ואפילו מפלגת הבית היהודי האחות החורגת הציונית דתית חטפה מהלומות מילוליות.
חיילים חרדים הותקפו בכינויי גנאי בבתי הכנסת וברחובות השכונות החרדיות וכולם שתקו, אפילו לא גינו.
השסע העמוק בא לידי ביטוי בהחלטות בכינוסי הרבנים, בנאומי חברי הכנסת החרדיים מעל גבי דוכן הכנסת, בראיונות לכלי התקשורת, בהפגנות ובמחאות הזועמות ובמה בעצם לא. נדמה היה באותם ימים של שפל שמדובר בשני עמים שונים החיים על אדמה אחת שלעולם לא יצליחו להסתדר זה עם זה ולחיות יחד בארץ אחת. הקיטוב והשנאה היו קשים מכל.
תהילים נגד טילים
היום מצב הדברים שונה לגמרי, מתחילת מבצע צוק איתן ועוד קודם לכן לאחר חטיפת שלושת הנערים מעניק הציבור החרדי חיבוק חם ואוהד לכלל החברה, לחיילים ולתושבי הדרום. זה מתבטא באלפי המשפחות שנרתמו לשלוח סלי מזון ומוצרים לחיילים ולתושבי הדרום, ממשיך בהתגייסותם של רבבות בחורי הישיבות המקדישים את לימוד התורה, תפילה ואמירת פרקי תהילים לזכותם של הלוחמים ואפילו הרבנים ומנהיגי החצרות מגיעים לבקר את פצועי צה"ל ולדרוש בשלומם.
יש שיאמרו שאך טבעי הוא, אולם לאור עוצמות הקיטוב והשנאה שהתחוללו פה בחודשים האחרונים זה כלל לא מובן מאליו.
נכון, במקביל ממשיך אותו תהליך של ניכור וקיטוב להתקיים לצד התהליך המבורך של החיבור והאחדות וכך לדוגמא ראינו רק השבוע תקיפת חייל חרדי בבית שמש בעיצומה של תפילה. אין ספק, עדיין יש סכנה שכשתסתיים הלחימה וחיי השגרה ישובו לאזרחי הארץ ישובו עימם גם השנאות והמדנים והריבים הישנים אך כולנו צריכים לקוות שלא. הלוואי שהאחדות הזאת תמשיך איתנו גם אחרי.
ודרך אגב למי שציפה לראות את השינוי הנה, בניגוד לפעמים קודמות לפני חודש וחודשיים שאירועי תקיפת החיילים עברו בשקט יחסי, הרי שהשבוע הם זכו לגינוי ציבורי חריף של כלל חברי הכנסת החרדיים החל מאריה דרעי ואלי ישי וכלה ביעקב ליצמן ומשה גפני מה שמשלמד שוב על שינוי הגישה. מי ייתן והאחדות המבורכת הזאת תימשך כאמור גם אחרי תום מבצע צוק איתן.