הטבח המחריד שנעשה שלשום בישוב איתמר בביתה של משפחת פוגל על ידי רוצחים שפלים וארורים זעזע כל לב. המחשבה על האירוע לא מרפה - המשפחה שנרדמה בשקט ולא התעוררה, התינוקת החבוקה בזרועות אביה, הבת הגדולה שמצאה את הגופות והילד בן השנתיים שמנסה להעיר את הוריו משנתם הנצחית.
על רקע המקרה הנורא, התקבלו שתי החלטות שנויות במחלוקת, שמעמידות בספק את הרגישות שלנו כחברה. ח"כ מיכאל בן ארי מסיעת האיחוד הלאומי התלונן על ההחלטה לשדר במוצאי שבת את "האח הגדול", עוד בטרם נערכה לווית הנרצחים, ובוודאי בטרם יבש מעיין הדמעות ועוכלו העובדות המזוויעות.
נכון, יש ערך בהחלטה להמשיך בחיינו הרגילים. דווקא החזרה המיידית לשגרה היא היא הניצחון האמיתי על הטרור, שמטרתו לא רק לרצוח חפים מפשע, אלא גם (ואולי בעיקר) לזרוע פחד וחרדה, לשבש את שיגרת החיים שלנו. אם כן, זה ניצחון שאסור לתת להם. ובכל זאת, יש מקום לגלות רגישות לכאב ולעצב של אחינו, בשרינו, ולקחת חלק ביגון העמוק שלהם. מדובר במקרה טרגי במיוחד, ויתכן שהשיקול שלא לשדר את התוכנית היה צריך לגבור על הכל.
האם המטרה מקדשת את האמצעים?
ללא שום קשר לכאורה, בחרו אמש בממשלה ובמועצת יש"ע לשגר לתקשורת הישראלית והעולמית את התמונות המזעזעות והמחרידות של גופות הנרצחים, שצולמו שעה קלה לאחר הטבח המחריד. מועצת יש"ע - והרבה מהטוקבקיסטים - טענו שאויבינו משתמשים מזה שנים בתעמולה לפיה ישראל רוצחת ילדים על לא עוול בכפם. למעשה, יש סברות שלצורך כך הם אף מביימים תמונות ואירועים, כחלק ממסע הדה-לגיטימציה למדינת ישראל ברחבי העולם. והנה נקרתה בפנינו, שלא בטובתנו, ההזדמנות להשיב להם כגמולם ולהסיר את המסווה הצדקני והצבוע, שיחשוף סוף סוף מיהו הקורבן האמיתי.
ומצד שני - האם באמת יש תועלת בפרסום התמונות? האם התקשורת העולמית, שעסוקה בימים אלה באסון רב ההרוגים ביפן או בהפיכה המדממת בלוב, תתעניין ברצח "קטן" במזרח התיכון? ואם מישהו בכל זאת יקדיש זמן כדי לצלול שוב לנבכי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ולא יזדעזע מספיק מהידיעה על רצח המשפחה - האם התמונות הן שישנו את דעתו?
אבל השאלה היא לא רק תועלתנית - איזה רווח יהיה לנו לכאורה מפרסום התמונות. הסוגיה החשובה היא הסוגיה המוסרית. מה עם כבוד הנרצחים? איפה הרגישות לכבוד המת? גם אם יש בפרסום התמונות הנוראיות תועלת תדמיתית, אין המטרה מקדשת את כל האמצעים. אם אנחנו רוצים להמשיך להתגאות במוסריות הגבוהה שלנו, אנחנו לא יכולים לשכוח אותה, גם לא ברגעים הקשים האלה.
האם לדעתכם היה צריך לפרסם את התמונות או לא? הגיבו בפייסבוק