היי אורית,

אני חוששת לחיי. לא מספיק שהרב הכי מפורסם שמייצג אותי - ממשיך להעביר שיעורי תורה גם אחרי שהורשע בעבירת מין; אלפי תלמידים מגיעים לשיעורים שלו כאילו כלום, ואף רב לא מגנה את המעשים. יכול להיות שאני קרובה לפשיטת רגל? יכול להיות שבקרוב אמות סופית? אני מאוד מודאגת, אם כי בתקופה האחרונה אני גם ככה תוהה האם יש טעם לחיי בכלל.

שלך, הציונות הדתית

* * *

יום ההכרעה. הרב מוטי אלון (צילום: חדשות 2)
ממשיך להעביר שיעורים. הרב אלון | צילום: חדשות 2

אז הרב מוטי אלון הומו, או שהוא לא הומו? לא, כי הנטיות המיניות שלו הן באמת החלק הכי חשוב בפרשה, אז בואו נחפור בזה עוד קצת, מה אתם אומרים?

שלא תבינו לא נכון: אני לגמרי מבינה את העיסוק בשאלת ההומוסקסואליות של כבוד הרב. מעבר למימד הרכילותי העסיסי, יש כאן קודם כל צדק פואטי; במשך שנים הרב אלון לא רק שלא תמך בהומואים - אלא גם עודד את "טיפולי ההמרה" המגוחכים.
כעת רק הגיוני שהקהילה ההומו-לסבית תמנף את הפרשה לטובתה, ועל הדרך גם תעודד הומואים דתיים להשלים עם נטייתם. ובכל זאת, זה לא העיקר.

הסיפור כאן הוא על רב שהורשע במעשה מגונה בתלמיד, תוך ניצול יחסי מרות. הסיפור הוא על עבריין מין שלאחר הרשעתו, נסע לביתו עם המוני מעריצים כדי להעביר שיעור תורה כרגיל, כאילו לא אירע דבר.
הכי כאב לי לראות את המעריצים של הרב אלון - מעיפים בברוטליות את נחום פצ'ניק האמיץ, שהעז לתבוע מהרב שיבקש סליחה. פצ'ניק, שבעבר נפגע מינית מאישיות רבנית ואף התראיין על כך, נכנס לשיעור שהעביר הרב אלון אחרי הרשעתו, וקרא לו להודות שחטא. בזהירות, בכבוד, תוך שהוא שוקל מילים, דרש פצ'ניק מהרב אלון: "תגיד 'חטאתי'".

הרב הביט בו המום, וכעבור כמה שניות התעשת ואמר: "אני לא מבין מה קורה כאן". זה היה האות לתלמידיו להסתער על פצ'ניק, לקלל אותו ולנסות לפגוע בו פיזית. כן, ככה בדיוק מתייחס הרב אלון למי שמעז לטעון שעליו להתנצל ולערוך חשבון נפש.
לאחר שפצ'ניק הורחק מהמקום, אמר הרב אלון: "אני לא מכיר אותו, אני לא יודע מי זה ומי שלח אותו, אבל אני סולח לו, וגם למי ששלח אותו".

אם עד כאן עוד החזקתי מעמד, המשפט הזה כבר עשה לי חשק להקיא. רבאק, בית המשפט הרשיע אותך בעבירת מין; במקום להכות על חטא, במקום לקחת פסק זמן ולחשוב על הדברים, אתה חוגג את הרשעתך בחסות מעריצים, באטימות ובזחיחות כזאת, ואפילו סולח למי שמעז לפקפק בך! איזו אצילות נפש!
תודה באמת, הרב אלון, על זה שסלחת לפצ'ניק, אבל קצת התבלבלת; אף אחד לא ביקש ממך סליחה. לא אתה צריך לסלוח; התלמידים שפגעת בהם – הם שצריכים לסלוח לך.

* * *

אבל מילא הרב שסרח; ממנו לא אוכל להתאכזב יותר. התאכזבתי כשפורום תקנה העלה את שמו כמטריד מינית; התאכזבתי כשהמשיך להעביר שיעורים ולייעץ לתלמידים ביחידות למרות שהבטיח שלא; התאכזבתי כשחגג את הרשעתו כאחרון העבריינים. הרב אלון כבר לא יכול לאכזב אותי פשוט כי אני לא מצפה ממנו לכלום.  

אבל למה השיעורים שלו עדיין מלאים עד אפס מקום - זה מה שאני לא מבינה. למה תלמידים מעוניינים ללמוד תורה עם עבריין מין מורשע? למה ההורים של התלמידים האלה מאפשרים לילדיהם ללמוד עם עבריין מין מורשע?

לפעמים אני שואלת את עצמי מה צריך לקרות כדי שאדם יפסיק להאמין ברב שלו. זאת אומרת, כבר ראינו שהתנהלות ברברית או אלימות מילולית לא מספיקות כדי לגרום למאמינים להתנער מרבנים; אבל מה באשר להרשעה בעבירת מין?
אי אפשר להכריח בן אדם להפסיק להעביר שיעורים, אבל אפשר לשאול את ציבור הכיפות הסרוגות: למה אתם ממשיכים להגיע? אני מעריצה את התלמיד שהעז להתלונן נגד הרב אלון, ומצטערת על כל אלה שממשיכים להעריץ אותו כאילו לא קרה דבר. 

אף אחד לא צריך לספר לי על הקשר העדין והרגיש בין רב לתלמידיו; בתור מי ששירתה שירות לאומי בישיבת בני עקיבא וליוותה מקרוב תלמידים ורבנים, אני יודעת משהו על מערכת היחסים המורכבת הזאת. נער יכול לראות ברב כריזמטי דמות משמעותית, לפעמים אפילו יותר מהוריו. עבור רבים הרב אלון הוא המנטור, הפסיכולוג, המדריך, הכל. לא מקנאה בתלמידיו; עוברת עליהם עכשיו תקופה קשה, וצר לי עליהם מאוד.

אבל לו הייתי אמא של תלמיד כזה, הייתי אומרת לו: הנה הזדמנות לעצור ולחשוב. להבין שרבנים הם לא אלוהים, אחרי הכל. הם אנשים כמונו, בשר ודם, וגם הם טועים לפעמים. כרגע, הטעות הכי קשה של הרב אלון היא שהוא אפילו לא מודה בטעויות שלו.

* * *

צפו בהתפרצות לעבר הרב (צילום: חדשות 2)
אמיץ כל כך. נחום פצ'ניק מבקש מהרב להודות שחטא | צילום: חדשות 2

ימים קשים עוברים על הציונות הדתית. ההקצנה במערכת החינוך ממשיכה לפלג את המגזר, ורק לא מזמן הפסדנו בבחירות לרבנות הראשית בגלל פוליטיקאים סרוגים שהעדיפו לתמוך ברבנים חרדים.

אבל אולי פרשת הרב אלון יכולה לחזק אותנו דווקא. אולי עכשיו נהיה אמיצים מספיק להגיד: בסדר, אז לגבי החינוך אנחנו חלוקים, וגם פוליטית קצת התפזרנו, אבל לפחות מוסרית - לא נפשוט את הרגל. לא נסכים שרב שהורשע בעבירת מין, ימשיך לחנך את הציבור שלנו.
אולי הפרשה הזו עוד תהיה ציון דרך בציונות הדתית. אולי סוף סוף נלמד את הילדים שלנו להטיל ספק, לשאול שאלות, לא ללכת אחרי רבנים בצורה כה עיוורת. אולי.

>> לכל הטורים במדור