לא ייאמן כמה אנשים יכולים להיות סתומים, כמה אפשר לנצל טרגדיה כדי למנף שנאת חינם. סליחה מראש על ההכללות, אבל כרגע המצב הוא כזה: הדתיים אומרים שההומואים אשמים בחטיפה; ההומואים אומרים שהמתנחלים אשמים בחטיפה; המתנחלים אומרים שהשמאל אשם בחטיפה; והשמאל אומר שממשלת הכיבוש אשמה בחטיפה. אני אומרת שהחוטפים אשמים בחטיפה, בסדר? לפחות על זה אפשר להסכים? תודה.

שער, פרנקל ויפרח ז"ל (צילום: חדשות 2)
הנערים החטופים | צילום: חדשות 2

קשה להגיד שנפלתי מהספה כששמעתי את הרב דב ליאור, הרב של קריית ארבע וראש ישיבת ההסדר במקום, אומר שהחטיפה התרחשה בגלל "חקיקה אנטי דתית, פגיעה במבנה התא המשפחתי ופגיעה בהליכי הגיור על פי התורה". הרי קיבלתי בחילה כבר כמה ימים קודם, כשאחת האמהות בגן של בתי הודיעה בוואטסאפ ש"אין ספק שהחטיפה התרחשה בגלל מצעד הגאווה". לא סובלת את כל הסגנים של אלוהים שעושים חשבונות של מעלה ומדבררים את בורא עולם כאילו הם פאקינג מקבלים ממנו תלוש בסוף החודש; לפחות עכשיו תסתמו קצת.

באותה מידה אני לא נדהמת מעיתונאים שמכריזים ברשתות החברתיות ש"אם לא היינו עם כובש זה לא היה קורה"; הם לנצח יחשבו שאנחנו הרעים והם הטובים תמיד ובכל מצב – העומק, הו, העומק. ותרשו לי לא לציין פה שמות, שמאלנים מסוימים נעשו קצת רגישים בימים אלה, חלקם אפילו מסירים פוסטים פוליטיים דקות לאחר הפרסום. נו טוב, אם חמלה אין, לפחות חשש מהימין הזועם תמיד יהיה.

אז מפתיע זה לא, אבל עצוב - בהחלט כן. מסתבר שגם חטיפה של שלושה ילדים – כן, עוד לא חיילים אפילו, עד כדי כך נשברו פה כל הכללים – לא גורמת לאנשים להתעלות מעל עצמם, לצאת קצת מהבועה. החשוכים שמבועתים מהקדמה רואים בחטופים שליחי שמיים, הנאורים מטעם עצמם רואים בהם קורבנות של מדיניות הממשלה; וככה הם ממשיכים לנמק את הטרור, לתת לו מקום, לגיטימציה, כוח.

שימו בצד את הפוליטיקה

אין תמונה
נטלי דדון מתגייסת
על פניו, שמאלנים ודתיים אדוקים הם שני קצוות על הסקאלה, אבל האמת היא שרב הדמיון ביניהם על השוני; גם אלה וגם אלה חושבים שיש שווים יותר ושווים פחות. אסון החטיפה רק חידד עד כמה אהבת האדם היא עניין סובייקטיבי מבחינתם: השמאלנים בעד סובלנות וקבלת האחר עד שזה מגיע למתנחלים, והדתיים סבורים שעם כל הכבוד ל"ואהבת לרעך כמוך", הומואים הם מחוץ לתחום.

ובכל זאת, יש כאלה שדווקא מפתיעים לטובה. הכי ריגשה אותי שרית וינו אלעד, שהגיעה אמש ליישוב טלמון כדי לחזק את משפחתו של החטוף גיל-עד שער. מי היה מאמין שדווקא היא, שהובילה את חרם האמנים על אריאל וחתמה לפני ארבע שנים על מכתב הסירוב להופיע מעבר לקו הירוק, תגיע להתנחלות? "אני הולכת בעקבות הלב שלי", היא הסבירה, "יש פה אמא שעולמה חרב עליה, ואם ביקור שלי יחזק את המשפחה, זה נראה לי כמו מאמץ קטן לעשות". שאפו.

מעריכה גם את בר רפאלי שהעלתה לפייסבוק תמונה למען השבתם של החטופים חרף הביקורת שספגה, ובכלל את כל המפורסמים שהצטלמו למענם במסגרת מחאת הרשת – משי גבסו ועד נטלי דדון. אנשים שמסוגלים לשים בצד את הפוליטיקה ולהתחבר לפן האנושי שבסיפור הנורא הזה – הם בני אדם טובים יותר בעיניי.

>> גל אוחובסקי על גילוי הדעת של הרב דב ליאור