היי אורית,

למה ילדי כת "לב טהור" בקושי זוכים לחשיפה תקשורתית? ולמה כשכבר כותבים עליהם, הנושא יורד מהכותרות כמעט מיד, בלי שייעשה דבר למענם?

אף אחד

* * *

אילוסטרציה (צילום: אילוסטרציה)
לא "אחמד בן שרה", לא מעניין? | צילום: אילוסטרציה
הנה שאלה שאיש אינו שואל: איך ייתכן שאי שם בקנדה מתרחש עוול ידוע כלפי חפים מפשע, ולאף אחד לא אכפת? איך ייתכן שנשים וילדים סובלים מהתעללות, ואיש לא מתערב?

בערך פעם בשנה עולה כת "לב טהור" לכותרות, כשעוד עיתונאי מנסה להביא את סיפורה של מה שמכונה "הכת החרדית הקיצונית ביותר בעולם". זכור במיוחד המשדר ההוא של אמנון לוי, בו ראיין אדם שבילה בה את ילדותו, הצליח לברוח, וכיום נמצא בנתק מוחלט מאמו וממשפחתו, שנשארו שם.

פוסט ויראלי שהחל לרוץ אתמול ברשת, העלה שוב לדיון את נושא הכת המטורפת; בחור בשם עודד טוויק פרסם בפייסבוק תמונה של הילדה יוכבד, בת אחותו, כשהיא לבושה במדי טאליבן ומכוסה מכף רגל עד ראש. המבט העצוב בעיניה שווה אלף מילים, ובכל זאת, מילותיו של טוויק דקרו לא פחות; בפוסט זועם וחסר אונים, האשים טוויק שלאף אחד לא אכפת מכך שכבר שנתיים הוא ומשפחתו מנסים לחלץ את הילדה, שמתגוררת בקנדה יחד עם שאר חברי הכת.

לא מדובר בסתם קהילה קיצונית שמנהגיה מוזרים; לדברי טוויק, וגם לפי עדויות שנחשפו בעבר, ילדי הכת חוטפים מכות, או כמו שמכנים זאת חברי הכת – "מלקות"; נלקחים מבתי הוריהם ומועברים מבית לבית כדרך חיים; מצווים לעמוד על הרגליים במשך שעות בלי רשות לשבת; זוכים למקלחות קפואות כשיטת חינוך, ועוד ועוד. כמו כן, בכת נהוג לחתן קטינים, והוריהם שטופי המוח מעודדים זאת.

היחס לנשים מחפיר במיוחד; הן סובלות מאלימות קשה, ומחויבות ללבוש שאלים ולהתכסות מכף רגל עד ראש כבר מגיל שלוש. לכל זה תוסיפו תפילות רמות עד כדי צעקות, מנהגי כשרות קיצוניים ונורמות חברתיות שגובלות בהתעללות, כמו למשל נתק מוחלט עם קרובי משפחה חילונים.

* * *

כמה אירוני, שלכת המסוכנת הזו שמתעללת בילדים וגונבת מהם את תמימותם – קוראים "לב טהור". מי שעומד בראש הכת הוא שלמה ארז הלברנץ, חוזר בתשובה שמציג את עצמו כרב חרדי קיצוני. האיש הוא עבריין מורשע; בעבר ריצה שנתיים מאסר על סיוע להעלמת קטין (פרשת הילד שי פימה, למי שזוכר).

אז איך ייתכן שאף אחד לא עושה כלום למען האוכלוסיה השבויה הזאת? למען הילדים שגדלים במצוקה נפשית ופיזית כה קשה? אגיד לכם איך; כי משפחות שחוזרות בתשובה הן לא בדיוק כוס התה של פעילים למען זכויות אדם. זה כל הסיפור.
אז ילדים חרדים קיצונים שהוריהם חזרו בתשובה – סובלים מהתעללות; אוקיי, זה לא שהם ערבים במחסומים או משהו. כולה ההורים שלהם נהיו קצת קוקוריקו, ואיזה רב קיצוני פרש עליהם חסות, ביג דיל. גם לחרדים הרגילים לא אכפת מהילדים האלה; זה לא שהם נחטפו על ידי ערבים; אין כאן סיפור קורע לב על אחמד בן שרה, כן? 
נראה שגם לעמותות ולארגונים שפועלים למען ילדים לא אכפת מפעוטות שחוטפים מכות ומקלחות קרות, וגם לפמיניסטיות לוחמניות יש כנראה דברים יותר חשובים לעשות מאשר לדאוג לנשים, שגברים מתייחסים אליהן כאל סחורה סוג ב', ומכים אותן ללא רחם כדי "לכפר על חטא חווה ולקרב את הגאולה".

אכן, לכל כך הרבה אנשים וארגונים יש כביכול אינטרס לעזור בחילוץ חברי הכת, ולכן האדישות ווחוסר המעש - צורמים שבעתיים.

* * *

אנשים יכולים לעשות דברים איומים ונוראים בשם הדת – זה ידוע. טחנות הצדק טוחנות לאט – גם זה ידוע. אבל יש דרכים לטפל ביעילות בסיפור הזה; לחץ תקשורתי, זו התשובה. 

במקום להעלות את הנושא לכותרות רק פעם בשנה בערך, כסיפור אנתרופולוגי מציצני לצרכי רייטינג, בואו נקפיד להשאיר את כת "לב טהור" על סדר היום. בואו נמשיך לבקש תשובות, לזעוק את העוול. אסור לנו להניח לסיפור הזה; חייבים להשאיר אותו בכותרות, עד שיימצא פתרון.