בחופש הגדול שבין כתה ו' ל-ז' (שנת 1999, למיטב זכרוני) קיבלתי מתנה מההורים: משחק מחשב חדש בשם "הסימס". זו היתה גרסתו המוקדמת של מה שעתיד להפוך לאחד ממשחקי המחשב המצליחים ביותר בקרב ילדות ונערות צעירות. כיליתי את רוב זמני מול המסך, בונה בתים, רוקמת חברויות ורומנים ונהנית לשחק אותה אלוהים במשך כמה שעות ביום, מול בית בובות ווירטואלי שבניתי לגמרי בעצמי.
לומר שגדלתי בעולם שכולו ערכים וטוהר? ממש לא. אבל במבט לאחור היה משהו נאיבי, רומנטי כמעט באותה גרסה מוקדמת של הסימס (שגם בה הסימס ידעו להתאהב ולהתמזמז), בטמאגוצ'ים שהחרידו את שלוותן של המורות בכתה, או בבובות הפארבי הממוכנות שכולנו רצינו – בעיקר ביחס לאפליקציות שיוצאות חדשות לבקרים כשהן פונות לחתך הגילאים שבין 8 ל-16 ומנסות לנצל בציניות את הילדים שמהווים קהל היעד, אותם הילדים שברור שינג'סו להורים כדי לקנות עוד פיצ'רים באפליקציה ויקליקו על פרסומות.
והיום, ילדות, נשחק בפורנו
על אחת כזו הזדעזעתי לקרוא כאן: Star Girl מזמינה ילדות להיכנס לנעליהן של נערות זוהר עם קריירה כמו דוגמנית, זמרת או שחקנית (על מדענית, מורה או סופרת אף אחד לא שמע כאן). הילדות מתבקשות לבחור עבור הדמות שלהן בגדים סקסיים (כולל פריטי הלבשה תחתונה), לפלרטט עם בנים חתיכים ולהזמין אותם הביתה (עדיפות לסלבס שפוגשים במועדוני לילה) וכמובן – לקבל מהמחזרים מתנות. האפליקציה שווקה דרך iTunes לילדים מגיל 4(!) ומעלה, אך בעקבות ביקורת קשה הפכה להיות מומלצת לגילאי 12 ומעלה.
כאמור, אין לי שום אפשרות לטעון שגדלתי בדור ערכי במיוחד. הדור שלי התפתח יחד עם האינטרנט: היינו הראשונים להבין – לעתים על בשרנו – את המשמעות של התכתבות ברשת עם זרים מוחלטים (בהתחלה דרך צ'אטים באתרים ייעודיים, אחר כך דרך האיי.סי.קיו והמסנג'ר); היינו הראשונים לוותר על הפרטיות שלנו לטובת פרופילים ב"מקושרים" ומאוחר יותר בפייסבוק; גדלנו כשברקע הפורנוגרפיה הפכה להיות נגישה יותר ויותר ואת ההשפעות שלה כולנו חווים במיטה – עד עצם היום הזה.
ולמרות כל זה, כשאני מביטה על ספר המחזור מכתה ו', אף ילדה לא אמרה שהיא רוצה להיות "מפורסמת" – כאילו שמדובר במקצוע. המילה "מפורסמת" הוצמדה למקצועות כמו נערת גומי, חקלאית, עורכת דין, רקדנית, מורה לרכיבת סוסים, רופאה, שוטרת ועוד. לא היו לנו אפליקציות שילמדו אותנו שההצלחה שלנו בחיים תלויה בהכרח ביכולת "לצוד" חבר מפורסם במועדון אפלולי. אפילו שמכל עבר עולם הפרסום ניסה לחנך אותנו למודל יופי נשי מאד ספציפי, נדמה שההבנה שלא כולן תתאמנה לתבנית הזו (שלא לדבר על ההתנערות מעצם הניסיון) בכל זאת הצליחה לחלחל דרך כל הפוסטרים של הבר-רפאליות באיילון.
לצעוד לצד הקדמה
אז מה יקרה הלאה? איזה מין דור נגדל כאן? זה תלוי רק בכם, הורים יקרים. אין שום דרך – וגם שום צורך – להילחם בקדמה, זו מלחמה אבודה מראש. מה שכן, צריך לצעוד לצד הקדמה בחכמה: למדו את הילדות שלכם על נשים חכמות, מנהיגות ומצליחות כמו מארי קירי, עדה יונת, ז'אן ד'ארק ואפילו על מרים, אחות משה ועל דבורה הנביאה. הורידו עבורן אפליקציות שתפתחנה את הסקרנות הטבעית והמדעית שלהן. הסבירו להן שהצלחה בחיים לא קשורה בשום אופן לגבר שלצדן ולמדו אותן על מערכות יחסים שוויוניות ואוהבות. רק ככה נוכל לוודא, שלמרות הניסיונות הנואלים לעשות כסף מחוסר הבטחון של בנות העתיד, אפליקציות מהסוג הזה תמוגרנה מהחנויות הווירטואליות, בתקווה – לתמיד.