עוד מעט יונפו דגלים. עוד מעט נהיה ממש גאים בילדים שיפצחו את סודות התנ"ך כמו שמפצחים פיסטוקים, וגם במבוגרים שיקבלו את פרס ישראל הודות לתרומה חשובה לחברה הישראלית. עוד מעט נרים את מבטנו לעבר מטס הראווה של חיל האוויר מעל הים ונצהל עד השמיים. עוד מעט ננעץ בתאווה שיפודים בפרגיות ובמרשמלו. עוד מעט כל זה יקרה, כמו בכל שנה, מאז שהייתי ילד. עוד מעט.
רגע לפי שמתחילים לחגוג, אני רוצה להסב את תשומת לבכם אל ילדים שבשבילם ההגדרה של "עצמאות" היא הרבה יותר מאשר יום חג שמציינים פעם בשנה. עבורם זהו מסע אמיתי ומאבק יומיומי לעבר חיים חופשיים. תתפלאו, אבל אני לא מתכוון לאנשים בעלי מוגבלות פיזית.
בטח יצא לכם לראות את הפרסומת שהולכת כך: התמונה הראשונה היא תמונת תקריב של ספסל קטן שמתנוסס מעליו הכיתוב "טלי חלמה על בית עם גינה". כאשר התמונה נפתחת, אנחנו מגלים נערה עזובה שרועה על הספסל. בתמונה שנייה נראה זוג צעיר מתנשק באוטו עם כיתוב "יעלי חלמה למצוא אהבה אמיתית, ואולם אז מתחוורת האמת – היא יוצאת מהרכב ושמה את הכסף בכיס. בתמונה האחרונה מצולם מזרק לצד הכיתוב "תומר חלם להיות רופא", ואתם יכולים להבין שרופא הוא לא.
יש ילדים שהמזל לא האיר להם פנים – ילדים שבשבילם זהו אינו עוד תשדיר פרסומת, אלא החיים ממש. אלה הם ילדים חסרי בית, ילדים ממשפחות מרוסקות, ילדים שהסתבכו עם החוק, ילדים שנאבקים על כיכר לחם וחולמים למרוח עליה מרגרינה. לפעמים הם גם מעזים לחלום על חיים כמו שיש לכל הילדים האחרים. בהשראתם כתב הסופר דוד גרוסמן את הספר הנפלא "מישהו לרוץ איתו", שבהמשך הפך גם לסרט מרגש.
"יותר מכל מפחיד אותי השעמום"
ס' הוא נער בן 17.5, וזה כל מה שידעתי עליו לפני שהתחלנו לדבר. הוזהרתי שאסור לי לחשוף כל פרט מזהה אודותיו - לא שם פרטי ולא מקום מגורים. שום דבר. על כן, ניסיתי להימנע ככל הניתן מלשאול שאלות אישיות. נתתי לו את הבמה לספר את הסיפור שלו בדיוק כפי שהוא בוחר לספר אותו.
"יותר מכל מפחיד אותי השעמום", הוא אומר לי השבוע. "יש לי בעיה. אני פשוט לא מסוגל לשבת רגע אחד בשקט. כשיש לך את הבעיה הזו והחברים אומרים לך כל הזמן 'בוא נעשה ככה ובוא נעשה ככה', מאוד קל להיגרר לשטויות'".
הוא משחזר בפניי לילה בלתי נשכח עבורו: "הסתובבתי עם איזו מצית שבקצה התחתון שלה היה סכין. אני כל הזמן חייב להחזיק משהו ביד ולשחק איתו אחרת אני לא רגוע. בסוף, איכשהו, חבורת נערים שראתה אותי נבהלה וברחה. אחר כך גיליתי שאביו של אחד הנערים הוא חבר טוב של מפקד המשטרה בשכונה. ישר פתחו לי תיק. הסתבכתי".
ס' אומר שהוא כבר "מסומן", ושאין לו חלומות. רק מטרות. העיקרית שבהן היא להשתחרר מהכתם שדבק בו. אבל מה? החיים הם אינם מכונת כביסה – לוקח הרבה זמן ומאמץ להסיר את הלכלוך, גם אם הוא נשפך בלא כוונה.
בעדינות המתבקשת אני מנסה לדובב אותו לגבי משפחתו, הרקע שלו ומה הביא אותו להסתובב בסתמיות עם מצית משונה ביד. כל הניסיונות כושלים - הוא אומר שהוא אינו יכול לדבר על זה. נותרתי עם סימני השאלה שלי ועם ההבנה שפגשתי קול של נער חכם וחזק שמסתכל קדימה ומחוייב לתהליך השיקום שלו.
בן אדם חדש
ס' משתתף בפרויקט של "דרך המלך" שמפעילה עמותת עלם לנוער. במסגרתו משתקמים בני נוער שעברו על החוק. ס' הופנה לתכנית משירות המבחן במסגרת תכנית משותפת של משרד הרווחה ועמותת על"ם. התוכנית משלבת חונכות אישית, הכשרות מקצועיות ותעסוקה כהזדמנות לעלות על "דרך המלך" ולשוב למסלול חיים רגיל ועצמאי. לס' יש חונכת שמגיעה אליו פעם בשבוע, הוא עובר קורס מיוחד בעיבוד שבבים וכבר עובד כמה שעות בשבוע במפעל.
אומרים שלכל אחד מגיע לפחות הזדמנות שנייה. עמותת "עלם" נותנים את ההזדמנות הזאת ל-200 אלף ילדים ובני נוער בגילאי 12-18 שנמצאים במצב דומה לזה של ס'. לחלק מהם אין אפילו בית לחזור אליו. העמותה אוספת את הנערים מהרחוב ומציעה להם תהליך שיקומי כולל.
קרן שחר, מעצבת אופנה בהכשרתה, ראתה מודעה שמזמינה אנשים מהתחום האופנה להעביר קורס לבני נוער. קרן תמיד חיפשה איפה להתנדב ולכן נענתה בחיוב למודעה. בסופו של דבר, הפרויקט לא יצא לפועל, אבל קרן נשבתה ברוח העמותה והחליטה להישאר כמתנדבת מן המניין. כעת היא מתנדבת ב"מישהו לרוץ איתו", מרכז יום לחסרי בית. "אחד הדברים המשמעותיים ביותר בתהליך הוא להחזיר לנערים את האמון", היא אומרת. "החיים ברחוב הם חיים של 'תן' ו'קח' ויש שם חוקים שונים לחלוטין. כשהם מגיעים לדירות של העמותה, לפעמים הם לא מבינים מה אנחנו המתנדבים עושים שם. הם שואלים בחשד, מה יוצא לנו מזה? למה אנחנו עושים את זה בכלל?".
ביום העצמאות תדליק עמותת "עלם" את דגל אורות התקווה על חומות העיר העתיקה בירושלים. הדגל מורכב מ-400 אלף נורות זעירות, כאשר באמצעות שליחת הודעת SMS עם הספרות "10" אל המספר 5400 ניתן להדליק נורה בדגל, לעשות מעשה טוב ולתרום עשרה שקלים לעמותה שמצילה אינספור נפשות.