יאיר גרבוז לא יקבל פרס ישראל, ובצדק. אני מאוד אוהב את יאיר גרבוז. אני אוהב את הציורים שלו, את חוש ההומור שלו, ובאופן כללי את הנוכחות שלו במרחב הציבורי. הוא איש נהדר, ובכל הפעמים שפגשתי אותו בחיי הוא היה נחמד וקשוב, אמיתי, חכם וטוב. הוא איש חיובי מאוד, גרבוז: דמוקרט, ליברל. אני די מעריץ אותו. אבל בצער רב, אני חייב להסכים שהדברים שאמר באותה עצרת לפני הבחירות האחרונות פוסלים אותו מקבלת פרס ישראל בעידן הזה.

למה? מכל הסיבות הנכונות. גרבוז מעולם לא התנצל. הוא טען שלא הובן כהלכה, שדבריו פורשו לא נכון. הוא טען טענות כאלה ואחרות. אבל סתם ככה להגיד: "טעיתי, סורי, העולם הבין את דברי כהתנשאות על מזרחים שמשתטחים על קברי צדיקים, ולכן אני מבקש להתנצל בפני מי שנפגע" – את הדברים האלה הוא לא אמר. הוא בטח לא עשה משהו פומבי דרמטי לכפר על דבריו. כל זה מותיר אותו כחלק מרשימה לא נעימה של אשכנזים מבוגרים, שאין אפילו צורך לחזור על שמותיהם, שהצליחו בשנים האחרונות לומר דברים שנתפסו כגזענות לשמה, ולמעשה היו גזענות לשמה.

לכל אחד מהאנשים האלה היה הסבר ארוך ומפורט מדוע הם בכלל לא גזענים. אבל האמת היא שמדברי כולם נשבה אותה רוח לא נעימה של "לקחו לנו את המדינה", וגם אלמנט של התנשאות על מי שבאו מהמזרח ועל התרבות שאלה יצרו בארץ עם השנים. זה תמיד המנגל מול שייקספיר, כאילו שבעיירות בפולין מישהו באמת קרא פעם ספר. אלה דברים שכשהם נאמרים בשיחת סלון אפשר סתם להתווכח עליהם, אבל כשהם נאמרים על במה ציבורית הם הופכים למשהו שונה לגמרי.

עצוב לי שגרבוז לא נסוג מעולם מדבריו, שהוא לא הפנים כמה הוא העליב אחרים. ובעיקר שהוא לא הצליח להבין שלפעמים השאלה החשובה היא לא למה אתה התכוונת, אלא כיצד דבריך הובנו. גם אם נכנסו לכאן עניני שמאל וימין, וכל מיני קלקולים אחרים, אני מרגיש די נוח עם המצב שבו גרבוז לא יקבל פרס ישראל ברגע הזה. במיוחד על רקע מה שקרה השבוע בגלגלצ.

מירי רגב (צילום: הדס פרטוש/פלאש 90)
בנושא הזה, אני לגמרי איתה. מירי רגב | צילום: הדס פרטוש/פלאש 90

הרבה יותר מסתם פיטורים

אבי שושן פוטר השבוע מועדת הפלילייסט של גלגלצ. זה קרה ודאי על רקע אישי: מנהל התחנה נדב רביד ושושן לא הסתדרו. וכמו שקורה במקומות עבודה, מי שלא מסתדר עם הבוס עף. אבל יש כאן הרבה יותר מזה. אבי שושן הובא לגלגל"צ בניסיון לפתוח את האוזניים של אנשי התחנה למוזיקה מזרחית, ובמטרה להשפיע על הקו המוזיקלי שלה. זה דבר מתבקש וחשוב שהיה צריך לקרות מזמן, ובסופו של דבר קרה רק בזכותה של מירי רגב.

אבי שושן הוא איש מקסים. הוא חכם, נחמד, ידען אבל גם צנוע. הוא לא מניפולטור גדול, לא בחשן. הוא איש שבאמת אוהב מוזיקה מזרחית, ומנסה כבר שנים לקדם אותה. לפני שהגיע לגלגלצ הוא קומם עליו רבים בז'אנר כשטען שאין יותר קיפוח, ושכל אחד יכול להתקדם. ואז הוא הגיע לגלגל"צ והבין את עומק הקיפוח. את העובדה שאף אחת מהקלאסיקות של חיים משה, למשל, לא נמצאת ברשימת השירים הכללית המנוגנת בתחנה. שבשנת 2017 עורכים מוזיקליים בתחנת הרדיו המואזנת בישראל אינם מכירים חלקים עצומים מהקאנון המוזיקלי האמיתי של ישראל.

שושן הסביר לצעירים עם הראש האשכנזי ששיר חדש של מרגול או זהבה בן הוא לא פחות חשוב משיר חדש של גידי גוב ואביב גפן, ואפילו הצליח להכניס אותן לפלייליסט – גם אם לזמן קצר מאוד. הוא גם הצליח להוסיף את "הקולות של פיראוס" לרשימות ההשמעה הכלליות. צעד קטן אבל חשוב. יתכן שבינו ובין רביד נוצרו יחסים לא בריאים. יתכן שבראיון שנתן לפני כמה חדשים ל"7 לילות" הוא אמר דברים שלא נעמו לבוס שלו. אבל הפיטורים האלה הם יותר מסתם פיטורים. הם סמל.

המסר של המהלך הזה פשוט מאוד: אנחנו, גלגלצ, תחנה אשכנזית – או לפחות תחנה של מה שקוראים "טעם אשכנזי". אנחנו אוהבים רוק ופופ, ובעידן החדש אנחנו בעיקר מאמצים את חלופי הדורות ומנסים להיפטר בו זמנית מאייל גולן ועידן רייכל. ועדיין, מזרחית אנחנו לא ממש אוהבים. חיים עם זה, אבל זה לא באמת חלק מאיתנו. ואת ה"הנציג המזרחי" בפלייליסט נחליף במזרחי אחר שעושה פחות צרות.

וכמו במקרה של גרבוז, לא כל כך משנה מה היתה הכוונה, ומה היו הפרטים. זה נשמע ישן, גרוע, גזעני, מעליב. אם הייתי מזרח הייתי יוצא למלחמת חורמה בגלגל"צ. ולא הייתי נח עד שבראש התחנה היה יושב אדם מזרחי עם אג'נדה הפוכה מזו של נדב רביד.

אבי שושן (צילום: יוטיוב )
לא מניפולטור גדול, לא בחשן. אבי שושן | צילום: יוטיוב

עם כל הסלידה מההתנהלות של מירי רגב, בנושא הזה אני לגמרי איתה. כרגיל היא לא לומדת דברים לעומק, בתגובה שלה היא השוותה בין שושן לתלונות על ארקדי דוכין או דוד ד'אור על הפלייליסט, דברים שאין ביניהם שום קשר. אבל השורה התחתונה היא שלא ייתכן שבשנת 2017, התחנה הכי מואזנת בארץ בכלל תצטרך נציג מזרחי שתפקידו יהיה להנגיש את המוזיקה של ההם להאשכנזים שמתקשים להתחבר אליה. זה באמת לא ייאמן.

ועל הרקע הזה דווקא התזמון של שני האירועים ביחד הוא מעט מעודד. כי אם  בגלגלצ מזרחים הם עדין אזרחים סוג ב', לפחות כשיעניקו את פרס ישראל ביום העצמאות לא ינופפו מול אותם מזרחים עם גרבוז. זאת נחמה קטנה, אבל מאוד צודקת.