קוראים לי גל אוחובסקי, ואני מכור לסדרות

החיים שלנו השתנו מאוד בשנתיים האחרונות, מאז שהפכנו לטוחני סדרות. אני לא בטוח שאני אוהב את הביטוי הזה, אבל המונח צרכני סדרות הוא קצת מרדד, כי העניין עם סדרות, הוא הדרך שבה הן שואבות אותך לתוך עולם, שהוא כאילו עולם מקביל לזה שאתה חי בו. כמו שהיה לנו למשל עם "דקסטר". ראינו את כל שמונה העונות, ברצף, בממוצע של פרק, גג שני פרקים ליום. זה לקח שלושה חדשים כמעט.

• סדרות מומלצות ישראליות
• הסדרות שעשו לנו את 2014

געגועיי לדנמרק

שיטת הצפייה הזאת, הופכת את הסדרה לחלק ממש מרכזי בחיים שלך. דקסטר ליווה אותנו במשך חודשים, לכל מקום, בדרך כלל גם לחלומות, שהפכו מבעיתים. יש רגעים בתהליך הצפייה שממש בא לך להרוג אותו, ולמחוק מהתודעה שלך. אבל לא כל הסדרות בהכרח מקשות על החיים. חוויה שונה לגמרי הייתה לנו עם "הממשלה" הדנית שגם את שלוש העונות שלה ראינו ברצף.

כך וולטר וג'סי הרסו את חיי

"בית הקלפים" היא מה שנקרא "בידור איכותי". זה חזק, אבל לא מטלטל. מעניין, אבל לא מטריד. זה כאילו אמור להטריד, גם בגלל הניחוח השייקספירי וגם בגלל כל הבחישות והמניפולציות, אבל האמת שזה בעיקר מעניין, מבריק ומסוגנן מאוד. קווין ספייסי הוא שחקן נפלא, רוביין רייט היא דמות מהפנטת.

אני מדגיש את הפן הזה של הסדרה כי בעצם אנחנו באמצע סדרה אחרת. 

לפני כמה שבועות התחלנו לראות את "שובר שורות". הוט העלו סוף סוף את כל העונות והבנו שהגיע הזמן. ומה שקרה לנו, זה שהסדרה הזאת כמעט הרגה אותנו. כשהגענו לסוף העונה השנייה, לקראת סיום הפרשה עם החברה הנרקומנית של ג'סי, פשוט לא יכולנו לנשום. פרק הסיום של העונה השאיר אותנו דבוקים לספה ליומיים. מסתובבים בתחושה קשה. 

"שובר שורות", למי שלא חי על הפלנטה הזאת בחמש השנים האחרונות, מספרת את עלילותיו של מורה מעוך לכימיה שהופך ליצרן קריסטל מת' וברון סמים. זו סדרה שונה לגמרי מ"בית הקלפים". הרבה פחות אלגנטית, והרבה יותר קשה לצפייה. על פניו שתי הסדרות חושפות צדדים של כיעור אנושי, של שקרים, חמדנות, יצר הישרדות, תאוות כח ומה לא. אבל "בית הקלפים" שואבת את הצופה לתוך העלילה, בעוד "שובר שורות" היא סדרה שמטלטלת אותך ולא נותנת לך מנוח.

אז עד סוף השבוע עוד יש לנו את הדייט המשגע עם החברים מוושינגטון, אני מניח שאחר כך נחזור ל"שובר שורות". הבעיה היחידה עם החיים החדשים שלנו היא שאי אפשר כמעט לדבר על זה עם אף אחד. רוב השיחות שאני מנהל עם אנשים בענייני סדרות הולכות לשני כיוונים, שניהם מרגיזים. הראשון מכיל את המשפטים "אל תגיד כלום", "אל תקלקל לי", "אל תגלה אני ארצח אותך", ובמילים אחרות "בוא לא נדבר על זה".

אם שמתם לב הייתי מספיק נחמד והקטע הזה נקי מספויילרים. תודה לי. הסוג השני של שיחות הוא המעצבן עוד יותר. אתה רוצה להגיד משהו על סקיילר או על וולט ג'וניור. אתה אומר נגיד "סקיילר הזאת היא באמת האישה הכי מרגיזה בעולם". אבל במקום תשובה הגיונית עונים לך "רגע, סקנדל כבר ראית?" או "אני מתה על 'האישה הטובה', זה מטורף" ותוך רגע כל הדיון הופך לתחרות של מי רואה עכשיו סדרה יותר מדליקה.

וככה כל מה שנשאר לך זה להוריד את הראש ולחכות שהשיחה תגמר, ובכלל לחכות שכל היום ייגמר, כדי שיהיה כבר לילה ותוכלו לכבות את האור, לשבת על הספה בסלון, ולראות את הפרק הבא ב"בית הקלפים". הנה רעיון לאפליקציה מהממת. אתה נכנס פנימה, אומר באיזה סדרה אתה ובאיזה פרק, ומיד עולים מולך כל האנשים שנמצאים במצבך ואתה יכול לדבר איתם על זה. אנג'ל? יזם? מישהו?