לפעמים הופעה היא יותר מסתם הופעה. הספקטקל שנתנה השבוע ליידי גאגא במחצית הסופרבול, שנמשך יותר מ-13 דקות, הוא אירוע שאפשר ללמוד ממנו הרבה דברים על רוח הזמן, על אמריקה, על כוכבות פופ ב-2017, וכמובן על גאגא עצמה.  

בואו נתחיל מהדבר הגדול. לרגע היה נדמה שההתנהגות הקיצונית של דונלד טראמפ, שלא נרגע גם כשהפך לנשיא, תביא לגל מחאה גדול בארצות הברית. ומי יותר מתאימה לפתוח ג'ורה מאשר הזמרת הכי פרובוקטיבית במיינסטרים האמריקאי, זאת שלבשה פעם שמלה מבשר חי? ובכן, זה כנראה כבר לא משתלם.

למרות כל ההצגות שעושים עכשיו שחקני הוליווד בעונת הפרסים, ובטח יימשכו עד האוסקר, כולם שם הבינו את המסר: האמריקאים מתעניינים בסלבס שלהם רק לצורך רכילות. הם לא באמת מתעניינים בדעות שלהם. ולכן הסלבס האלה, שניזונים מאהבת הקהל ומהכסף שהיא מייצרת, יפנימו ברובם, כל אחד בקצב שלו, את המציאות החדשה והמשתיקה.

מפורסמים ישראלים יודעים כבר שנים שבעידן החדש הסלב הוא עבד של הקהל הרחב. נראה אותך מסרב להצטלם עם ילד, או מתעלם מאחת מעשרות הבקשות לצלם ברכה לאירוע חגיגי. חכה חכה איזה שיימינג יעשו לך. למה מי אתה חושב את עצמך? באמריקה יש יותר מרחב, וסלבס מתחככים פחות בקהל מבארצנו הקטנה, אבל הבחירות האחרונות הבהירו להם עד כמה כוחם מוגבל. ההתגייסות ההמונית של מפורסמים, מביונסה ועד בכלל, לטובת הילרי קלינטון, ממש לא עזרה לה בקלפי.

גאגא היא בין הראשונות להפנים את זה. היא לא ניצלה את ההופעה החיה כדי להגיד משהו לטובת המוסלמים בארצות הברית והאיסור הגורף והמדכדך שהוציא טראמפ נגד כניסת אזרחים משבע מדינות. אפילו לא בחצי משפט. היא כן אמרה דברים על אחדות ועל "כולנו", אבל באופן הכי כללי ולא מחייב שאפשר.

רק בשיר "Born This Way", שהפך להמנון בקהילה הגאה, היא כביכול התעקשה לשיר את המשפט "זה לא משנה אם אתה הומו, לסבית, בי או טרנסג'נדר". וואו. גם גאגא יודעת שטראמפ הניו יורקי ממש לא מתכוון להתעסק עם הקהילה. להפך, כמו חברו נתניהו, הוא דווקא ינסה להציג את עצמו כנאור בזכות יחס לא-דוחה כלפיה. אם גאגא הייתה באמת אמיצה היא הייתה ממשיכה את השורה, ומוסיפה אחרי בי וטרנסג'נדר גם מוסלמים ויהודים. אבל גאגא רוצה מחאה לייט, והיא מבחינתה צודקת.

הרבה רעש, מעט תוכן

המופע הזה היה עוד אינדיקציה לכך שאמריקה בדרך להתרגל לטראמפ. אנשים מתרגלים לכל דבר. מבחינה תודעתית ארצות הברית נמצאת עכשיו במצב של ישראל אחרי מלחמת לבנון הראשונה, כשנעשה ברור שהמלחמות המיותרות יימשכו, וההתנחלויות יימשכו, ואף אחד לא באמת רוצה שלום.

למי שצעיר מכדי לזכור, מהפגנת ה-400 אלף בכיכר זה ירד מהר מאוד לכמה עשרות בודדות של "נשים בשחור" שעומדות בצמתים בצהרי שישי. היה עוד את רגע האופטימיות של רבין, אבל הוא נעלם מהר מאוד. מאז הכיוון ברור: המחאה נעלמה כמעט כליל, ובעיקר הפכה לא פופולרית. עם כל הכבוד להפגנות נגד טראמפ, האמריקאים, שיש להם הרבה יותר ימי חופשה והרבה יותר ימי סייל, לא באמת יהפכו עכשיו לחיות פוליטיות. אין להם כוח.

טראמפ (צילום: ap)
אין לו סיבה להתרגש מהמחאה. טראמפ | צילום: ap

בטיימינג הולם, גם עולם הפופ שלהם יעמוד עכשיו במקום כמה שנים טובות, ממחזר את עצמו למוות. כבר עשור שההופעות בסופרבול הן במה שבה מנסים גדולי האמנים האמריקאים לשבור את השיא של עצמם. כך היה עם מדונה לפני חמש שנים, כשהביאה איתה את ניקי מינאז', וכך היה רק לפני שנה עם ביונסה, קולדפליי וברונו מארס. ואם המופע של גאגא זה מה שיש לפופ להציע ב-2017, הוא בבעיה.

ליידי גאגא היא החדשות של שלשום. היא פרצה בשנת 2008, אבל האלבום שהוציאה ב-2013 היה מחורבן, והאלבום שהוציאה השנה היה חביב אבל לא ברמה של אמנית על. סדרת הלהיטים שביצעה במחצית נראו יותר כמו מופע לאס וגאס משודרג, שכביכול קיצוני אבל בעצם סתמי לחלוטין. אפשר להביא במקומה את ג'סטין ביבר, שאלבומו האחרון הוא אלבום הפופ הכי טוב של השנתיים האחרונות, והכמעט יחיד מסוגו. או את בריטני ספירס, שהופיעה שם עם אירוסמית' לפני 16 שנים, והיא עדיין הרבה יותר טרייה ורלוונטית מרוב המתחרות שלה, בטח מגאגא. אבל לא הביאו.

גאגא, וזאת לא מחמאה, מתאימה מאוד לעידן הטראמפי. הרבה רעש וצלצולים, מעט מאוד תוכן חדש. אפילו הכביכול "סקנדלים" סביב המופע שלה היו די מגוחכים. זה התחיל בסרטונים שהראו שתחילת המופע, שבו היא עומדת על גג האיצטדיון ואז קופצת 25 מטר למטה, הוקלט מראש. כאילו שזה משנה במופע שרובו פלייבק, ואפשר היה לראות לא מעט קטעים שבהם היא רק רוקדת ולא שרה, בזמן שקולה נשמע ברמקולים. כשזה לא החזיק מים, התחיל דיון על היעדר שרירי הבטן שלה. נו, אז היא לא באמת מלכת חדר הכושר. וואו.

בזמן שחלק מפרסומות הסופרבול העזו הפעם למתוח ביקורת על הנשיא החדש, דווקא האישה שכביכול לא מפחדת מאף אחד ומשום דבר, נשארה חיוורת ומיותרת. אם רוצים להישאר בגבולות הגאגא, אפשר לומר שהיא פשוט גמרה את הסוס, ומעכשיו אנחנו נדונים לארבעים שנה ארוכות שבהן היא תפציע מדי פעם מחדש עם להיטיה הישנים (שהם כשלעצמם טובים ואהובים). בסוף, כמו בוני טיילור וגלוריה גיינור, היא תמלא את היכל התרבות בקהל משועמם.

Bonnie Tyler (צילום: Gettyimages IL)
בסוף גאגא תגמור כמוה. בוני טיילר | צילום: Gettyimages IL

אבל אני מאמין שההופעה של גאגא, גם אם איש לא תכנן מראש שזה יהיה הטון שלה, אינה מקרית. הכלבים ימשיכו לנבוח, אבל אמריקה תמשיך להשתנות, ואיתה העולם כולו. זה גם לא מקרי שחוק ההסדרה עבר דווקא השבוע, עוד יבואו חוקים הרבה יותר דרמטיים, אצלנו ובכל העולם, וכדאי מאוד לנשום עמוק ולהתכונן. זה לא הולך להיות כיף, אלא אם אתם בצד של סמוטריץ', שבטח יגיד מתישהו באיזה ראיון אישי חנפני בערוץ 20 שהוא מחבב חלק מהשירים של גאגא. במיוחד אם לא רואים אותה בלבוש לא צנוע.