מאה ימים, פחות או יותר.
נצח במונחי מדינת ישראל, שבה בכל יום יש כותרת ראשית חדשה ונושאי השיחה משתנים דעות מקצה לקצה. מאה ימים, ובמונחי דייט, אנחנו עוד הרבה לפני ה'פור־פליי'. אנחנו אפילו לא בדרך למסעדה.
ועדיין, אם ימשיך להיות מעניין כמו שמעניין בשבוע וחצי האחרונים, אין ספק שנגיע לבחירות עם הרבה תיאבון. המתמודדים מנסים לגוון בשמות ובלוגואים חדשים והסוקרים ממליכים ומפילים מועמדים מדי יום. והתקשורת? כותבת ומדברת עם סכין (ומזלג) בין השיניים.
למה לא אצביע לשקד ובנט
אתחיל בצמד שקד־בנט ובימין החדש שלהם. ההתאגדות של השניים לרשימה חדשה לא בהכרח מעידה על הבדלים תפיסתיים מהותיים משל הבית היהודי, אולי בנושא הלהט"בי יש יותר פתיחות, אבל מה שנמצא שם בעיקר הוא הכרזת מלחמה בתוך גבולות מחנה הימין, שמעצב את עצמו מחדש. המהלך הזה עלול להתגלות כבעייתי. ייתכן שאחרי הבחירות הם יתכנסו בחזרה לגוש הטכני של הימין - אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
אין לטעות, הימין החדש היא מפלגת בוטיק. אני מניח שאם הליכוד היה מזמין את בנט ושקד ומאפשר להם להתמודד בפריימריז - הם היו מצטרפים למפלגת השלטון, אולם מכיוון שלא מאפשרים להם הם חייבים לבוא מבחוץ. אני, בכל אופן, מחזיק בתפיסת עולם שמתנגדת למפלגות בוטיק, ולכן לא אצביע להם. והנה, אחרי שקראנו על הנגיסה של יצר הכלאיים החדש בבית היהודי ובליכוד על פי חלק מהסקרים, מגיעה הצהרה של איילת שקד, ולפיה היא חולמת להיות שרת האוצר. בדברים האלה, שאמרה בוועידת 'כלכליסט' יש קריצה די ברורה גם לכיוון מצביעי כחלון וכולנו, מפלגה שדווקא התחזקה באותם סקרים. בקיצור, הכל זה קניבליזם.
גבאי, קח עצה ממני
ובינתיים בשמאל, מבול. מפלגת העבודה דחתה את הפריימריז ל־10 ימים לפני הגשת רשימת המפלגות - מחשש שאנשים יברחו. אין ספק שאפשר להבין את החשש הזה. בכל זאת, ציפי לבני, שהבהירה רק בשבוע שעבר שכולם צריכים לאפסן את האגו, לא הוכיחה בדיוק דוגמה אישית כשהפסידה למופז - אז היא פשוט קמה ועזבה לתנועה חדשה. אם הייתי במקום אבי גבאי הייתי נזהר מאוד מקן הצרעות הזה. הייתי מתחיל בלהודות לגברת לבני על שירותיה ומבקש ממנה לעזוב את מפלגת העבודה יחד עם חבריה. מה הנכס האלקטורלי שהיא מעניקה לו?
אני חייב להודות, יש לי שריטה קשה - אני מחבב את גבאי. לכן, אני פונה אליו באזהרה חברית. דע לך, גבאי היקר, שאין דבש בקן הצרעות הזה שאתה נמצא בראשו. לא סתם גנץ לא נעתר להצעתך בשבוע שעבר, לעמוד בראש המחנה. לא סתם ברק הביע בעבר תמיכה במועמדותך - גם לו עצמו יש ככל הנראה שאיפות להחליפך, אם רק יבקשו.
ואם דיברנו על גנץ, עם כל ההתחפשויות, חשוב גם לומר שהרמטכ"ל לשעבר, זה שלא מדבר ומחזיק במפלגה דו־ספרתית נכון להיום, שייך למרכז־שמאל ולא לימין. מצביעי גנץ הם מצביעי לפיד ולהיפך - בעוד שמצביעי הימין החדש הם הימין הישן יחד עם מצביעי ליברמן, גנץ ועוד. מתוך תפיסת עולם שגורסת 'רק לא ביבי' יכול מצביע מרצ פוטנציאלי לתת את קולו ללפיד או גנץ, מתוך תקווה כי אלה ייכנסו במקומו למשרד ראש הממשלה. התוצאה היא שאנשים מצביעים לראש המפלגה - ולא לדמויות אחריו. אם נבדוק האנשים שעומדים מאחורי המפלגה החדשה של בנט ושקד - ייתכן שגם מספר המנדטים ישתנה בהתאם. כך או כך, אם בעת הגשת הרשימות הליכוד יזכה בסקרים ל־23 מנדטים, בזמן שהימין החדש ינגס בכוחו - נדע שהמצב באמת קשה.
בלבלתי אתכם? קחו מאה ימים.