מדינת ישראל ממשיכה להתנהל מאירוע לאירוע, ועל הדרך לעשות עוולות שמעידות על אי-צדק ברמה גבוהה ומרגיזה. לא פעם אני מדבר על ההרס שבאכיפה הבררנית, אבל כשזו מקבלת גיבוי תקשורתי, חובה לשים עליה מראה. הפעם היה זה רביב דרוקר, שבשבוע שעבר פרסם ב"הארץ" מאמר תחת הכותרת "לפיד לא מושחת". על פי כתביו, איש העסקים ארנון מילצ'ן העסיק את לפיד בעבר, ולכן זה בסדר שהוא ביקש להיפגש איתו.

מה שדרוקר שכח לספר, ושדווקא דווח בעבר, הוא שאותו לפיד לא הכניס את מילצ'ן למסמך ניגוד העניינים שלו כשר אוצר. וגם שלפיד פגש את מילצ'ן פעמיים. אה, וגם שעל פי עדויות שהגיעו בעבר אליי ואל העיתונאי בן כספית, השניים תכננו להקים מפלגה ביחד. 

לפיד לא מושחת? ייתכן, אבל ראוי שהדבר ייבדק על ידי המשטרה באותה עצימות שבה נבדק ראש הממשלה בנימין נתניהו. הרי זו אותה משטרת ישראל שממליצה כעת להעמיד את נתניהו לדין בסעיף שוחד בעקבות שיחת מסדרון, בעוד שיאיר לפיד, מי שהוגדר עד מפתח בפרשות נתניהו, נשאר מחוץ לתמונה. 

אכיפה בררנית היא רשע, והיא גורמת לחוסר אמון של הציבור במערכת. את הלפיד הבוער הזה אני נושא כבר הרבה זמן.

 

רודף גל

ואם בעוולות עסקינן: בעוד בארץ המובטחת ממשיכים לדון על זהות מפכ"ל המשטרה הבא, יש אדם אחד, גל הירש, שממשיך לסבול ולשלם בבריאותו על הסיכול הממוקד שעשו לו בדרך לאותו תפקיד בדיוק, אי אז ב־2015. 

אני מלווה כבר שנים את עינוי הדין שעושים להירש, ואתמול אף הייתי בהפגנה למען הפסקת העוול הזה. עמדנו בצומת עזריאלי בתל אביב, נשאנו שלטים - אבל היינו מעטים, מעטים מדי. הירש עצמו עבר בשבוע האחרון אירוע בריאותי וקולו לא נשמע. 

אני מבין אותו ואת שתיקתו - ככל הנראה מחשש לשיבוש הליכי חקירה - וזו תעודת עניות למערכת עצמה, אם מי שראה בצבא את המוות נגד עיניו כמה פעמים חושש מהנקמנות ומרצונה של המערכת לדרוס אותו. את שתיקת חבריו, לעומת זאת, אני ממש לא מבין. אותי חינכו בצבא על ערך הרעות. היכן הקצינים שלחמו איתו שידרשו לשים סוף לסיפור הזה? עד מתי אדם צריך להסתובב בתוך הלימבו הזה?

לי יש הרגשה שגם עכשיו, ארבע שנים אחרי סיכול מינויו לראש הפירמידה במשטרה, אף אחד לא מוכן להרפות מהטרף ולהודות בטעות שנעשתה להירש. אני פונה לאנשים ההוגנים בפרקליטות שיודעים שאני צודק (ויש כאלה): מה שקורה כאן הוא בלתי נתפס. למה אתם מחכים? שיקרה לו משהו ואז כולם יתנצלו בפניו? תגמרו עם זה כבר!

עכשיו במבצע

מבצע המנהרות, בערך כמו הבלאק פריידיי, הוא שימוש לא הוגן במילה מבצע. צריך לברך על הטיפול בשטח, שבניגוד ל"צוק איתן" קורה לפני האסון. ועדיין: עוד לפני עשור ראה אור מסמך שהעיד על כך שבחזיתות הצפוניות והדרומיות שואבים ידע טכנולוגי מהמזרח הרחוק, מצפון-קוריאה בעיקר, בתחום כריית מנהרות התקפיות. המסמך קרא לנו להיות מוכנים לאיום הזה. ב־2006 עיתונאי כלשהו (אני) קרא את המסמך והציע לבחון את הנושא. הקרקע לא רעדה. או שכן?

להאזנה למונולוג המלא: