מרקו (תמונת AVI: עדי רם, ארץ נהדרת 5)
אני מכיר ילדים שבכו מזה | תמונת AVI: עדי רם, ארץ נהדרת 5

כבר כתבתי על גבי פיקסלים אלה על הבעייתיות של התוכן שאנחנו מראים לילדינו בטלוויזיה, אבל הפעם, אולי באווירת חודש אדר, אני רוצה להתעמק בטוב ולא ברע. לפעמים נדמה שחוץ מ"טיף וטף" (עם בחורות שרות בבגדי ים) ו"קופיקו" (עם ביטויים מעודנים כמו "מניאק") לא נשאר בעצם במה לצפות בדי.וי.די. אז הנה סקירה של התכנים הנצפים אצלנו בבית, שמוכיחים שלא צריכים תכנים זולים כדי למגנט את הילדים.

דוגמה מצוינת לתוכן ששומר על רמה גבוהה ושפה נקייה היא מארז "בלי סודות" שיצא לאחרונה, ומכיל 5 תקליטורים עם כל טוב מהסדרה המצוינת הזאת. הילדים שלנו מאוד אוהבים אותה, אבל בדרך כלל לא במינונים גבוהים מדי - כנראה שיותר מדי שווא, חיריק וצירה מכבידים עליהם.

מה שלא מצריך מינונים הם פרקי הדרדסים. הילדים תמיד רוצים לצפות במארז שיצא באחרונה (השני בסדרה), ומתעניינים כל פעם מחדש בפרק על גרגמל שהפך לדרדס-תינוק, בדרדס הסגול, באגתה המכשפה שהפכה לנחרני, בעץ מטבעות השוקולד של זללני, בפה גדול ששדד את מחסן המזון של הדרדסים וכן הלאה. אני מכיר את הטענות נגד הדרדסים, על כך שגרגמל מפחיד את הילדים, אבל זה בטל בשישים. הייתי גרופי של הדרדסים בילדותי, ולא זכור לי שזה הותיר בי טראומות - אולי חוץ מסלידה מאנשים מכוערים עם גלימה שחורה, קרחת וחתול מרושע.

מה שכן, הייתי שמח להתייעצות קטנה. באחרונה יצא מארז של כל פרקי "הלב", ואני מתלבט עד כמה הוא מתאים לילדים שלי, בני שנתיים וחצי עד ארבע וחצי. אמנם מרקו לא עשה לי טראומה בזמן אמת, אבל אני מכיר לא מעט אנשים שהסיפור העצוב על הילד שמחפש את אמו בכל רחבי העולם (או לפחות בארגנטינה) גרם להם לתוגה קיומית ואף לבכי. מצד שני, אני חושב, אולי זה דווקא ימחיש להם את ערך המשפחה ויראה להם שהעולם לא כזה פשוט. מצד שלישי, מי אני שאסתכן בטראומות לנפשם הרכה? מה דעתכם? אשמח לשמוע עצות ותובנות כאן בטוקבקים.

ומה מציעים לציבור הדתי?

אחת הסדרות האיכותיות ביותר לציבור הדתי היא "מלכהלי". מדובר בסדרת די.וי.די לפי פרשות השבוע. יש שם מחזות קטנים, שירים וסיפורים, והכל באופן שמצד אחד שובה את לב הקטנים, ומצד שני לא נראה זול. בסדרה יש גם כותרים נלווים המוקדשים לחגים, לנושאים שונים וכו'.

סדרה איכותית נוספת היא "סבא הושע", בכיכובו של חיים בנאי ז"ל, שמגלם סבא חביב שמארח את נכדותיו. השמות של כותרי הסדרה מעידים על הכיוון: הידד אני חרוץ, סדר ומיון, כולנו ידידים, הלחם ומוצרי מאפה, זאת המשפחה שלי וכו'. "סבא הושע" יצא בזמנו במסגרת מנוחה פוקס, מותג התוכן החרדי האיכותי, שמומלץ בזכות "לאה ואליהו ובלון הקסמים", "שלום כיתה א'" וסרטים אחרים שטרם יצא לי להגיע אליהם.

אם הילדים שלכם אוהבים דברים פחות מציאותיים, אולי הם יתחברו במיוחד אל "יונה הנביא" או אל "יציאת מצרים" המשלב צילום ואנימציה. אמנם לעתים התוצאה נראית לואו-טקית מדי, אבל היי, כשנולדתי בשנת 79' שידורי הטלוויזיה עוד היו בשחור לבן, ולא זכור לי שסבלתי במיוחד - בדיוק להפך.

אם נעבור לרגע לסדרות המיועדות יותר לציבור הדתי-לאומי, הרי שהבולטת מכולן היא "בגן של דודו" של דודו פישר ושותפתו אורית וגנפלד. לאורך שנות הצילומים רואים עד כמה הסדרה התפתחה, ועם זאת חלק מהפרקים שלה מצליחים לרתק את הילדים שלנו (למשל, הדי.וי.די על פורים, שמככב אצלנו בתקופה האחרונה) וחלק פחות. יכול להיות גם שזה עניין של גיל - כשהילדים היו קטנים יותר זה לא דיבר אליהם, אבל היום הם הרבה יותר בעניין.

>> הטור הקודם שלי: משרד האוצר נגד קריית שמונה
>> החיים ללא טלוויזיה טובים יותר