יום ראשון בערב, רגע לפני שסוף השבוע מסתיים. אני יושב במרפסת וצופה ברבים מהשכנים שלי, שעושים בדיוק אותו דבר: אבא ובת מתאמנים על גיטרה, מישהו עם אוזניות מגלגל סיגריה לצד בקבוק יין פתוח, גבר ואישה מחטאים מה שנראה כמו כל תוכן הדירה שלהם ומשמיעים שירי פלמנקו ישנים בווליום מוגזם. אחד השכנים רוקד, לצלילים של מוזיקת הפלמנקו או לזו שבראש שלו. סוף שבוע ראשון של סגר בשכונה מאוד שכונתית במרכז ברצלונה, ולכולנו כבר ברור שעדיף למות מהקורונה מאשר להשתגע מהשקט.
אתמול בעשר בערב, בסמוך לנאומו של ראש ממשלת ספרד פדרו סנצ'ס, יצאו פחות או יותר כל תושבי המדינה למרפסות כדי למחוא כפיים לאות הזדהות והכרת תודה לנותני השירותים הרפואיים. העובדה שהמחווה הזו בוצעה גם בקטלוניה ובחבל הבאסקים מעידה שהווירוס המשונה הזה הצליח לאחד את תושבי המדינה כמו שמאות שנים לא הועילו. סנצ'ס הצהיר בשבת שכל האחריות לטיפול בקורונה ובהשלכותיה תועבר לידי הממשל המרכזי במדריד, ועורר את זעמם של ראשי הממשלות הקטאלני והבאסקי. כמו בכל מקום, גם בספרד יש שמנסים לגרד הון פוליטי מהמתרחש. זאת הרי העבודה של פוליטיקאים, ולעבוד, בינתיים, עוד מותר פה.
עוד לא התחילו לשיר אבל בינתיים כל השכונה מוחאת כפיים pic.twitter.com/pXsgD0E767
עד לפני רגע אפשר היה גם להסתובב בחופשיות, לקרוא בעמידה את עיתון הספורט לצד הבירה באחד מבתי הקפה או להתאמן בחדר הכושר. בשבת שעברה, כשהנגיף כבר הפך מפורסם כמו הביטלס, התגודדו 90 אלף איש בקמפ נואו וראו את מסי מנצח את ריאל סוסיאדד. למחרת התקהלו מאות אלפים ברחבי המדינה להפגנות לרגל יום האישה, ולזה תוסיפו הפגנה אחת נגדית של מפלגת הימין הקיצוני ווקס. חלק מאנשי הציבור שצעדו בהפגנות האלה, כולל אשתו של סנצ'ס, נמצאו חולים בסוף השבוע.
סטירת הלחי שהעירה את ספרד הגיעה ביום חמישי, כשמוסדות החינוך הודיעו על ביטול בתי הספר החל מהשבוע הבא. בחלוף כמה שעות, תוך שמספר החולים ממשיך לטפס בנחשוליות, נודע כי חמישי יהיה יום הלימודים האחרון לתקופה הקרובה, ועבור חלק מההורים זה היה האות לצאת ולהתייצב מול שערי בית הספר. בשישי החלה לעלות על הפרק אופציית הסגר, ובאותו ערב הרחובות התחלקו בין האנשים שאוחזים מתחת לבית השחי אריזות נייר טואלט לאלה שהחזיקו פאקטים של סיגריות.
הרשת התמלאה בבקשות של סלבריטאים מהציבור להישאר בבית. במדריד, שמאכלסת כחצי מהחולים הספרדים, יצאו המונים לטיולים ולעיירות החוף הקרובות כדי לנפוש בתקופת הסגר, וככל הנראה עזרו בכך לנייד את הנגיף ברחבי המדינה. המקרה הראשון של קורונה בסאוטה, המובלעת הספרדית בצפון אפריקה, היה של צעיר ממדריד שיצא לטיול אחרי שכבר חש בחלק מתסמיני המחלה. בראשון בבוקר נפצע באלמריה שוטר בעקבות מרדף אחרי רוכב אופניים שהפר את הוראת הסגר. בערב הודיעו ארבעת חברי הממשלה שממונים על קייס קורונה כי חיילים יוצבו בחלק מהערים, ואיימו בקנסות גבוהים ומאסר של עד ארבע שנים למפירי הסגר.
הייתי בכיתה א' בזמן מלחמת המפרץ. אהבתי את "זהו זה" ו"העולם הערב" ואת ההתכנסויות המשפחתיות בחדר האטום, וסדאם חוסיין - כמו המלחמה כולה - יותר הצחיק מאשר הפחיד אותי. ספרד רחוקה עכשיו שבוע מלהדביק את איטליה במספר הנפגעים, ובחלק מהמדדים כבר משתווה לה, אבל מצב הרוח הכללי במדינה בימים האחרונים מזכיר לי את המלחמה המצ'וקמקת ההיא, עם אלכוג'ל בתפקיד אטרופין.לאורך כל השבוע שעבר לא פגשתי אף אדם שחש פחד, גם אם הקפדנו יותר על רחיצת הידיים וזנחנו את שתי הנשיקות במפגש לטובת הנהון וחיוך. חקירות אפידמיולוגיות לא מפורסמות ורצות פה בווטסאפים, וכשסיפרתי למקומיים על חברים בישראל שנמצאים בבידוד זה שעשע אותם. אפשר להסביר את ההתנהגות שלהם בשלל דרכים, על הטווח שבין אופי של אומה עם גו זקוף לטיפשות מוחלטת. אבל עובדה היא שספרד עברה ביעף מאדישות למצב של סגר כללי. זה היה מהיר כמעט כמו הזינוק היומי במספר הנפגעים, אך לכל הפחות לא השאיר לאנשים מספיק זמן לשקוע בהיסטריה.
הבוקר ברצלונה התעוררה לאחד מימי השני המוזרים בתולדותיה. למעט מקרים חריגים, הסגר נשמר. ההוראה להשאיר רק שירותים הכרחיים פתוחים נשמעת פחות חמורה כשמונים את מי שנחשבים פה כאלה; לא רק סופרמרקטים ובתי מרקחת, אלא גם חנויות לממכר טבק, דוכני עיתונים, מאפיות, קונדיטוריות, קיוסקים, וחלק מדוכני הדגים והבשר בשוק. אלא שמיעוט אנשים מעז לצאת לרחובות, מה שמעניק להם את השלווה האופיינית להם בימי ראשון, וכך מראה שאר החנויות הסגורות נראה כמעט טבעי. על הדלתות שלהן תלוי דף נייר ועליו הכיתוב "סגור לרגל חופשה". מעניין כמה מהן ייפתחו מחדש אחרי שהחופשה תיגמר.
אביעד סגל הוא עיתונאי ישראלי החי בברצלונה
הקורונה בספרד (נכון ל-16.3.20): 6,945 חולים, 517 מחלימים, 291 מקרי מוות