בזמן שכל ניסיון דקירה כושל מפרנס כותרות ראשיות ומילת הקסם "ביטחון" נהנית מיכולת מאגית להשתלט על סדר היום, גורלם של החיים עצמם נחתך בכלל במקום אחר: בארובות של תחנות הכוח ושל המפעלים, ובארובה הקטנה, המוכרת בשם אגזוז, שממוקמת בישבנה של המכונית הפרטית של כל אחד מאיתנו.

אם מישהו עוד הטיל ספק, כמה מחקרים שהתפרסמו בזמן האחרון תורמים עוד מידע חיוני על הקשר בין האוויר שאנחנו נושמים לבין מצב הבריאות ותוחלת החיים שלנו. אחד המחקרים הללו מצא שחשיפה לזיהום אוויר גבוה (בעיקר חנקן דו-חמצני שנפלט ממנועי דיזל) במהלך הריון ובחצי השנה הראשונה לחיי התינוק מעלה משמעותית את הסיכון שהוא יהיה אוטיסט. העלייה החדה שנרשמת בשנים האחרונות בשיעור הילדים שמאובחנים על הספקטרום האוטיסטי (שחלקה מוסבר, מן הסתם, על ידי עלייה במודעות והשתכללות האבחונים) מציבה אתגר גדול בפני מערכות הרווחה והחינוך, והסיבות לה מעסיקות מאוד את עולם המדע. החוקרים – מבכירי המומחים במשרד הבריאות הישראלי, האוניברסיטה העברית, הטכניון ואוניברסיטת הרווארד – טוענים שהממצאים מצביעים על קשר חד-משמעי: יותר חשיפה לחנקן דו-חמצני בתקופות הקריטיות = יותר אוטיזם. זה לא המחקר הראשון שמצביע על קשר כזה - לפני כשנתיים התפרסם בבית הספר לבריאות הציבור בהארווארד מחקר שהגיע למסקנות דומות.

אבל זה לא רק אוטיזם. על פי ארגון הבריאות העולמי, כ-2,500 ישראלים מתים מדי שנה מוות מוקדם כתוצאה מתחלואה שנגרמת מזיהום אוויר (מחלות לב, דרכי נשימה, סוגים מסוימים של סרטן ועוד). המשרד להגנת הסביבה טוען שהמספרים מעט נמוכים יותר, "רק" 1,500 מקרי מוות בשנה בישראל - עדיין הרבה יותר ממספר הישראלים שמתים בתאונות דרכים (מגיפה בפני עצמה שקוטלת 350-400 ישראלים בשנה) ואירועי ביטחון (בשנים האחרונות - כמה עשרות בשנה קשה). ועכשיו, שאלה רטורית: האם המקום שתופס זיהום האוויר בסדר העדיפויות הלאומי, התקציבי והתקשורתי תואם את ההשלכות האמיתיות שלו?

ויש גם חדשות טובות: מחקר שנערך בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק על ידי חוקרים מישראל ומארצות הברית העלה שהמעבר של תחנות הכוח של חברת החשמל בעשור האחרון לטכנולוגיות מזהמות פחות (בשלב ראשון לדלקים דלי-גופרית ואחר כך לגז טבעי) הביא לצמצום של 13% במספר המתים ממחלות לב וכלי דם. המשמעות: כל השקעה בשיפור הטכנולוגיות וצמצום הזיהום חוסכת חיי אדם, והרבה.

הצד השני של המשוואה: כאשר ישראל מפגרת בצורה מביכה בהחדרת השימוש באנרגיות מתחדשות למשק החשמל (יש תזוזה מבורכת בתקופה האחרונה, אבל אנחנו עדיין מזדחלים בפער גדול אחרי רוב מדינות המערב), אנשים מתים בגלל זה. ובמילים אחרות: מעבר לתחבורת אופניים (שם רוב חלקי המדינה עדיין תקועים חמישים שנה מאחור) ולתחבורה ציבורית; צמצום דרמטי בשימוש ברכב הפרטי; מעבר של משק החשמל לאנרגיות ירוקות על חשבון הפחם; חיסכון בחשמל והתייעלות אנרגטית.

כל המהלכים האלה הם לא עניינם של מחבקי עצים וירוקים מושבעים. הם נושאים בעלי השלכות אסטרטגיות על חיי אדם לא פחות ממכשול תת קרקעי בעזה או מצוללות. זה אמנם לא סיפור פלילי, אבל אולי אם נתחיל לכנות את מצבם של משק התחבורה, האנרגיה וזיהום האוויר "פרשת 5000", הם סוף סוף יקבלו את המקום הראוי להם בסדר היום והעדיפויות.

aviv67@gmail.com