אז מאוד משעשע לצחוק על מורות ומורים. הרי כולנו כמעט בילינו 12 שנים (!) איתם. תוסיפו גנים, תנועות נוער ושאר מסגרות חינוך בקהילה, ללא ניכוי שליש ותגיעו לנתח חיים שקשה להפריז בגודלו ובמשמעותו לעיצוב זהותנו, בהפסקות וביניהן.
לפגוש את האחר
בשנים האחרונות פשה המנהג להאשים את מערכת החינוך בתחלואים החברתיים. אלימות? חוסר חמלה? קשיי מחיה? הכל מתחיל ונגמר בחינוך. ואני אומר: הפוך, גוטה. לא הבעיה בחינוך, אלא הפתרון בחינוך. קחו, למשל, את האפליה והגזענות. ב-21 במרץ נציין, יחד עם העולם כולו, את יום המאבק הבינלאומי בגזענות.
תארו לכן/ם שבכל מסגרת חינוכית יקדישו זמן לשיח מעמיק בנושא. ולמה יום אחד בלבד? הרי מערכת החינוך היא המקום הראשון שמייצר הזדמנות רחבה לפגוש את 'האחר'. בין אם ה'אחר' הוא מזרחי, יוצא אתיופיה, ערבי, דובר רוסית, פליט או חרדי. ובין אם הוא בעל מוגבלויות, בעל לקות לימודית משמעותית או רחוק מלהתאים לאידיאל היופי שאנחנו מפמפמים השכם והערב לילדינו.
גזענות לא בבית ספרנו? הפוך, גוטה, גם כאן. הגזענות הכי בועטת במוסדות החינוך, בגיל בו הכל מועצם ואין פילטרים מלאכותיים. וגזענות כן בבית ספרנו, כיוון שעל כולנו לעודד מחנכות ומחנכים, בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, לעסוק בנושא באומץ ובהתמדה.
לשם כך התחברו יחד ארגונים לשינוי חברתי שמבקשת לחשוף את הבעיה, למקד את הזרקור לפתרון למערכת החינוך, ולסייע לתת כיוון לחומרי למידה, מערכי שיעור ופרדיגמות לשימוש המחנכים, מסביב ליום המאבק בגזענות ובכלל.
אנחנו יכולים להיות מהמצקצקים על הגזענות האיומה שהולכת וגוברת. אנחנו יכולים להיות מאלה המרגישים שאליהם מופנית האצבע כגזענים או סובלים מגזענות. אבל, אנחנו לא יכולים לומר שזה לא ענייננו. מוזמנים להצטרף אלינו, להפיץ למורות, תנועות נוער והחינוך הקהילתי במקום המגורים שלכן/ם, ולסייע לחולל מעשה חינוכי מתמשך שיוביל את השינוי.