מכירים את שדרות? לא. לא ברמת "מי לא מכיר את שדרות?'". לא ברמת הכותרות, החדשות או "הייתי שם לפני שנים, בצבא. איך קוראים לרחוב הראשי? הרצל? או שזה אופקים בכלל?". סבבה. מכירים. קחו סלוגן "עוצרים את ההסתה והגזענות". כן. ממש טרי מהימים המוטרפים שלנו. היה קשה לנחש שזה סלוגן לאירוע שדרותי מקומי, נכון? אבל זו האמת לאמיתה.

אתמול בערב, בשיא ירי הרקטות לשדרות ולסביבה, קיימו מרכז הצעירים ואגודת הסטודנטים מפגש תחת הכותרת "משדרות תיפתח הטובה- בוחרים באנושיות.עוצרים את ההסתה והגזענות". לאירוע הגיעו למעלה ממאה איש. הם שמעו נשים אמיצות שקראו לסובלנות, שרו וקידמו קריאה להרגעה הדדית ונגד הרצחנות והקיצוניות.

מיד אחר כך המשכנו באירוע של לימוד טקסטים על אחדות וסובלנות (והמתח ביניהן), ביוזמת בית מדרש 'לשמה' בשדרות, שאני ממקימיו.

די לגיבוי השקט של קריאות להרג

זה סיפור קטן. בסך הכל כמה מאות בודדות של אנשים בעיר פריפריאלית קטנה במדינת ישראל. אבל כולנו מבינים כמה כוח גלום בסיפור הקטן הזה וכמה כוח פוטנציאלי נמצא ביכולת שלו להיות משוכפל. נדמה שמעולם לא היה המשפט השחוק "על מנת שהרוע ינצח, צריך רק שהטובים ישבו בשקט" מציאותי יותר. מילים יפות הן חשובות, אבל זהו זמן המעשים. יש משמרות לינץ' כהניסטיות ברחובות ירושלים, פרדס חנה ועוד. יש כנופיות של מחרחרי מהומות ומיידי אבנים במשולש ובמזרח ירושלים. יש כותבי כתובות נאצה כנגד יהודים ויש כנגד ערבים. אילו פעולות, שבהדהוד התקשורתי המתאים, מייצרים תודעה ומציאות. תודעה ומציאות שגיבתה, למשל, רצח מזויע של נער, מוחמד אבו-חדיר, בידי מרצחים יהודים. 

תיאורית תקשורת שנבנתה במחקר בפוליטיקה הגרמנית של שנות השבעים, תיארה את ספירלת השתיקה. מדובר בתהליך בו הנוכח הופך להיות החזק והרוב, למרות שלמעשה הוא דעת מיעוט. יש לנו נטייה אנושית להעצים את הרוע. מדובר באינסטיקט הישרדותי שמעלה את הסיכוי לתשומת לב למה שמסכן אותנו. מול הרןע הזה אנחנו נוטים להשתתק. להסתגר במזגן מול הטלויזיה (בכל זאת קיץ ישראלי. ומונדיאל) ולצקצק מול "הפסיכים" ששוטפים את הרחובות.

אז תארו לכם מהלך הפוך: שלוש שנים למחאה החברתית, נצא בהמונינו שוב לרחובות. הפעם נצא על מנת למתוח גבולות לאלימות ולרצחנות. לא עוד קלות ראש מול "מוות לערבים" או יידויי אבנים של "פרחחים". די לגיבוי שקט של קריאות להרג ובריונות רחוב גזענית. כל אילו ידחקו לשוליים לא לגיטימיים אם כולנו נפגין נוכחות ברחוב באמירה חד משמעית כנגד הקיצוניות המסוכנת. 

שדרות היא מקום מצוין להניף בו את הדגל (שתתפלאו אולי, אבל מתאים מאין כמוהו לאנשיה, מכל גוון פוליטי), אבל אירועים ברוח זו נערכו השבוע גם בירושלים, בנימינה, באר שבע, תל אביב, פרדס חנה ועוד. זו הזדמנות פז להצמיח שושנה מעפר ואפר. לקדם נחמה במקום נקמה. בזקיפות קומה שמתעקשת על כל הטוב שיש בחברה הישראלית וביכולת שלה לייצר מופת משמעותי. אז תצטרפו לתנועה?