מעשיית זן ידועה מספרת על חכם שסוסו נעלם. כשבאו אנשי כפרו לנחמו הוא אמר "זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע". כשחזר הסוס, מלווה בסוסה, כולם בירכו אותו, והוא בשלו: "זה יכול להיות טוב וזה יכול להיות רע". למחרת, רכב בנו על הסוסה ושבר את רגלו. כרגיל, "זה יכול להיות טוב ויכול להיות רע". לאחר שבוע הגיעו אנשי הקיסר וביצעו גיוס המוני לצבא, ורק בנו של הכפרי החכם זכה בפטור בגלל הרגל השבורה.
במקרה של הצמיחה הכלכלית, נדמה שפרנסי המדינה רואים רק את ה"טוב". רק אתמול נגיד בנק ישראל העריך את תחזית הצמיחה ל-2011 ב-5.2%, לקול תשואות הכלכלנים. ממש כמו בחגיגות הרבעון האחרון של 2010, בו נרשמה צמיחה של 7.8%, ניתן לדמיין את נאומי הניצחון של שר האוצר, את משק גזירת הקופונים של ראש הממשלה ואת הודעות הדוברים על "איתנות פיננסית", "יציבות ואחריות כלכלית", "מנהיגות חזקה". כולנו נתמלא גאווה על היותנו ראש וראשון להתמודדות עם המשבר הפיננסי ותופסי מקום של כבוד במירוץ המבוהל לצמיחה הכלכלית.
אבל כשהדי החגיגות יירגעו, ניזכר כולנו ש"זה יכול להיות רע". בהסתמך על שנות הצמיחה הקודמות, משכורתנו תישחק, כאשר השכר הממוצע יורד והאינפלציה מרקיעה שחקים, יוקר המחיה יעלה ומחיר צרכים בסיסיים כמזון, דיור, חינוך, אנרגיה ובריאות, יכה בעומק כיסנו המדולדל ממילא. השירותים החברתיים ימשיכו לדהור לעבר הפרטה כוללת, כך שכל מי שירצה להיות בריא, משכיל, בעל בית ושבע, יהיה מוכרח להיות עשיר. מעמד הביניים ילך ויגלוש, מהר אבל בטוח, אל המעמד הנמוך. פירות הצמיחה לא יטפטפו, כדברי התיאוריה הקפיטליסטית המפורסמת והמשוללת כל יסוד אמפירי, לכיווננו, אלא יזנקו במין חוק משיכה הפוך היישר אל קופתם המתפקעת של קומץ בעלי ההון הישראלים.
גם הפטנט היהודי-ישראלי הידוע של שימוש בהשכלה לצורך התקדמות חברתית-כלכלית לא יעזור. שכרם של המשכילים ביותר, דוגמת רופאים, הולך ונשחק, ובישראל של 2011 יש דרך בטוחה אחת להפוך לעשיר- להיות עשיר כבר עתה.
הר געש בסלון
לא מדובר בנבואות זעם. אלה בדיוק התהליכים שהתרחשו בעשרות השנים האחרונות, בהן הפכה ישראל מהמדינה בעלת הפערים הנמוכים במערב, לשיאנית הפערים. במיוחד בעשור האחרון, מגמות הפרטה והסרת אחריות המדינה משירותים לאזרחיה והעדפה ברורה של הון על פני עבודה קשה, הפכו למדיניות מוצהרת ובלעדית.
אז שלא יעבדו עלינו. מחיאות הכפיים שמלוות את נתוני הצמיחה הן מחיאות הכף של האלפיון העליון. בהצגה הזו אנחנו במקרה הטוב הסדרנים, המנקים והמאבטחים. נגיד בנק ישראל, המשחרר בגאווה נתוני צמיחה מרשימים, הוא אותו נגיד שדוחף לקריסה כלכלית את בעלי המשכנתאות, בשם אותה הכלכלה שאנו נועדנו לשרת אותה, במקום שהיא תשרת אותנו.
כפי שצמיחה של הר יכולה להיות גם צמיחת הר געש אצלנו בסלון, ישנה צמיחה טובה וישנה צמיחה רעה, כזו שלא מייצרת רווחה לנו ולילדינו. שלא יבלבלו אותנו. לא צריך להיות פרופסור בכדי להבין שזוהי כל תכלית הכלכלה, ואם היא לא עושה זאת, אז "טקס הצמיחה" הוא ריק. וזה יכול להיות רק רע.