משבר הפליטים ההולך ומחריף. עם החיכוך האלים, בעיקר בין קהילות קצה מוחלשות, המוסתות על ידי פוליטיקאים, ובין קהילות הזרים, הוא מגיע לשיאים חדשים. כולנו למדנו לדקלם שלישראל אין מדיניות בהירה ואפקטיבית אל מול עשרות אלפי מבקשי המקלט והעבודה, בתחומה. כמו קלישאות רבות, גם הקלישאה הזו נכונה, לצערנו. הוואקום הזה של העדר מדיניות מול אלימות ברחובות, הוא מצב מסוכן בו כל דאלים גבר וכל פוליטיקאי ממוצע מרשה לעצמו התבטאויות סרות טעם, גזעניות ומקוממות.
אלא שבכל משבר קשה טמונה הזדמנות. המדיניות אליה גם מחויבת ישראל, כולל על פי אמנות בינלאומיות שהיא היתה שותפה לקידומן, מחייבת אותה לבחון כל בקשת פליטות. במידה ומדובר בפליטים מאזורי מלחמה ואסון שיהיו בסכנה אם יחזרו לארצות המוצא, תוענק להם תעודת פליט ואפשרות להישאר בישראל. מי שאיננו פליט יועבר בנחישות וברגישות לארץ מוצאו לאחר פרק זמן סביר. עד כאן הכל ידוע ורק הישום עומד בינינו ובין פתרון המשבר בבית. כלומר, אם תהיה השקעה אמיתית בשכונות המוחלשות, ולא השתתפות צבועה במצוקתם.
עדיין, כולנו מוטרדים מהשטף הבלתי נגמר של פליטים, או 'מסתננים' בז'רגון שהתקבע. ברור שישראל היא יעד מרכזי למבקשי המקלט והעבודה מאפריקה. המצב הזה צפוי להימשך כל עוד נקיים מדינה דמוקרטית ובעלת הזדמנויות כלכליות, וכל עוד מוקדי הבעירה באפריקה יוסיפו לבעור.
כאן טמונה ההזדמנות. בשנותיה הראשונות של המדינה היתה השקעה מכוונת בעולם המתפתח. סיוע חקלאי ואזרחי ניתן למדינות רבות באפריקה, בדרום אמריקה ובאסיה. מאחורי הסיוע עמדו ערכי צדק, סולידריות ותיקון עולם, ערכים שעמדו בבסיס הקמת המדינה.
בשנים האחרונות, מלבד סיוע בשעת אסון, הווליום של הסיוע ירד למינימום. מחקר שנערך לאחרונה באוניברסיטת תל אביב מגלה שישראל משקיעה פחות מהממוצע ב-oecd, בסיוע אזרחי והומניטרי למדינות אחרות. למעשה, על מנת להגיע לממוצע זה, על ישראל להשקיע פי חמש בנושא. המומחיות הישראלית בפיתוח אזורים צחיחים, מוכנות לאסונים ואנרגיה חלופית, כמעט לא באה לידי ביטוי בזירה הבנלאומית. המחקר מגלה שהסיוע הישראלי ניתן רק בכפוף לאינטרס פוליטי מידי.
הנה רעיון: ישראל תשחק תפקיד מרכזי יותר בפתרון הבינלאומי הכולל לבעית הפליטים. מדינות אירופה, הסובלות מאותה בעיה, הן שותפות הכרחיות לגיבוש פתרון כולל. הם מגדירות מכסות לקליטת פליטים ובעיקר פועלות באופן ישיר במדינות המוצא על מנת להפחית את עוצמת הסכסוכים והדיכוי שם. המטרה ברורה: להפחית באופן דרמטי את המוטיבציה של אנשים לעבור אלפי קילומטרים במסעות קשים עד כדי בלתי אנושיים, כדי להגיע לחופי מבטחים.
אתם מוזמנים להכריע כעת, באופן סופי, שאני נאיבי והוזה. ניחא. העובדה שאיבדנו את יכולת החזון, שהיתה מפותחת מאוד אצל מי שחוללו והקימו את המדינה הזו, לא עומדת בהכרח לטובתנו. פעולה כזו יכולה, מעבר לקידום פתרון, להיות בעלת תועלות פוליטית עבורינו. ככל שנרצה לחשוב כך, אנחנו לא אי בודד ולא עם לבדד. ירידה בלגיטימציה ובאהדה העולמית לישראל היא הרת אסון. כל אחד מאיתנו יודע את זה בחייו. משום מה ההתנהלות הקולקטיבית שלנו הולכת בכיוונים אחרים. זו ההזדמנות לשנות את הכיוון ולהמיר משבר בהזדמנות.
>> הטור הקודם שלי: איזה יופי, נזכרתם בשכונות
>> היורו הוא החגיגה האחרונה של אירופה המאוחדת?