אז להרבה דברים טובים ורעים עוד לא התרגלנו, אבל התרגלנו שהבירוקרטיה המדינתית שלנו לוקחת ולא נותנת ושמיצוי זכויות פועל בדרך כלל ביחס לחובות שלנו ולא להיפך. אז זהו, שיש טוויסטים גם בעלילה הזו.
לפני מספר שנים למדתי על בשרי מה המשמעות של להיות חייב כסף למדינה. קיבלתי דרישת תשלום ממשרד השיכון של כארבעת אלפים שקלים. בעצת הקבלן שלחתי מכתב שמבקש את ההנחה באזורנו. כעבור חודש קיבלתי צווי עיקול על מכוניתי ועל משכורתי. ויתרתי על כל בירור, רצתי ושילמתי את החוב המפוקפק. למדתי את הלקח.
לבקש ת'קש
לפני כשנה וחצי התברר לנו שהמדינה חייבת לנו כסף. כתושבי עוטף עזה, היינו זכאים להחזר של כאלף ש"ח לחודש לתשלום לגנים לילד עד גיל שלוש. מסיבות שונות לא פנינו במשך השנתיים הרלוונטיות ולא קיבלנו את ההחזר.כשפנינו למשרד הכלכלה (אז התמ"ת) דחו אותנו בלך ושוב עד שהודיעו: תם הזמן. נגמר התקציב. לא מילאתם טפסים בזמן. למרות זכאותכם הבלתי מעורערת, לא תקבלו שקל.
כאן השלב שבו האזרח הקטן מרים ידיים. למרות שאני אזרח קטן שמוביל ושותף בחיי היומיום שלו למאבקים גדולים ומשמעותיים לטובת צדק חברתי, דמוקרטיה, זכויות אדם וכו', הכי קשה לי זה לתבוע זכויות במגרש הביתי.
גייסתי לעזרנו את סמנכ'ל ידיד, רן מלמד. יחד התחלנו לרוץ על שוחות הבירוקרטיה. טלפונים ופניות ראשוניות נענו בלאו מוחלט. פנייה בכתב לראשי האגפים הרלוונטיים הניבה בדיקה ראשונית, שארכה חודשים, והסתיימה באיזה מכתב מהמועצה שמאשר שהודיעו לנו שהאחריות עלינו וכו'. כך ביקש משרד הכלכלה לפטור עצמו מהתשלום.
פנינו שלישית ורביעית תוך הדגשה שהזכאות איננה מוטלת בספק ולא יתכן שהמדינה גובה, גם לאחר שנים, חובות לביטוח לאומי וכו', אבל סוגרת לנו את הקופה על קצות האצבעות שנייה לאחר שהחוב נוצר. ניגוד מוחלט למוטו של "מחבקים את עוטף עזה".
לאחר נדנודים אין קץ, הוחלט לפתוח בבדיקת הזכאות. כמובן שנמצאנו זכאים ולאחר כעשרה חודשים קיבלנו הודעה שהכסף בדרכו אלינו. עוד חודשיים עיכוב והכסף הגיע, אבל רק בחציו. ומה עם החצי השני? עוד בדיקות העלו שהגדלת ראש במשרד הכלכלה הביאה להחלטה שאנחנו חברי קיבוץ (מה שלא היה ולא נברא) ולכן זכאים להחזר מופחת. סיבוב התיקונים ארך למעלה משלושה חודשים ובסופו הושלמה המלאכה. קיבלנו למעלה מעשרים אלף שקל החזר ממשרד הכלכלה.
אז מה הלקח? כרגיל, השמחה של קבלת סכום כזה, במיוחד אחרי שנראה לנו כבר אבוד, גדולה יותר מאשר טפטוף של החזר חודשי במשך שנתיים. הנחישות הוכיחה את עצמה, אבל גם חשפה שעל מנת למצות את זכויותיך, יש להניח שתידרש לאורך נשימה, ידע מוקדם, קשרים ובאופן בוטה: כסף הולך לכסף או למשאבים אחרים.
ולקח אחרון: ישנם ארגונים ובעלי תפקידים בארגונים שיכולים לעמוד לצידנו ברגעים הקשים. על זה מגיע להם הכבוד והתמיכה בפעילותם החשובה. אז אל תתרגלו להתשה ולמאבק בטחנות הרוח ותעזרו באנשים טובים באמצע הדרך הארוכה להצלחה. בברכת מיצוי זכויות פורה לכולנו!