ולמה אני טורח לספר לכם סיפורים מעוטף עזה, זה שכולם 'מחבקים' בשעות מצוקה וקסאם? כיוון שמשתמשי התחבורה הציבורית הם מרמס. כיוון שהאידיאולוגיה היחידה שמסבירה את התנהגות הממשלה בנושא היא האמרה של תאצ'ר בזמנו "מי שעבר את גיל עשרים ונוסע באוטובוס הוא לוזר". כיוון שממשלת ישראל הפריטה את קווי התחבורה הציבורית אבל לא השכילה לייצר מרכז מידע יעיל אחיד ושיטת תשלום אחידה לכל חמש החברות בהן אני משתמש ביום יום (מטרופולין, דן, אגד, סיטיפס, רכבת ישראל - שלא לדבר על מוניות שירות). וכיוון שהיום יתייקרו מחירי התחבורה הציבורית ב4.7%.
כן, קראתם נכון. השכר נשחק, זיהום האוויר עולה, התאונות חזרו למגמה שלילית, הפערים והאבטלה בפריפריה שוברים שיאים, הצפיפות בדרכים בלתי נסבלת ומה עושה ממשלת ישראל? מעלה את מחירי התחבורה הציבורית. אם היה מקום לצעוק כולנו "הפוך, ביבי, הפוך" אין מקום מתאים יותר.
אז תאמרו 'מדובר בעדכון קבוע'. כן. כמו העדכון לשכר שלנו ולשחיקת המדד ויוקר המחיה. בקיצור, לעג לרש. בחישוב פשוט אני הולך לשלם כחמישה שקלים נוספים ליום, מאה ויותר לחודש וכאלף וחמש מאות שקלים בשנה. אני בעל פריבילגיות, תבורך אלוהים, אבל מדובר בקרוב לחצי משכר מינימום חודשי. אלוהים מרחם על ילדי הגן, אבל לא זורק אפילו עצם למשתמשי התחבורה הציבורית.
אם נבחרינו מבינים את החשבון הפשוט, שכל שימוש בתחבורה ציבורית חוסך מיליארדים בשנה על נפגעים, תשתיות, פקקים, זיהום אויר ואבטלה, הסיבה היחידה שיכולה להיות להעלאת המחירים היא שהם רואים בנו צרכנים שבויים. היום אני לא אעלה על אוטובוס או רכבת כאות מחאה על גזירת מחירי התחבורה הציבורית. מזמין אתכם להצטרף.
ושאלה לסיום: מכובדיי ראש הממשלה ושר התחבורה - מתי נסעתם באוטובוס בפעם האחרונה?