הצעת ישראל ביתנו, שהתקבלה ברוב גדול, להקמת ועדת חקירה לבחינת מקורות המימון של ארגוני זכויות האדם בישראל, הופכת את פעילות נבחרינו לאבסורד. לא נתעכב על העובדה שההחלטה הופכת לבדיחה את אלפי השעות שהפרלמנט הישראלי השקיע בחקיקת חוק העמותות, שמחייב חשיפה מלאה של מקורות המימון של ארגונים אזרחיים. ועדת החקירה תוכל בכמה קליקים לקבל את חומר החקירה המלא, שממילא עובר את הביקורת היומיומית של רשם העמותות. במידה וחברי הכנסת של ישראל ביתנו חוששים שיש הסתרה של מקורות המימון, שיתכבדו ויפנו לרשויות האכיפה, משטרה בעברית.
לא נתעכב גם על העובדה שועדת חקירה פרלמנטרית היא יצור משולל שיניים. הועדה לא יכולה לזמן ארגונים לחקירה ומסקנותיה לא מחייבות. עובדה פשוטה זו מעידה כאלף עדים שהקמת הועדה היא צעד פופוליסטי, שמטרתו לדאוג למנדטים של ישראל ביתנו בבחירות הבאות ולא לבטחון המדינה.
אילו היתה ההצעה חולפת מן העולם כמו מאות הצעות שעלו ונגוזו בכנסת ישראל בעשרות השנים האחרונות, ניחא. אבל ההצעה זכתה לרוב גורף, וזו עובדה שצריכה להטריד כל מי שמאמין בדמוקרטיה. מה שהיה מובן מאליו בפוליטיקה הישראלית של אתמול, שבה רוב מכריע של חברי כנסת, מימין ומשמאל, ראו עצמם מחויבים לכללי המשחק הדמוקרטיים, איננו מובן עוד.
בגין מתהפך בקברו
והנה הטרגדיה בחברה מקוטבת החיה על ערכים קפיטליסטיים, של תחרות חסרת מעצורים על כל משאב. בעוד הימין הצליח להפקיע את הפטריוטיזם, אהבת הארץ והציונות לעצמו ולצרכיו, הוא בורח כמו מאש מזכויות אדם, דמוקרטיה וקבלת השונה. אלה הפכו להיות מסימני השמאל. בגין מתהפך בקברו.
התרבות היהודית הביאה לעולם את ערכי המוסר, אהבת הגר, היתום, העני והאלמנה, ואת הכבוד לכל בן אנוש שנברא בצלם. לכן היא גם אחראית במידה לא מועטה על בניית האתוס הדמוקרטי והשיח של זכויות האדם. שיח זה מבטיח לכל אחד מאיתנו הגנה מול הרשויות, לצרכי חופש התארגנות, דת, ביטוי, תנועה במרחב הציבורי ועוד.
ההתרחקות שלנו מערכי מוסר אוניברסליים-יהודים אלה מעידה על תלישות, שטחיות ובלבול של המנהיגות הפוליטית שלנו, במקרה הטוב. במקרה הגרוע מדובר בזדון שמאחוריו תכנית פעולה כמו פשיסטית של חרחור ריב פנימי ואיתור ה"בוגדים" בתוכנו.
הציטוט הדמוקרטי המפורסם האומר "אינני מסכים לדעתך, אבל אגן על זכותך להביע אותה, אפילו במחיר חיי" מעמיד למבחן את הרוב הדומם, בפוליטיקה ובציבור כולו. מבלי להיכנס לדרמה המגולמת במילים האחרונות (בכל מקרה, עדיף לחיות את הדמוקרטיה ולא למות בשמה), הרי שהדמוקרט נבחן במוכנות שלו לרדת מהגדר ולנקוט עמדות לא פופולריות, בעיתות של סתימת פיות.
ביום שבת הקרוב, תתקיים הפגנה של המחנה הדמוקרטי תחת הכותרת "הפגנה (כי עוד אפשר)". בשעה 19:00 יצא מצעד מגן מאיר, ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב, שיסתיים בעצרת ברחבת מוזיאון תל אביב. אני עוד אופטימי שיימצאו מאות האלפים בציבור ורוב בנבחרינו שיעשו מעשה ויחוללו שינוי בכיוון ההתדרדרות.