היום אני רוצה לדבר איתכם על משהו שאני בדרך כלל לא מספרת עליו. הרוב לא מכירים את הצד הזה שלי, אבל חשוב לי לדבר על זה כי זה משהו שמאוד מעצב אותי ומשפיע עליי. אני לא אכנס ליותר מדי פרטים כדי לא לפגוע באף אחד.
לאמא שלי יש חברה מאוד טובה עם משפחה מדהימה. פתאום באמצע החיים אור, הילד שלה בן תשע וחצי, חלה במשהו נורא. ילד מדהים, עם שמחת חיים מדהימה, מתמודד עם דברים שבשביל להתמודד איתם צריך כוחות נפשיים עצומים.
הוא מקבל טיפולים בבית חולים - זה מקום נוראי. אני מכירה את זה מקרוב מאחי הקטן ארז, שנולד עם הפרעות קצב בלב. במשך חודשים היינו בטיפול נמרץ. זה מקום חשוך, ולא משנה כמה אתה אופטימי, אתה נופל.
מאז שזה קרה לאור ביקרתי אותו כמה פעמים בבית חולים, ואנחנו מדברים הרבה בסקייפ. חשוב לי וגם כיף לי להיות איתו. הוא גרם לי לקבל פרופורציות, להבין מה יש לי. הוא נכנס לי ללב, אני אוהבת אותו ואני אהיה שם בשבילו. אני יודעת שעוד כמה שנים הוא יהיה בצבא ובסופי שבוע נסתובב ונקרע את העיר. אור מלמד אותי מה זה החיים האלה. החתיך הקטן הזה מראה לכל העולם מי הוא, מחזיק מעמד ומחייך וצוחק.
אני מספרת על זה כי בדרך כלל אני קופצנית ואנרגטית והכל כיף והכל מדהים. אבל חשוב לי שתבינו שחלק מהחיוך זה דברים שאני עוברת עם אור. לא הכל טוב ומדהים וורוד.