בכיתי בפרק האחרון של משתגידי
הפעם אני מספרת על הסוף של משתגידי, על השירות בצה"ל, על ספרים שאהבתי ולא אהבתי ועל איך זה לקום בלי נס קפה
והפעם - אני עם מיקרופון!
השבוע היה הפרק האחרון של משתגידי. ראיתי אותו בהתרגשות, וכשהוא הסתיים בכיתי. כל ההפקה הזאת הייתה נהדרת, היה כיף לבוא לימי צילום. ממש עצוב לי שזה נגמר... אבל דברים אחרים קורים בינתים כל כך מהר בלי ששמים לב. היום כבר הלכתי לכתבה הראשונה שלי לחדשות הבידור.
אני מדברת בבלוג הרבה על העבודה, גם כי אני נהנית וגם כי זה החלק בחיים שלי שאני עכשיו מתמקדת בו.
היום חשבתי שאני שמחה שאני עושה את השירות הצבאי שלי עד הסוף בלי לנסות להתחמק. זאת המדינה שלנו. נכון שיש הרבה קשיים בצבא, אבל אני חושבת שבחורה או בחור שמוותרים לעצמם על השירות הצבאי יתחרטו על זה לכל החיים. זה להתחיל את החיים הבוגרים שלך בלוותר, להתחיל עם הראש למטה, בלי להתמודד עם זה. תמיד תלווה אותך השאלה למה לא עשית צבא.
עם כל הקשיים, אני כן רוצה להיות שם.