אתמול חגגנו לניבוש יום הולדת שנה. אני לא מאמינה איך הזמן טס, איך החיים עוברים מתחת לאף. הוא היה מאושר, הכנו לו עוגה (או יותר נכון קנינו). בעזרת השם בקרוב הוא יתחיל ללכת, זה ממש ירגש אותי לראות את זה. ושריי בת 40 יום, היא מדהימה.
אני מרגישה שהשגרה התחילה להשתלט לי על החיים, ולא במובן הטוב. אני מרגישה שאני מבטלת את עצמי בשביל הילדים. הם מדהימים ומקסימים, אבל גם אני צריכה מקום איפה שהוא. גם מוטי שכח את חיי הנישואים ומתמקד בילדים.
אבל אני חייבת לשבור את השגרה בשביל לשמור על חיי נישואין תקינים. אני לא צריכה לבטל את עצמי. אז החלטתי לעשות שיחה עם מוטי ולהגיד לו שאני רוצה לשמור על חיי נישואים כמו שצריך. הנישואים האלה מאוד חשובים לי ואני רוצה שהאהבה תישאר טובה, חזקה ויציבה כמו שהיא הייתה תמיד.