אפשר לזלזל בערוץ 2. אי אפשר לזלזל במידת ההשפעה שלו.
הציבוריות הישראלית ב-24 השנים האחרונות הייתה נראית אחרת לגמרי אלמלא ערוץ 22 שלט בממירים והיווה את כיכר העיר שלנו. 24 שנה שיכולים לגמרי להיות העונה השלישית של הסדרה הדרמטית המשובחת "ישראל", העונה בה כיכב נתניהו, דודו טופז, אייל גולן, תרבות היפים והנוצצים, מותגים וקניונים, ליברליות מופגנת, טוקבקים רעילים, ג'יפים גדולים, נסיעות לחו"ל, אומן, תאילנד, מנהיגים בכלא, אינתיפאדות, פיגועים וטילים, אבל גם בטחון עצמי של מדינה גאה שכבר לא מאמינה שמתישהו יבואו הערבים ויכבשו אותה ויזרקו את כולנו לים.
ערוץ 2 היה מדורת השבט המובהקת בתקופה הזו עד כדי כך שעכשיו, עם לכתו, לגיטימי לקרוא על שמו רחוב או כיכר (רח' וולנברג? רח' הברזל? משהו ברמת החייל) . בין אם זה המעגל של דן שילון או הספה בסלון של בית האח הגדול, בין אם זה הפאנל של "אולפן שישי" או זה של "ארץ נהדרת", ערוץ 2 שיקף את כל המנעד של הישראליות באופן שלא בא לידי ביטוי עד אז.
אבל הוא לא רק שיקף. הוא גם עיצב. לא מתוך ועדה של קובעי דעת קהל מטעם השלטון או מטעם עצמם, אלא מתוקף השיקוף. שיקוף שהתקבל טוב קיבל שיקוף יתר, ואז פופולריות יתר וכו' וכו', לא משנה אם זה להיט, סלב, פוליטיקאי, הפחדה חדשותית, טרנד בריאותי, מזונות, משקאות, או יעד תיירותי.
המנגנון עובד כך: כל זרועותיו התמנוניות של ערוץ 2 (באמצעות מערכות של תכניות בוקר, לילה, תכניות חדשות, מגזינים, ריאליטי, בידור, טוק שואוז, תוכן שיווקי וכו' וכו') מחזיקות בכל רגע נתון אצבע על הדופק, מחפשות מה מעניין, למה אנשים יגיבו, מה ישבור את אדישותם וימנע מהם לעבור ערוץ. הדבר הזה מצולם, מוקלט, מקבל כותרת זכירה, ומשודר. עבד טוב? יופי. תביא עוד מזה. כבר יותר אנשים בעניין, זה דבר גדול, זה עניין שקורה עכשיו. כולם מדברים על זה. החזק מתחזק, גדל מעבר לגודלו הטבעי. קודם שוקף, אחר כך הוגדל ופואר והוזרק למציאות ככזה, מה שהופך אותו לכזה וכו' וכו'.
כוחות השוק, שלטון הרייטינג, גרמו לכך שהיה לערוץ 2 אינטרס מובהק בשיקוף מדויק. הכלכלה של ערוץ מסחרי הכריחה את מנהליו לייצר את האוהל הגדול תחתיו יוכלו להצטופף כל שבטי ישראל, לקנות את לבם, לשבות את דמיונם, ולהעביר אותם בנחת בין הברייקים של הפרסומות על מנת שיתעורר בהם החשק לקנות דברים שהם לא באמת צריכים. מאות מיליוני השקלים ששפכו המפרסמים הישראלים מדי שנה לערוץ 2 פרנסו היטב תעשיה שלמה, אבל הניעו גם גלגל צריכה ענק שאת אותותיו אפשר למצוא ברחבי הכלכלה הישראלית ושם יש לו אימפקט בעוד מיליארדים רבים.
מלכתחילה, המחוקק תכנן את ערוץ 2 באופן מעט עקום מכל בחינה כלכלית או ארגונית, אבל משהו בזה עבד. העובדה שמתחת למכסה המנוע של המשאית הדוהרת הזאת הסתתרו מנועים מתחרים (בהתחלה שלושה, אחר כך רק שניים, רשת וקשת), נתנה לפעילות בו אווירה תחרותית מיומו הראשון, שהשאירה את הערנות במצב שיא רוב הזמן. פורמטים מתחרים באותו ז'אנר, חטיפות של טאלנטים, מאבק על תקציבי פרסום, ובעיקר הקידוש של טבלת הרייטינג שעל פיה יקום או ייפול דבר, הפכו את ערוץ 2 לחיה דו ראשית פראית שכל כך מיומנת בקרבות פנימיים, עד כדי כך שכל קרב חיצוני מוכנע בקלות (היי ערוץ 10).
הייתי אומר שנזכור אותך לנצח, אבל
נער הייתי וגם זקנתי וב-45 שנותיי פה כבר ראיתי ערוצי תוכן (עיתונים, מגזינים, אתרים, ערוצים) קמים ונסגרים, בחלקם היה לי חלק פעיל. את ערוץ 2 זכיתי לסקר עם היוולדו כמבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", להעמיק את העיסוק בו כעורך "רייטינג", לציין את עשר שנותיו הראשונות בסרטי הדוקומנטרי "ערוץ 2, עכשיו הסרט" שהופק עבור טלעד, לעבוד בו שבע שנים כחבר הנהלה בשידורי קשת, לצפות בו כסתם אזרח בלתי מעורב ובסוף להספיד אותו, שנייה לפי שהוא מוחשך.
אז ככה, אל מלא רחמים וכל זה, אבל ערוץ 2 בהחלט סיים את תפקידו ההיסטורי.
האם ראיתם לאחרונה "אולפן שישי"? המחזה הדרמטי העלוב הזה, שכבר ראינו מיליון פעם, עם אנרגיות של "שבת תרבות" ורייטינג צונח, הוא דוגמה לא רעה לאיך משהו שהיה מרכז העניינים הופך לסצינה של פנסיונרים משועממים על כסאות כתר פלסטיק במרכז המסחרי הישן ממלאים לוטו ומקטרים על המצב.
ערוץ 2 סיים את תפקידו ההיסטורי מכיוון שערוצי הברודקאסט בכל העולם זה דבר הולך ונעלם. או יותר נכון נחלש, לא נעלם, אבל ברגע שאין כבר מקום מובהק למרכז העיר, למדורת השבט, זה כבר לא ברודקאסט.
כשערוץ 2 בא אל חיינו בכל משק בית ישראלי ממוצע הייתה ספה, ועל הספה היו מתכנסים כל בני הבית ב-8 בערב ושואלים מה יש היום בטלוויזיה. כשערוץ 2 יוצא מחיינו יש עדיין ספה, אבל רוב בני הבית לא יושבים עליה בשמונה בערב, כל אחד בעניינו עם המסך האישי שלו, ולוח השידורים שלו ביוטיוב, באינסטה, בנטפליקס, בוי.או.די, בווטסאפ.
זו הדרמה הגדולה בסגירה של ערוץ 2. הרי מבחינת הצופה, שאכלו לו את הראס על ערוץ 12 וערוץ 13, אין באמת דילמה ואין באמת עניין. זה לא שהוא עכשיו מתחייב לחבילת צפייה בלעדית באחד הערוצים לנצח נצחים. הוא יחליט בכל יום מה יותר טוב בשבילו בכל רגע נתון וזהו. מבחינתו זה רק עוד אופציה. לא קרה כלום. להפך.
מבחינת האנשים שעשו את ערוץ 2 (עובדים, מנהלים, טאלנטים), הדרמה היא גדולה, מכיוון שלמרות שכל אחד מהצדדים מפנטז בסתר לבו שכיכר העיר תהיה לו, שניהם יודעים שאין יותר כיכר העיר. זה כמו בפייסבוק – כל אחד יש לו את הפיד שלו, והמכנים המשותפים הם ברמת מולקולות חברתיות קטנות, כאלה שאינן מוגבלות בהכרח בשפה או בגבולות גאוגרפיים, ולא ברמת מדינה שיש לה ערוץ כזה שאם זה לא קרה שם זה בעצם לא קרה.
נוח בשלום על משכבך ערוץ 2 כפרה עליך. היית מעניין, היית מצחיק, היית מעצבן, היית חמדן, היית חכם, היית טיפש, היית חשוב. היית באמת חשוב לנו! הייתי אומר שנזכור אותך לנצח, אבל האמת היא שתוך שנתיים כבר תהיה מקסימום שאלה בשעשועון טריוויה.
TVbee בפייסבוק