הגשם השוטף שירד במהלך העצרת בכיכר החטופים לציון מאה הימים ל-7 באוקטובר לא הרתיע את דורון בן דוד. "חלק מהאנשים הלכו הביתה, אבל אני אמרתי שאני צריך להישאר, כי רציתי להרגיש שבריר ממה שהאנשים שנמצאים שם חווים", הוא מסביר. "זה בלתי נתפס, יש כזו כמות של חטופים. זה כאילו פרק א' הסתיים ועכשיו מחכים לראות מה קורה עם פרק ב', וההרגשה היא שהוא תקוע".
לא במקרה משתמש בן דוד (43) בדימוי מעולמות הבינג'. הוא מוכר כסטיב מ"פאודה", ולאורך השנים ראינו אותו גם בסדרות "מטומטמת", "שעת אפס", "ירושלים" ו"מנאייכ", שחוזרת ב-24 בינואר לעונתה השלישית בכאן 11. אבל למרות התפקידים המאצ'ואיסטיים ברובם, המציאות של בן דוד נראית אחרת. "מאז שהתחילה המלחמה אתה הולך בבית, ובא לך רק לשבור דברים. בא לך לנסוע לשם ולעזור, ואתה לא יודע מה לעשות. אני לא רמבו, אין לי נשק, אני לא קרבי ולא הייתי קרבי. אני לא מהאנשים האלה, אין לי את היכולת. אבל הרגשות נמצאים שם. לאחרונה, כשהודיעו לי על עידן, הרגשות של הימים הראשונים חזרו. זה נתן פצצה לפרצוף".
מי אני שאחזק את עמדי
הפציעה של עידן עמדי בעזה לפני עשרה ימים טלטלה את עולמו של בן דוד, שותפו ל"פאודה". "בעונה האחרונה ששודרה, בפרק האחרון, ממש בסצנה האחרונה, כולם נפצעים. זה החזיר אותי לרגע הזה", הוא אומר. "אני לא יודע מה אני מרגיש כלפי זה, זה עושה לי לא טוב בגוף. כאילו זו נבואה שהגשימה את עצמה, זה מטורף".
היה לכם ברור מהרגע הראשון שהוא יתגייס?
"ברור, זה עידן. היה ברור שהוא יהיה שם בשורה הראשונה להילחם. ברגעים המועטים שבהם הוא קיבל את הטלפון שלו הוא שלח לנו הודעה בקבוצה של ההפקה, וכולם קפצו וניסו לדבר איתו ולקבל תגובה מהר. ראינו בזה הזדמנות להגיד לו, 'חביבי, די, מספיק, תחזור הביתה. היית, ראינו, פוצצת, יפה. יאללה בוא".
דאגתם, אה?
"בטח. יש כמות מטורפת של מילואימניקים בפנים. אין אחד שלא היה לו חבר, שניים, שלושה שנמצאו שם, ואתה קולט פתאום שזה מתחיל להגיע אליך. חבר מההפקה שלנו, מתן מאיר, נהרג. הוא היה מהראשונים, וזה היה שוק טוטלי. בן אדם מתוק ומדהים מהגולן, שהיה תמיד מזמין אותנו אליו לקטוף דובדבנים".
איך קיבלת את הבשורה על הפציעה של עידן?
"וואו. הרגע הזה, אני לא אשכח אותו. רותם שמיר (אחד מבמאי 'פאודה' – א"ו) התקשר אליי. דיברנו יום לפני זה, ואנחנו לא מדברים בדרך כלל כל יום, אז כבר הרמתי את הטלפון בחשדנות, 'רותם, מה קורה, אחי?'. שקט מהצד השני, ואז הוא אומר לי, 'עידן נפצע קשה'. שאלתי, 'מה זה אומר?', והוא אומר, 'אני... אני... אני אדבר איתך'. מה זה אומר 'קשה'? אתה מת לדעת. התחלנו לבדוק מה ההגדרה של פציעה קשה. הדבר שהכי הפחיד אותי זו פגיעה מערכתית או פגיעה בגפיים. כשהבנו שהכל שלם ושאין סכנה לחייו, הייתה אנחת רווחה. עידן הוא מלח הארץ, גיבור ישראל, אדם חזק ואמיץ, עם כוח רצון. משהו שלא ראיתי בחיים שלי".
ביקרת אותו?
"בטח. אני מדבר איתו ולא מבין מאיפה הוא מביא את הכוח הזה. מי אני בכלל שבא לחזק אותו? יש פה את הענק הירוק".
הופתעת מההד והאהבה שעידן קיבל?
"זה לא מפתיע, זה כן מעיד איזה בן אדם טוב הוא. אני חושב שעידן רגיל לזה. לא לכמות הזאת, אבל בכל ציוץ ופוסט שלו הוא משתדל לדבר על אחדות, הקשבה והכלה, ולא על פילוג. את לא יודעת כמה הודעות קיבלנו מצופים של 'פאודה' מסביב לעולם, 'מה עם עידן? מה קורה עם עידן?'. עשרות אלפי הודעות, ואני לא יכול להגיב לכולם, אז אני שולח לייקים. אני מחכה שהוא ירגיש יותר טוב כדי להראות לו".
איך אתה מסביר את המשפחתיות שנוצרה אצלכם, בקאסט של "פאודה"?
"אנחנו שומרים על זה. אפשר להגיד את זה לזכותו של ליאור (רז, מיוצרי הסדרה והדמות הראשית בה – א"ו), עשינו צפיות אצלו וזה הלך והתפתח, ואפילו הכנסנו את המשפחות שלנו. מירב של אבי (יששכרוף, מיוצרי הסדרה – א"ו) ומיטל של ליאור חברות של מיטל שלי".
אתם תכף חוגגים עשור, התחלתם ב-2015.
"נכנסתי לסדרה הזו עם זקן שחור. בעונה השנייה התחילו להגיד לי שרואים לבן, ותראי עכשיו כמה לבן יש", הוא צוחק.
פתאום רציתי להקפיץ את הילדים לחוגים
הוא גדל בבת-ים לאם יחידנית. כשהיה בן 6 גילתה האם שאביו מנהל חיים כפולים ושיש לו משפחה נוספת. לימים הכיר בן דוד שישה אחים למחצה נוספים, והוא בקשר עם חלקם. הוא נשוי למיטל, מורה ליוגה, ולהם שלושה ילדים. גם האבהות, איך לא, מביאה איתה אתגרים בחודשים האחרונים. "עשיתי להם שיחה קשה ומורכבת על כמה שהצפייה בסרטונים עלולה להזיק לנפש, והם הבינו. יש דברים שהם צופים בהם איתנו, אחרת זה יסקרן וידגדג להם יותר. מה שכן, קשה להגיד את זה, אבל אנשים צומחים מתוך טראומות".
גם אתה צמחת?
"כן, התקופה הזו נתנה לי להבין הרבה דברים על עצמי. זה עשה לי סדר ושם לי את היחסים עם הילדים ועם מיטל במקום הראשון. הייתי במרוץ מטורף של עוד תפקיד ועוד תפקיד. נהייתי יותר מכיל ויותר סבלני בתקופה האחרונה. ישבתי בבית ורציתי לבשל, להקפיץ אותם לחוגים, לשמוע מה הם עשו לא בסדר ולתת להם זווית אחרת להסתכל על הסיטואציה. לחנך וללמד, ולא רק לתת על הראש כדי להעיף את זה מהדרך, שאוכל להתמקד בעבודה ובתפקיד הבא. פתאום הכל נעצר וקיבל פרופורציות. אתה קולט באיזה סיטואציות משפחות נמצאות. אתה קולט שהכל מאוד ארעי וזמני ואני צריך לשמור את מה שקיים כרגע".
אבל לאף אחד לא קל בתקופה הזאת. "חטפתי כאפה רצינית כשראיתי את מיטל, אשתי, עוברת את הדבר הזה. היא התייפחה כל רגע, בכל חמש דקות הייתה קוראת עוד סיפור ועוד סיפור, וזה היה גומר אותה. אמרתי לה, 'מאמי, את חייבת לסגור ולצאת מזה'. הבנתי שאני לא מסוגל להכיל כל בוקר את ה'הותר לפרסום' והסיפורים, את הטירוף הזה, שאני צריך לצאת מזה כדי שאוכל לעזור לה, להיות כאן בשבילה. ניסיתי לחשוב בכוח מה יכול לתת לי את האיזון. מצאתי את הדבר הזה של לעבוד, להתנדב ולהתאוורר, לשמור על המורל וגם לצאת לדרינק, וזה עבד לי טוב. כשהרגשתי צורך לתרום ואמרתי לה שאני נוסע לדרום כדי לעזור, היא אמרה לי, 'אתה לא זז מפה, אין מצב, אני לא אוכל להחזיק את כל הדבר הזה'. הבנתי שאני צריך להתרכז במשפחה שלנו, ובגג להתנדב באזור המרכז".
במצבי קיצון אנחנו מתמודדים עם צדדים שלאו דווקא הכרנו בבן הזוג או בעצמנו. התגובה שלך הייתה דווקא להגיד, אני אצא מזה כי אני צריך להיות שם בשבילה.
"כן. לתמוך, לחזק, לאהוב, לוותר על האגו שלי, שבשנים האחרונות היה חזק, וכמעט בכל מריבה שלנו הייתי פאסיב-אגרסיב כזה. לא מאחל לאף אחד להיות מולי כשאני בפאסיב, כי זה מזעזע. הבנתי שזה לא תורם, רק הורס. פעם ברירת המחדל הייתה להתפוצץ, היום אני נושם או ממש מסביר לעצמי, 'היא מגיבה ככה כי אולי קשה לה'. אחד הדברים הכי חשובים שאני יכול להגיד זה לפרוק ולדבר. אנחנו אוכלים את הראש אחד לשנייה בצורה מטורפת, כבר בבוקר לפני שהיא הולכת לשיעור ואני לאימון. זה חשוב לקשר, וזה כיף מחזק. זאת מתכונת מעולה להכל. זה עוזר לך בהתפתחות האישית שלך, ביחסים שלך עם אחרים, בהתמודדות שלך עם כל מצב".
כשהבנת שאתה צריך להישאר במרכז, מה עשית?
"הלכתי לחמ"ל של 'האחים', להכין אוכל, נכנסתי לקבוצת וואטסאפ שנקראת 'התעשייה מתגייסת' ויצאתי לעשות מופעי אימפרוביזציה עם עוד שחקנים למפונים וגם לחיילים. בהתחלה היה מאוד קשה להרים אותם, אבל הספיק לי לראות שיש אנשים בקהל שמעלים חיוך. הם אומרים, 'וואו, כבר חודש שלם שלא צחקנו', ואתה חוזר הביתה עם תחושת סיפוק טובה".
איך היה מול החיילים?
"מצאנו את עצמנו כמו ב'גבעת חלפון' באמצע שום מקום, מביאים הגברה, יורד עלינו גשם, מאלתרים את הכל. באים ופשוט מגלים סולידריות, מתגייסים למען כל הדבר הזה. אחד הדברים הכי מרגשים שיצא לי לראות בכל התקופה הזו, זה איזה צבא יש לנו. איזה צה"ל מדהים וחזק ומאוחד ומאחד".
כאחד שלא סיים את שירותו הצבאי, ההתנדבות היא איזושהי סגירת מעגל?
"כל אחד יכול לתרום איפה שהוא יכול לתרום. אני התגייסתי ועשיתי מה שיכולתי לעשות, אבל זו הייתה מעין תקופה של הישרדות בבית, הייתי חייב להיות בבית ולעבוד. ועכשיו באמת הרגשתי שזה המאני טיים שלי לתרום ולהתגייס, עכשיו יש לי את האפשרות ואת המקום לתרום ולתת את מה שאני יכול".
זה כבר בוורידים שלי
בזמן שהתנדב מול חיילים והשתתף בקמפיינים להחזרת החטופים, התעשייה סערה, בפרט צוותי השחקנים של "פאודה" ו"מנאייכ". התכתבות של השחקנית מונא חוא, שכיכבה לצד בן דוד בשתי הסדרות, פורסמה ברשתות – ובה הכחישה את טבח 7 באוקטובר. "לבוא ולהכחיש ולהגיד שהדבר לא קרה, או שאנחנו עושים פרופגנדה כדי שיזדהו איתנו? זה כמו להכחיש את השואה", אומר בן דוד. "בייחוד כשאת נמצאת במדינה הזו ואת גרה פה, ויש לך תעודת זהות כחולה, ואת עובדת בהפקות ישראליות שנותנות לך משכורת. את לא יכולה לעשות דבר כזה, נקודה. זה עצבן, הכעיס, קומם אותי. הדבר הכי מקומם זה שיצא לי לעבוד איתה, והתחושה היא שהיא בן אדם אינטליגנטי, עם שכל. ציפיתי מבן אדם כזה קודם כל לגנות. להבין שאין פה בכלל קשר לסכסוך, זה משהו שהוא קיומי ואנושי. זה רצח עם. וואלה, אני לא יודע איך אני ארגיש ביום שאני אפגוש אותה. מעניין".
כאן 11 הודיעו שהיא לא תוזמן לפרמיירה של "מנאייכ". אתה חושב שההתבטאות שלה ושל אחרות יצבעו שחקנים ערבים-ישראלים אחרים?
"אני חושב שהגופים שעבדו איתה פעלו נכון, כאן 11 ציפו ממנה לתגובה ורצו להבין מה פשר הדבר הזה. ויש במדינה אנשים חכמים מספיק, מלהקים ואנשי תעשייה שאני מאמין שיידעו לעשות את ההפרדה ולא לצאת עם סטיגמה. צריך לבדוק כל מקרה לגופו, יש פה גם ערבים מדהימים שעושים עבודה הרבה יותר גדולה ממני, כמו יוסף חדאד, שעושה עבודה מטורפת. אבל אתה לא יכול לשייך את מה שהחמאס עשה ואת הטרור הזה למדינה פלסטינית. ההתבטאויות של מונא ושל השחקניות האחרות שהתבטאו בצורה דומה מגיעות מבורות קשה".
בשבוע הבא תעלה לאוויר העונה החדשה של "מנאייכ". בסדרה מגלם בן דוד את דמותו של לייבו – אופיר לייבוביץ', שוטר מושחת, שמתגלה כרוצח מסוכן וחסר מצפון. כעת מתברר שאת ימי הצילום חילק בן דוד בין הרמה של נשק לבין הרמה של ג'ניה, הרקדנית שהייתה לצדו ב"רוקדים עם כוכבים". "כשהזמינו אותי לאודישן התחלתי להתבחבש עם עצמי, מה עכשיו ריאליטי? אשתי אמרה לי, 'ברור שאתה עושה את זה', בכל זאת היא הייתה רקדנית פעם. התייעצתי עם חברים שהשתתפו בעבר, כולם אמרו לי 'כן, אבל תתכונן, לא יהיה לך זמן לשום דבר אחר'. גיליתי שכל החזרות הן ממש מתחת לבית שלי, ברמה שאני הולך עם הכפכפים והקפה ועוד לא מספיק לקחת שני שלוקים, ואני מגיע לחזרה. זה עזר להכרעה. ואז הבנתי שאני הולך לעשות את 'מנאייכ' תוך כדי".
איך עושים את המעבר היום-יומי מפסודובלה לדמות של שוטר?
"למזלי זו עונה שלישית, לייבו כבר בוורידים שלי. אני חי את זה, אני לא צריך לחשוב מה המניעים של הדמות. ברמה הטכנית של ללמוד טקסטים זה היה קשה, לא ישנתי. הייתי חצי בן אדם, אבל כשסיימתי את זה אמרתי, 'מאדר פאקר, אם אני יכול את זה, אני מסוגל להכל, תביאו עכשיו מה שאתם רוצים'. וייאמר לזכות מיטל שהייתה שם ונתנה קרקע יציבה ובסיס לכל הדבר הזה לקרות".
איך הגוף מתפקד בלחץ כזה?
"באיזשהו שלב קרסתי פיזית. התחילו להיות לי דלקות במפרקים של הכתפיים מכל ההרמות, הגעתי לימי צילום ברמה שאני על משככי כאבים כל היום. אני זכור שעמוס (תמם, שמשחק לצדו – א"ו) אמר לי, 'אחי, יש לי פה אטופן, אתה לוקח את זה ולא מרגיש כלום'. כאילו סחרנו בסמים, אבל הכל עם מרשמים כמובן".
ובתוספת על הכאב וחוסר הזמן, מצטרפת הלקאה עצמית של לא נעים להגיע ככה לצילומים?
"כן, ואני מתנצל בפני הבמאי שרוצה לקבל שחקן שבא ונותן 100%. מה עכשיו אתה בא על 50%? אבל נתתי את הכל, והולכת להיות עונה מטורפת ומצוינת. היא מעניינת, היא אחרת. בעונה הזאת הכוחות מתפצלים, ויש כל מיני פיצוצים בינינו. יש אקשן, מכוניות, עניינים. ותוך כדי אני חצי פצוע".
מורגשת העובדה שזו כבר עונה שלישית?
"כן, כיף לחזור למשהו שהוא טוב. זו סדרה מאוד מוערכת וטובה. אני כל כך נהנה לשחק את לייבו. למי יוצא ביום-יום לעשות דברים כאלה? לדבר בצורה כזו? להוציא את החרא שלך, לשחרר כל רסן, לגעת בכל המקומות האפלים. זו תרפיה. אני חוזר הביתה ואומר, 'או-קיי, טיפלתי בזה. אני קצת יותר בריא עכשיו".
הצ'אקרה של השפע פתוחה
"פאודה", שעלתה לאוויר לפני תשע שנים, חילקה את היסטוריית הטלוויזיה הישראלית ללפני פאודה ואחריה. אחריה הסטנדרט עלה, לפחות מבחינת התוצרים, לרמה בינלאומית. "היו סדרות טובות לפניה, זה לא שלא היו, אבל פאודה באמת יצרה איזה אוונגרדיות בעולם של האקשן. היא פוצצה את תקרת הזכוכית של חו"ל. אז הבינו שזה אפשרי והעריכו יותר את ישראל".
זה עשה טוויסט בקריירה שלך. משחקן שסיים לימודים ומשחק בהצגות ילדים לשחקן שמככב בסדרות הכי איכותיות בעשור האחרון בישראל.
"לשמחתי באמת היה לי חלק בהפקות הכי טובות בארץ. היו דברים לאורך הדרך שאמרתי עליהם 'לא', מתוך הסתכלות על הדבר הגדול ורצון למתג את עצמי ולעשות דברים שאני רוצה לעשות ומאמין בהם".
היו שנים שחשבת שזה לא יקרה?
"בטח. התחלתי לחשוב על דברים נוספים שאני יכול לעשות, אבל בתוך תוכי, באמת שלי, האמנתי שזה יקרה. כשאתה הולך לאודישן ומקבל ביקורת טובה ועדיין לא מתקבל, זה מאוד מתסכל, אבל הבנתי שהבעיה היא לא בי. ובכלל שאין פה בעיה, זה פשוט לא מתאים כרגע להפקה הספציפית הזאת. כל מה שקרה לי בחיים, קרה לי בזמן הנכון. הפריצה קרתה לי בזמן שהייתי הכי מוכן לה נפשית, בבסיס משפחתי טוב, מקורקע, עם ניסיון חיים, לא מבולבל או נוטה להתפרק מכל סיטואציה. גם עכשיו, למרות שאני לא עובד, אני רגוע. מה שיגיע יגיע. זה נראה בחוץ שאני כאילו אחד העשירים בארץ, אבל האמת היא שאני לא עובד שלושה חודשים, וזה מזעזע את הספינה".
כרגע אתה לא יודע מה הפרויקט הבא?
"לא. אין לי מושג מתי תצטלם העונה החדשה של 'פאודה'. העונה נכתבה, אבל היא זזה הצדה כי צריך איכשהו להתייחס למה שהיה".
אז מה עושים כל היום?
"אני עושה פרסומות שנותנות לי טיפה כסף. יש לי את 'שיחות עם הברמן', שאנחנו עושים מופעי אימפרוביזציה לכל מיני חברות. אני גם מלמד משחק ומכין לאודישנים. במקביל אני עושה אודישנים, כמו כולם, לכל מיני סדרות אחרות. ואני פתוח, הצ'אקרה של השפע פתוחה. זה במקום של 'אל תתאמץ יתר על המידה, זה יגיע'. לא לדחוק ולא לדחוף ולא להתעצבן, ולא לחפש למה יש לאחרים משהו שלנו אין. וזה יגיע".
קודם דיברנו על איך כנער גדלת במצב הישרדותי, נאלצת לעזוב את הצבא כדי לעבוד ולהתפרנס. ועכשיו אתה יודע להגיד, לא צריך לדחוף אלא לעבוד, להשתפר, והכל יגיע.
"ברגע שאתה שורד ומחזיק, אתה לא נמצא בכאן ועכשיו. אתה לא פנוי לראות מה קורה מסביבך, מתחתיך ומעליך, אתה רק עסוק בלהדוף ולהדחיק עד שיום אחד זה מתפוצץ. כשאתה לא עסוק בלשרוד, אתה פתאום קולט מה קורה סביבך. אתה קולט מה קורה עם הילדים שלך ועם האישה שלך. אתה נוכח עם הדברים ועם ההווה".
צילום: אלון שפרנסקי | סטיילינג: זוהר מאירי | איפור ושיער: קרן אדרי | הפקה: טל פוליטי