״איפה הבנות?", שואלת גיתית פישר, "בכל התחום הזה של היצירה, אבל במיוחד בקומדיה. איפה אנחנו? אין לך אף תסריטאית ראשית בקומדיה כמעט, קומדיה פר אקסלנס, ואפילו אין כותבות. כולם צריכים אישה שתכתוב ולא רק דברים של נשים. אי אפשר ליצור בוואקום, יש לך קהל של לפחות חצי מהאוכלוסיה שאתה לא מדבר אליו".
נשים בקומדיה הוא נושא שמעסיק את פישר, או תותית - עבור רובכם. טוב היא אישה והיא בקומדיה, כבר לא מעט זמן, והיא גם מאלו שמצליחות. דווקא מהפוזיציה הזאת חשוב לה לדבר. ביוני היא אף העלתה פוסט לא אופייני על מצבן של נשים כותבות בקומדיה בישראל: "כששואלים אותי על קומדיה נשית זה תמיד מרגיש שיש סאבטקסט: 'קומדיה על טמפונים שמיועדת לנשים בלבד כי לכל האחרים אין ווסת אז איך יתחברו מסכנים?'. נשים כמעט ולא נמצאות בחדר בו מחליטים על מה לדבר ואיך. אנחנו לא נמצאות בחדרי הכותבים, ולא מחליטות על התוכן. אנחנו לא בחדרים כי התרגלתם שלא נהיה שם. אין לנו שם פה. אין לנו ייצוג. הרוב המכריע של כותבי הקומדיה הוא גברים".
וזה נכון, הצימוד ״נשית״ לכל תחום נועד לבדל אותו ולהוריד מערכו. ״ספרות נשית״ (בניגוד לספרות חשובה), ״כדורסל נשים״ (בניגוד לכדורסל אמיתי), ״קומדיה נשית״ (שתמיד תהיה מצחיקה קצת פחות). ולפישר נמאס. היא קומיקאית מעולה וחכמה ובמקרה גם אישה, והגיע הזמן שכולם יכירו.
וכבר די מכירים, יחסית. פישר, בת 34, מפלסת את דרכה בשנים האחרונות בין במות הסטנדאפ, סרטוני תותית, פינות אצל גורי אלפי ו"טלוויזיה מהעתיד". לאחרונה לוהקה גם לקומדיה "האחיין שלי בנץ" (כאן חינוכית) ועתידה להשתתף בתכנית בידור חדשה בשם "סיפורים מהכורסה", גם בתאגיד. אבל עם כל הכבוד לכל אלה, "זאת וזאתי" - הסדרה שאותה כתבה יחד עם אושרית סרוסי וחן רוטמן היא זו שנתנה את הסטמפה הסופית למעמדה. הסדרה אמנם לא זכתה לנתוני צפייה גבוהים, אבל מי שמבין ידע. היא הייתה קאלט, חכמה, מצחיקה בטירוף וככל הנראה יצרנית הסטיקרים בוואטסאפ הגדולה של השנה, אבל זה לא הספיק בשביל עונה שנייה. נכון להרגע אבל כנראה שבכלל. האמת? דיכאון. כאילו 2020 לא הייתה מסריחה מספיק.
"אני כבר אחרי הדיכאון", היא אומרת. "כמה עוד אפשר לנצוץ ולזרוח ולרקוד סטפס ושיצא לי קונפטי מהתחת ושגם יאהבו את זה - ועדיין האנשים שיושבים על הברז של הכסף יתנהגו כאילו זה לא קיים? זאת חוויה שהיא קשה".
פישר כנה מאוד לגבי התסכול, אבל גם מודעת לכך שזהו, זה הזמן שלה. התגובה הנפוצה אצל אנשים ששומעים שאני הולכת לראיין אותה היא "יאאאאא" כולל הטיית ראש וחיוך. מדובר ברגע נדיר וקצר בזמן שבו מתממשת הבטחה – פישר יוצרת, משחקת, מלוהקת ואהובה, אבל עדיין לא מוכרת לגמרי, אנחנו שנייה לפני ההתפוצצות, הכוכבות, אובדן בוחן המציאות התקין ושאר הבונוסים של ההצלחה.
את מרגישה שיש לך סוג של מומנט, כן?
"כן, הבעיה היא שאני מרגישה את זה כל הזמן. כאילו אני בתחנה לשום מקום כבר הרבה זמן. זה הרבה יותר פשוט מפעם אבל זה עדיין לא קל. אני עדיין כל הזמן צריכה להמציא את עצמי מחדש".
עכשיו פישר משחקת ב"הטבח" המצוינת ("הטבח" תעלה ב-yes וב-STINGTV ב-7.11, וב-5.11 (חמישי) ב-yes VOD), שאותה יצרו אורית דבוש וארז קו-אל, פעם הראשונה שלה בדרמה. "אני מאוד אוהבת, למדתי בבית צבי אבל אף פעם לא יצא לי, אני לא נדלקת על הרבה תסריטים". ב"הטבח" היא מגלמת את סאני, קונדיטורית במסעדת השף של גל תורן, שף תל אביבי עם כל האגו והמניירות המקובלות. בסדרה מככבים גם רותם סלע וגורי אלפי. סאני מעוניינת לפתוח ליין מוצרי קונדיטוריה משל עצמה שיימכרו דרך המסעדה, אבל השף לא מסוגל להעניק לה קרדיט. לא מדובר בקו עלילה מרכזי בסדרה, אבל כזה שמרבית הנשים, ברוב המקצועות, ככל הנראה יצליחו להזדהות איתו.
"זאת חוויה נשית מאוד. אני מכירה את זה ברמה האישית מחוויות כתיבה עם אנשים, לרוב זה גבר, שגוזל את הקרדיט. אבל גם ברמה יותר רחבה שאת לא מקבלת את ההכרה שלך".
זה מחזיר אותנו לנשים בתעשייה.
"אני חושבת שאם 'זאת וזאתי' הייתה קומדיה על שני גברים שהייתה עושה את מה שהיא עשתה - סוג של באז, עם קהל נאמן - הייתה עונה שנייה. ברור לי שיש קשר לזה שזה שתי נשים, שהנושאים הן דרך פילטרים נשיים והסגנון הוא אחר, לאו דווקא נשי, סתם לא גבר סטרייט לבן יהודי צבר בורגני".
דווקא בעולם נורא מחפשים נקודות מבט אחרות.
"היה איזה בכיר אחד, שהצענו לו את התכנית ואמר – זה הזיה. וזה ברור לי שכשהוא אומר 'הזיה' הוא אומר 'זה רחוק ממני', אבל אתה קולט שיש עוד אנשים? זה מדם ליבי, אני מתאפקת כי לא בא לי את הטיקט של הבעייתית עליי, אבל זה מטריף אותי".
עדי ביטי!
פישר, פרודה טרייה מבן זוג של שנתיים, עברה לאחרונה לדירה לבד בדרום העיר בבניין טיפה מלחיץ ("תהיתי אם להמליץ לך להביא גז מדמיע"). היא גדלה בצור יגאל, יש לה שני אחים קטנים ומסתמן שגם אישיות קלאסית של בכורה פלוס מזל גדי – אחראית, קרייריסטית, יזמית, אצ'יברית. הוריה התגרשו כשהייתה בת תשע, מבחינתה זו הייתה חוויה חיובית שהיטיבה עם כל הנוגעים בדבר. השנה היא החלה ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה וכותבת סדרת דרמה משל עצמה.
ל"הטבח" היא הגיעה אחרי אודישן, דבר שהיא לא נוטה לעשות, "תמיד אני מפרכסת באודישנים וזאת פעם ראשונה שהצלחתי. זאת חרדת מבחנים כזאת. אני לא יכולה שאומרים לי 'ועכשיו נקבע אם את טובה במשהו. שלוש ארבע ו...', אני לא מסוגלת, אני מעדיפה לאכול מסמרים".
הכרנו אותה בעצם דרך תותית – דמות דראגית/טרנסית היפר נשית ומצחיקה נורא, שבחרה נושאים ללרלר עליהם בסרטוני יוטיוב (ובהמשך זכתה לרגע טלוויזיוני משותף עם ארז טל וקורין גדעון גם בקשת 12). "תותית פשוט נפלה עליי יום אחד. זה היה מן מיקס של מלא דברים, הרבה מזה בת דודה שלי, קצת מאמא שלי, המון ממני. כשלא מכירים אותי אני נוטה להיות ביישנית וסגורה והדמות הזאת משחררת".
"עבדתי אז בנתב"ג בביטחון. התקרבתי לגיל שלושים הייתי מתוסכלת מהמקצוע ושזה לא יקרה, ואמרתי יאללה על החיים ועל המוות, מקסימום יפטרו אותי. תוך לילה זה הצליח. קמתי למחרת למספרים גבוהים ותיבת אינבוקס מפוצצת ואמרתי יופי, נעשה עוד".
מהר מאוד אחרי זה היא עזבה את נתב"ג. "מוזר כמה זה בסוף עניין טכני, שנים ניסיתי אודישנים, ניסיתי לבוא מהחלון ומהדלת ובסוף סרטון אחד שינה לי הכל והכניס אותי לתוך התעשייה הזאת שנורא קשה להכנס אליה".
כשעלה הרעיון להפוך את תותית לתכנית טלוויזיה, היא הרגישה שהדמות היחידה לא תספיק, והתקשרה לאושרית סרוסי שאיתה עבדה עוד ב"טלוויזיה מהעתיד" והן חברות טובות. יחד עם חן רוטמן הם כתבו ואחר כך גם צילמו, הכל קרה מהר ובלי יותר מדי תקציב ועם המון אלתורים. תותית ומלעיל, זמרות כושלות שמנוהלות על ידי אמרגן בינוני (רוטמן) ומפרקות פכים קטנים בישראליות כמו צבא, בית חולים, קמפינג, והכל עם אורחים ושירים וזהבה בן.
מתי הבנת שזה קאלט?
"זה לא צנוע אבל בחדר עריכה הבנתי שיש לנו פנינה ביד. כשהפרקים התחילו להצטבר אמרתי אני את שלי עשיתי, אם לא יאהבו את זה אני אתבאס אבל אני עומדת מאחורי הילדה הזאת".
זה די נס שזה בכלל עלה, שזה עבר את שכבת הניהול.
"הייתה לנו קריאה אחת ואני לא אגיד שזה עבר חלק. חלקם היו בשוק חלקם צחקו, יותר נכון חלקן צחקו. בגלל זה נורא חשוב שיהיו נשים במקומות האלו כי הגברים בשולחן פחות הבינו מה זה. הם הסתכלו עלינו במבט של 'מה, אישרנו את זה?'. טינה פיי אמרה פעם כשהיא התחילה ב-SNL שנורא חשוב שיהיו שתי נשים בקריאה, כי רק הן צוחקות מבדיחות של נשים, ואם לא היה צחוק הבדיחה הייתה יורדת".
"מלכתחילה היינו קצת מתחת לרדאר, יש דברים שאני רואה ואני לא מאמינה שאישרו את זה. כמה ביזיון ושכונה אפשר להיות? אבל זה הדנ"א של הסדרה והקסם שלה ומזל".
"זאת וזאתי" מבריקה ואדיוטית בעת ובעונה אחת, והיא בעיקר הרגישה חדשה. היא הייתה מעבר לקומדיה או סאטירה, היא פירקה את המציאות ואת הישראליות, ועשתה את זה דרך נקודת מבט נשית או לפעמים סתם אחרת. הדבר האחרון שעשה את זה, ושבאמת קצת מזכיר סגנונית, זה הצימוד של אילן פלד ויעל פוליאקוב על שלל גלגוליו.
"מה שמחבר את זה ליעל פוליאקוב ואילן פלד זה שאין עוד הרבה תכניות שרמת השכונה כל כך מורגשת. שכונה במובן הטוב כי זה עם המון עבודה והקפדה, זה פשוט הסגנון. אם יש משהו שאילן ויעל עשו זה להראות את השכונה הזאת, זה לוס. זה לא קומי לעשות דברים נורא מהודקים ומסרסים, שהכל פיין פיין פיין. הצחוק האינטואיטיבי לא עובר דרך הראש אלא דרך הבטן".
אחד הגאגים החוזרים ב"זאת וזאתי" הוא עדי ביטי, שבמסגרתו תותית ומלעיל בטוחות שביטי עשתה עליהן עין רעה ובעיקר אומרות באופן מצחיק "עדי ביטי". לפי האירועים האחרונים, ככל הנראה הן אלו שעשו לה עין.
"רק דברים טובים ישמעו ממני על עדי ביטי" מבהירה פישר, "שאלו אותי כבר אם אני רוצה להגיב על הקליפ ואין לי כח להפשיל שרוולים ולהיכנס לעוד חרא, אבל אני חושבת שאנשים שוכחים שמדובר בבחורה בת 19, מותר לה לגדול, מותר לה לטעות, תרגעו. וגם הטרנד הזה של טינופים מאנשים בפייסבוק או באינסטגרם, מה אתם טורחים להסביר לי למה זה כזה חרא וכזה שנאתם את זה? מה אכפת לי שיש לכם דעה? למה חשוב לך להשמיע את זה? תסתמו את הפה די לאף אחד לא אכפת מה אתם חושבים".
תותית אמנם הפכה לדמות קלאטית אהובה מאוד, אבל כשהופיעה השנה בסרטון של איגי, היו לא מעט חברי קהילה שטענו לניכוס תרבותי, כי תותית היא דמות של טרנסית שמלעיגה נשים טרנסיות. "מנכל איגי שאל אם בא לי להתנדב ואמרתי שאשמח להרים בכל דרך. הבנתי שנפגעו ואני מכבדת את זה ומבינה את זה ולמדתי מזה. הכוונות שלי תמיד טובות ואני משתדלת לשים לב, כשאני דורכת בטריטוריות רגישות, איך אני עושה את זה מתוך אהבה וכבוד לדמות ואיך היא יוצאת טוב, אבל אני לא נמנעת מלעשות את זה.
איפה את בכל העניין של פוליטיקלי קורקט וקומדיה?
"אני לא נגד, אני מאמינה שצריך להיות באלאנס. בסאות' פארק אמרו פעם שקומדיה בלי פי.סי מעודדת דיאלוג וזה חשוב, זה חלק מהמקצוע. בהתחלה אם מישהו אחד נעלב הייתי מתייסרת, הרגשתי שרצחתי בנאדם, ועם הזמן מבינים שזה חלק מהעניין".
בלאקפייס בקומדיה?
"ספציפית לצבוע פנים בשחור אני לא יודעת אם זה כזה ביג נו-נו כאן. אין לנו את כל התרבות של אמריקה שהיו שם עבדים בשלשלאות והיו רכוש של מישהו, מצד שני אני יכולה להבין את הרגישות. שוב, אני מאמינה שהכל זה איך אתה עושה את זה ובכמה אהבה וכבוד לדבר ולהיות רגיש לסוגיה".
פישר מספרת שאת ההומור שלה היא מעדיפה בלי יותר מדי ציניות ועם יותר חום ואנושיות. "בגיל ההתבגרות היה מגניב לשנוא, הייתי מסתובבת ואומרת לאנשים שאני שונאת 'פרינדס' למרות שחליתי על הסדרה. לשנוא דברים הפך להיות זהות, זה בולשיט בעיני. סיימתי עם זה, תודה רבה, לא מעניין אותי להיות מנוכרת מהסיטואציה. ואני חושבת שגם הקומדיה שלי היא לא מנוכרת, יש בה הרבה רגש. בגלל זה גם אהבתי פרינדס".
פישר הופיעה גם ב"טלוויזיה מהעתיד", תכנית המערכונים המוצלחת יחד עם אריאל ויסמן, ניב מג'ר, יואב רבינוביץ' ועוד, שדווקא זכתה לעונה שניה שרק מחצית ממנה שודרה. "לדברים לוקח זמן, גם ארץ נהדרת לא נהייתה ארץ נהדרת אחרי תכנית אחת. זה משהו שנבנה".
לפני הקורונה התפוצצה פרשיית הטרדות מיניות בסצנת הסטנדאפ, זה היה לך מוכר?
"אני לא חוויתי כי יחסית הייתי במסלול מזורז בבמות הפתוחות האלטרנטיביות, ודי מהר כתבתי והופעתי לבד. לא הייתי במקומות האלו. אבל תסתכלי על רשימת המופיעים - אם רובה גברית, אז את מבינה את ההלך רוח של המקום. ב'ערב הסטנדאפ המיותר' גם הליינאפ היה מאוד שוויוני וגם הנושאים שדיברו אליהם היו מתקדמים, אין שם דאחקות על עדות וכאלה, זה מאוד מתכתב עם מה שקורה בחוץ. אני חושבת שההטרדות המיניות שייכות לאיזו תפיסה קדומה שמשתלבת עם הומור קדום. לא שאני יודעת מה קרה, אני מסייגת".
הפתיע אותך שזה יצא?
"אני חושבת שלקומיקאיות יש נטיה לדבר על דברים, אז הגיוני שזה יצא שם דווקא, למרות שזה קורה בכל מקום".
בא לי לתת לבחורות האלה חיבוק ולהגיד להן: כפרה לכי לטיפול
פישר, כאמור, היא רווקה טריה, סטטוס שלא מאוד בא לה עליו. "עד גיל 30 הייתי לבד והייתי מסתכלת על בחורות שלא אהבו להיות לבד בזלזול. מה יש לך? לכי קראי ספר תראי איזה כיף זה, את יכולה לאכול מה שבא לך אף אחד לא יושב לך על הראש, תני לי רק 'מי טיים' כל היום בלו"ז".
בן הזוג האמיתי הראשון שלה היה הקומיקאי תם אהרון. "עד אז היו גברים אבל לא העזתי להיכנס לקשר זוגי. נורא רציתי אבל לא הצלחתי להתקרב ותם היה הבן זוג הראשון שיכלתי לקרוא לו חבר שלי. נורא רציתי מישהו ללכת איתו לקולנוע וכל החוויות האלו שראיתי שאנשים עושים ביחד".
האקס האחרון, שאיתו הייתה שנתיים, לא מגיע מהתחום ומבחינתה זה עדיף. הפרידה הייתה קשה, "בכי שלא הכרתי", והיא עדיין לא יצאה לדייט מאז אבל זה מתחיל לדגדג. "אחרי שיצאתי מהמערכת יחסים הזאת והרגשתי מה זה להיות קרובה באמת ואינטימיות אמיתית, אי אפשר לחזור מזה. ראית משהו, הרגשת משהו, את רוצה ביחד".
גם להיפרד לפני הסגר השני זה קשה.
"טיימינג גרוע מאוד".
שקלת לחזור רק לסגר?
"שקלתי וגם הצעתי. אמרתי לו זה מטורף יש מגפה אפשר שנעשה סוגריים רגע?".
אז מה עכשיו, טינדר?
"אני לא בטינדר, מה, להוריד טינדר? אין שם סינון. גם כשחבר או חברה מכירים לך הסיכוי נמוך, אז זה? ממה אני אמורה להבין עליך דברים? מזה שהצטלמת באיזו זוית? אני מרגישה שטינדר יהיה לי פולשני מדי, אבל איך מכירים?"
יש לך מלא חברים, שיכירו לך את החברים הלא מגעילים שלהם
"אני כל היום אוכלת לאנשים את הראש תכיר לי תכיר לי".
פישר התארחה לאחרונה בפודקאסט של דור כהאן, שבו ההמלצה החד משמעית הייתה להעלות לאינסטגרם תמונת ציצים על מנת להכיר בחורים. "לא העליתי תמונת ציצים כי זאת לא אני, אין מה לעשות. בא לי להיות אני, אחרת אני אומללה".
זה לא אותנטי?
"אם אני מנסה לזקק את המהות הקומית שלי, זה לתפוס כל מיני קטנות או גדולות בחברה או באנשים ולהגדיל אותם ולחפור בהם ולהפוך אותם מכל הכיוונים. בגלל זה אני מרגישה שאני לא יכולה לעשות דברים שהם פייק, כי אז ישללו ממני את הרשיון של הקומיקאית, אני אהפוך להיות הבדיחה בעצמי".
אז את מפחדת לצאת פתטית.
"לא. אם זה אותנטי אין לי בעיה עם לצאת פתטית. אני מלא פעמים יוצאת פתטית, אני אדם שיכול לחרבן רושם אם אני קצת מתרגשת. אני הורסת דברים בקלות, דייטים אני מחרבת. אבל כל עוד זה אותנטי אני עומדת מאחורי זה. כשזה לא אותנטי עומד מאחורי זה משהו אחר. יש תמונות לפעמים שאנשים מעלים, נגיד בחורות רוקדות בתחתונים וחזייה. גם אם הן בזוגיות, רואים שמשהו בבפנים נורא בודד. בא לי לתת להן חיבוק ולהגיד להן כפרה לכי לטיפול, אחרת זה בור שלא יתמלא לעולם".
כי ההזדקקות נורא שקופה.
"כן, אז כשקומיקאי חוטא בזה זה יותר גרוע, זה משלש את המבוכה".
פישר קוראת לכולנו ללכת לטיפול, היא עצמה באנליזה וגם החלה ללמוד פסיכולוגיה. "זאת חוויה מדהימה, הורסים דפוסים ומחשבות שקיימים מאז שאת קיימת"
איך הטיפול עזר לך?
"עזר לי המון, למשל חשבתי שאני תמיד ארצה גברים שלא רוצים אותי, שזאת הקללה שלי, שברגע שמישהו ירצה אותי אני לא ירצה אותו ולכן נידונתי לחיי בדידות. זה היה שנים ככה ופתאום יום אחד כבר לא, וברגע שאת משנה משהו אחד מהותי, יתר הדברים מתחילים להשתנות גם. כל הדפוסים קורסים, כל מה שעיוותו לנו בילדות מתחיל להתיישר".
משם קיבלת את החשק ללמוד את זה?
"זה מאוד מעניין אותי אני סקרנית על זה בטירוף ואולי בגיל 50 אני ארצה לטפל. יש לי נטייה כזאת, אני הפסיכולוגית של החברים, אולי אחרי שארגיש שסיימתי לספר את עצמי על כל גלגוליי ובכל הצורות והפורמטים".
אוקיי בואי נחזור לבחורים. מה מחפשת?
"לפני כמה שנים הייתי נותנת לך רשימת מכולת, היום אני יודעת שהמציאות יותר מורכבת. אני מחפשת מישהו שיהיה איתו צחוקים, שיהיה בנאדם ולא נרקיסיסט מסריח, בנאדם יציב, לא נשען וטיפולי ולא רוצה שאני אהיה אמא שלו כי אני לא אהיה אמא של אף גבר, זהו, באמת שאין הרבה, שיהיה חכם. ושירצה ילדים".
שירצה אותם עכשיו?
"אני יכולה לחכות עוד קצת אבל אני רוצה לעשות ילדים, אני רוצה ילדים במכולה, בסיטונאות, אני מעוניינת עכשיו לתפור ארבעה. ואין לי בעיה, אני אעשה לבד או בהורות משותפת, אבל אני מאחלת לעצמי חוויה של הריון עם מישהו".
ואין בנים בנמצא?
"התחושה היא שאין הרבה שווים. הפסיכולוגית שלי אומרת שיש אבל שאני חיה בתודעה של אין ושזה משהו שהבאתי מהבית. אבל גם אם יש, איך הוא ימצא אותי? אני מדמיינת אותם יושבים תקועים גם ומישהו צריך לחבר, אבל זה לא יהיה באפליקציות. אני קוראת מפה לאנשים להתחיל איתי".
איך את בדייטים?
"אני זוועה, אני עושה את זה זוועה. אם אני בעניין אני לא יודעת איך להתנהג, אני לא אדבר אסתבך עם עצמי, לכן אני שותקת הרבה, מצחקקת. איפה אני ואיפה האישיות שלי? כל היתרונות שיש לי נעלמים המוח שלי אומר לי 'ביי קראי לי בסוף'. אין לי מה להציע ברגע הזה. מי שיהיה איתי יצטרך לתת לי יותר מדייט אחד".
מי לא ייתן?
"היו מלא שלא נתנו, מלא דייטים ראשונים שהבן אדם לא הבין מה קורה, למה אני מסתכלת לכיוון השני. באמת, זה מציף לי משהו. אני חושבת שהשתפרתי בזכות הטיפול".
וכשאת לא בעניין?
"כשאני לא רוצה מישהו אני מדהימה, שיחות כיפיות, מעניין, הם תמיד רוצים".
את יודעת ממה זה נובע?
"כן כמו הכל, זה קשור באבא שלי ובטראומות ילדות זה הכל משם, מחשבה שאין לך מה להציע".
זה בטח השתפר עם ההצלחה.
"ערך עצמי תמיד היה לי. תמיד הרגשתי ראויה ושיש לי משהו בפנים שהוא זהב, אבל חשבתי שאף אחד לא יראה את זה בחיים כי מכסות על זה כל כך הרבה מגננות. והייתה לי תקווה שיום אחד מישהו יבוא עם סבלנות ורצון שיוציא את כל הלכלוכים ויגיע לדבר הזה. המקצוע נתן לי קיצור דרך כי אני יכולה להגיד טוב, אל תסתכל על הדייט, בוא קח לינקים, שואוריל (תיק עבודות), למרות שגם זה לא משקף".
את צריכה דייטים של זמר במסכה.
"יש לי הרגשה שגם עם תחפושת תרנגול אני אחרבן את זה".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: HOUSE OF STYLR רנה גליקסמן ולימקה | איפור: רפאל בר און | שיער: עדן ירושלמי