מורן רוזנבלט מגיעה באיחור קל לפגישתנו. "זה הג'ט-לג, הוא גומר אותי", היא מסבירה. רוזנבלט שבה לארץ זה עתה, אחרי יותר מחודשיים של צילומי "יוסי, המרגל אכול החרטה", סדרה דרום-אמריקאית מבית אמזון פריים. "הבמאי קיבל המלצה מבמאי ישראלי לראות אותי ב'היט אנד ראן'" (פגע וברח – א"ו), היא מספרת איך התקבלה לקאסט של העונה השנייה, "הוא צפה והציע לי תפקיד".
וואו, איך מרגישים כשבמאי של סדרה באמזון מתקשר אלייך?
"אני כזאת שבדרך כלל רואה את השלילי, אני לא מהמתרגשות. זה הלחיץ אותי ברמות שהסדרה בספרדית ושאני צריכה לעזוב את החיים שלי לחודשיים וחצי. לא קלטתי את סדר הגודל של זה. הבנתי את הכל בשלבים, וגם ההתרגשות באה ככה. אני לא מרגישה הישגים. גם אם היו מציעים לי עכשיו לשחק בסרט עם מריל סטריפ הייתי מתרגשת, אבל גם הייתי משקשקת וכנראה אומרת 'לא' מרוב הלחץ".
הזירה הבינלאומית לא חדשה לרוזנבלט. חלק מהסרטים שבהם כיכבה התחרו בפסטיבלים ברחבי העולם, ביניהן גם תפקיד הפריצה שלה בסרט "חתונה מנייר", שעליו זכתה בפרס אופיר. כמה מהסדרות שבהן שיחקה נמכרו לשידור בחו"ל – ביניהן "פאודה", שעונתה הרביעית עלתה השבוע ב-yes, "פגע וברח", סדרה מבית נטפליקס פרי עטם של יוצרי "פאודה", ליאור רז ואבי יששכרוף, ו"כפולים". אבל הפרויקט הבא עליו היא עובדת הוא בכלל סדרת נוער. "בהתחלה אמרתי לא. אצלי אם לא נרצחים, נאנסים וכל זה, אני לא שם", היא צוחקת. "אז לרגע התלבטתי".
אחרי כזו הצלחה בליגה של הגדולים, היה חשש ממה יחשבו על זה שאת עושה סדרה לילדים?
"פעם החזקתי בתפיסה שזה מעין כישלון, לשחק בסדרות נוער, אבל זו בדיוק הגדילה שלי – לא לשפוט את עצמי מהעיניים שלי בת ה-16. תכלס, זה משהו שאף פעם לא עשיתי, וזה אתגר כמו כל תפקיד אחר, ואפילו עוד יותר כי אני עושה תפקיד של אמא. כן, מה לעשות, השנים עברו. אי אפשר להתכחש לגיל".
את מרגישה את הגיל? את רק בת 36.
"אני כבר עוד רגע בת 37 ושנים חשבתי שכל עוד אני לא נאמבר וואן – ברמת ה'רותם סלע מתוקה, מי את?' שאין בן אדם שלא יודע מי אני – חשבתי שכל עוד אני אני לא ברמה הזאת, אין טעם לחיי. אבל אף פעם לא התנהלתי לפי זה ולא רדפתי אחרי תהילה. חשבתי שזה פשוט יגיע, שזה פשוט יקרה לי. רק בשנים האחרונות הבנתי שזה לא יגיע, ושזה בסדר. כי זה לא באמת קיים, אין דבר כזה. כשאת שם בתהילה, את לא מרגישה אותה, זו רדיפה בלתי פוסקת".
ולא הרגשת את זה עם ההצלחות הבינלאומיות שלך, נגיד כשפאודה נמכרה לנטפליקס, או עם "פגע וברח"?
"'פאודה' היא באמת משהו יוצא דופן, הייתה שם אווירה משפחתית וכולנו חברים מאוד טובים, ולא ממש ציפינו שזה מה שיקרה עם הסדרה. ופתאום כולם רואים את פאודה, כולם מכירים אותה. המעריצים הכי גדולים שלה הם מהודו, האינבוקס של כולנו מפוצץ בהודעות מהודים. זו פשוט סדרה שמציגה עולם שכולם רוצים לראות. היוצרים קלעו בול. וכן, גם עם 'היט אנד ראן' חשבנו שיקרה משהו גדול".
התאכזבת כשהביקורות לא פרגנו?
"לא. מאוד אהבתי את החוויה על הסט, ואת התוצאה. הרצון הזה שלי להיות בטופ לא קשור רק למשחק, אלא בכלל לחיים, למערכות יחסים, לחברויות, למשפחה. מבחינתי אם זה לא מאה, זה אפס. זה משהו שלקחתי מאבא שלי, שהיה בן אדם מאוד קיצוני. הוא היה פיזיקאי מחונן שוויתר על המירוץ להצלחה והתפרנס מחלוקת עיתונים. לא היה לו אמצע. אני חיה עם השאיפה להיות כזאת, ועם ההבנה שבסוף אני לא באמת כזאת. אז תמיד יש הלקאה עצמית על זה שאני לא מספיק טוטאלית. אבל בתכלס אני צריכה להיות עצמי, לא להיות מישהו אחר, לא דמות שראיתי בטלוויזיה, ולא אבא שלי".
לפני ארבע שנים אבא שלך נפטר בפתאומיות מהתקף לב. איך זה השפיע עלייך?
"הבנתי שאין לי שליטה על כלום. יחד עם זה הגיעה גם הקבלה של הגיל, הבנתי שכנראה אני לא אהיה הכוכבת הכי גדולה בעולם בגיל 25, כי גיל 25 עבר, ולא נהייתי הכוכבת הכי גדולה בעולם, אז למדתי לשחרר את זה. איבדתי אנשים ואיתם גם חלומות – או יותר נכון פנטזיות – ולשחרר אותן זו למעשה התבגרות. להתבגר זה קשה, לא?".
איפה הקושי?
"אני לא חושבת שאני בן אדם שטחי, אבל בסוף זה כאילו שאת מסתובבת עם שק גדול מאוד של אישיוז שמפריעים לשחרר את הרזון, את הנעורים, את התהילה, את מה שחשבתי שאני רוצה להיות. אני חושבת שככל שהזמן עובר השלווה גדלה, שזה סימן טוב, אבל יחד עם זה היא גם מתערערת. הגיל שאני רואה במצלמה, הקילוגרמים שכבר לא יורדים, והיכולת שלי להשלים עם כל זה – שם הקושי. אבל אני מתפתחת".
עוד במגזין mako:
>> לאחר שאיבדה 27 ק"ג ועברה 4 ניתוחים, לי קורזיץ מחייכת
>> פאני בוזגלו מדברת: "הילדים רגילים שיש לאבא כמה נשים"
>> בעולם התחתון מגייסים נערים בני 15-17, והם באים בלי לחשוב פעמיים
>> אלכוהול לא תמצאו, ביקיני דווקא כן: מה מחכה לכם בסעודיה
>> כך נראות מבפנים הדירות שעולות 140 אלף שקל לחודש
בכל מקרה אני קופצת
כשרוזנבלט מדברת על אובדן הנעורים אני מגלה לה שכל מי שסיפרתי לו על הריאיון שלנו השיב במילים "וואו, איזו יפה היא". היא מגיבה בחיוך הג'וליה רוברטס שלה, ומיד מצניעה אותו. "זהו, שהייתי כזאת. אני תמיד אומרת שאני Used to be", היא מספרת. "אני זוכרת שהייתי מגיעה לצילומים, וביום הצילום הראשון כשהמצלמה הייתה מכוונת אליי, היה כזה 'וואו' באוויר. היום כבר אין את זה".
אולי פשוט התרגלו לזה שאת "וואו"?
"אולי התרגלו, ויכול להיות שאני התרגלתי ואני לא שומעת את זה יותר, ויכול להיות שזה פשוט כבר לא. אבל הכל בסדר. החיים עוברים, אנחנו מזדקנים והופכים פחות אטרקטיביים. לי מספיק שחברה שלי חושבת שאני סקסית כדי להרגיש סקסית, ואני חושבת שהיא סקסית. אז למי אכפת מה אחרים חושבים?".
רוזנבלט הבינה שהיא לסבית בסוף התיכון. היא לרגע לא הסתירה את נטייתה המינית ולא הרגישה צורך לצאת בהצהרות גדולות, אך מודה שאלו שעשו זאת עזרו לה עם ההתמודדות. "כשאורנה בנאי יצאה מהארון בכתבת שער הייתי יחסית צעירה, כבר כמה שנים לסבית – אני לא אגיד מחוץ לארון כי אף פעם לא הייתי בארון – ואני זוכרת איך שמחתי מהמחשבה שאמא שלי תקרא על זה בעיתון", היא מספרת. "הרגשתי שאורנה בנאי יצאה מהארון כדי שאמא שלי תקרא את זה".
לצד הפתיחות וההבנה, היו גם קשיים?
"ברור. בגיל הזה נורא מביך לדבר על מיניות, ואת לאו דווקא רוצה לדבר על זה, אבל זה מה שקורה. זה כאילו שבגיל 17 תצטרכי להגיד לאמא שלך מה את אוהבת במיטה – לא מדברים על דברים כאלה, לא בראיונות ולא עם ההורים".
את צודקת. בתור מראיינת, אני לא אשאל סטרייט מתי הוא הבין שהוא סטרייט, אבל מי שמהקהילה כאילו חייב לספר. חוץ מההכרח לדבר על מיניות, היו רגעים אחרים של אי נוחות עם זה?
"אני חושבת שזה היה נראה לי לרגעים פחות יפה, פחות נשי. עברתי תהליכים של לשחרר את נקודת המבט החיצונית השיפוטית הזאת. הבנתי שאני יכולה להיות הכי נשית גם כשאני עומדת ליד הבחורה הכי נשית שיש".
היום את בזוגיות?
"כן, עם תמר, אנחנו כבר 11 חודשים ביחד. אבל אני לא רוצה לספר עליה יותר מדי, אז אני רק אגיד שהכל הפתיע אותי בזוגיות הזאת. לפני כן קטלגתי זוגיות בריאה כדבר משעמם. אם יש בן אדם שלא יודע לתפקד בזוגיות זו אני, חוויתי סערות, וגם היו לי פנטזיות. אני יודעת שאני לא מצטיירת בתור הקלישאה של מישהי שחולמת על זוגיות סטייל קומדיה רומנטית אבל כן, יש בי גם מזה. ועם תמר שחררתי את הסרט ההוליוודי שמי ידע שאני חיה בו בכלל. לא האמנתי שאהבה יכולה להיות כזאת טובה, אבל זה קרה".
הזוגיות הקודמת שלך הייתה עם השחקנית ג'וי ריגר, אז היא הייתה קצת יותר מתוקשרת.
"נכון, ותמר היא לא מהתחום, ולכן אני גם שומרת עליה במובן הזה. היא לא קשורה לתעשייה אבל עדיין היא מאוד מבינה אותי. אני מרגישה שהיא רואה את כל הדברים שחשבתי שדפוקים בי כדברים יפים וזה מאוד עוזר לי לאהוב את עצמי. מאוד".
זה שהיא לא מהתחום עוזר לנהל קשר בריא יותר?
"אני לא אנטי ללצאת עם מישהי מהתחום, אבל זה כן היה הדבר הכי מורכב בעולם. היום יש לי הבנה שזוגיות שבה יש שני אנשים מרוכזים בעצמם זה מן הסתם לא טוב, אז בדיעבד כנראה הייתי מתייחסת לכל הדבר הזה אחרת".
איך זה להיפרד כשאת צריכה לטוס לצילומים?
"הכרחי בעיניי. אני צריכה את הלבד שלי, אחרת אני שוכחת את עצמי. אני חייבת את זה כדי לזכור להקשיב לעצמי, למחשבות שלי, אז בתוך זוגיות לנסוע לחודשיים זה מאוד טוב. ובשבועיים האחרונים היא הצטרפה אליי וזה היה מהמם".
שיתפת בשנה החולפת שהתחלת תהליך של הורות משותפת. איך הגעת להחלטה?
"ההחלטה הגיעה כמעין ברירת מחדל. הבנתי שאני בגיל שאם אני רוצה זה כנראה הזמן, אבל זה לא שהיה לי איזה רצון גדול לילדים, גם זה לא שלא היה לי רצון, פשוט לא התעסקתי בזה, לא חשבתי על זה. ואז עשיתי איזו בדיקה שעוד שנייה השתנתי במכנסיים מרוב פחד, והרופא אמר לי 'את יודעת שהרחם שלך מזדקן, נכון? אמרו לך'. לא, לא אמרו לי, ותודה שקראת לזה ככה, מטומטם. משם התחיל להתבשל הרעיון".
הבנת שהשעון מתקתק וישר הלכת לעשות ילד?
"זה התחיל מזוג חברים מאוד טובים, שרצו להקים משפחה, אז פתחנו קבוצת וואטסאפ בנושא הורות משותפת. מבחינתי זה היה די בצחוק, אבל הם היו רציניים. ואז בשבעה של אבא שלי, פתאום הרגשתי שמשהו בזה נכון לי. הבנתי מי היה אבא שלי ומי אני, הייתה לי פתאום אהבה למי שאני ודרך זה הבנתי שאני רוצה להיות הורה. אז דיברתי עם החברים".
והתחלתם תהליך?
"אז זהו שפתאום חטפתי התקף חרדה. הכל הפחיד אותי, להביא ילד בכללי, וההורות המשותפת, ושזה לא קורה בתוך משפחה, ושאני אהיה לבד, ומה כל זה יעשה לילד? הבנתי שאני לא מוכנה, למרות שהם היו האנשים שרציתי לעשות את זה איתם והם היו מוכנים – נאלצתי לוותר".
אם יש משהו מיוחד בתאי המשפחה החדשים, הוא שילד מגיע אחרי מחשבה רבה ומבחירה מודעת.
"כן, כשזה לא הסטנדרט, את חייבת להיות מחוברת לעצמך ולדעת מה את מרגישה. וראיתי כל מיני אמהות שמדברות על החרטה סביב הורות – חרטה שעשית את זה או שלא עשית את זה. אני מרגישה שזה כמו לקפוץ ראש למים, אחרי שתיכנסי למים הם יהיו קרים, אבל יהיה לך כיף. טוב אולי זה לא בדיוק אותו הדבר, כי מהמים את יכולה לצאת ולהתנגב. בכל מקרה, אני קופצת".
אז את קופצת?
"אחרי שהבנתי שזוג החברים המשיכו בדרכם, וכש'איבדתי' את האפשרות הזאת, פתאום רציתי. כשלא היה לחץ של זמן פתאום ראיתי את הטוב שזה יכול לעשות לי. אז חזרתי לחפש, בשנייה שהוצאתי את זה לאוויר העולם, שאמרתי את זה – איכשהו הגיע אליי הבחור שעכשיו אני איתו בתהליך".
ואיך זה עובד בעצם?
"קודם כל יצאנו כדי להכיר אחד את השנייה. והיה כיף, לירלורים, אוכל, שתייה וזה. רק אחרי כמה חודשים טובים התחלנו לדבר על הורות והבנו שיש לנו אותם ערכים, שזה הדבר שהכי חשוב שיהיה במשותף, והחלטנו ללכת על זה".
הזוגיות שנכנסה לחיים תוך כדי הייתה פקטור מבחינתך?
"אני חושבת שאם הייתי נכנסת לזוגיות כששעון ההורות מתקתק ברקע, זה היה מכניס המון לחץ ואני לא יודעת איך הייתה נראית הזוגיות שלנו אם היינו על סטופר במובן הזה. אז זה בטוח עזר לנו מאוד לפתח את הזוגיות, וזה אתגר שבעיניי רק ישפר את החיים".
לנצח את עצמך בת ה-16
לאורך חייה האישיים והמקצועיים, רוזנבלט לא נרתעה מאתגרים. בתפקיד הבכורה שלה בסרט "אודם", שיחקה בערבית ואף זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ירושלים. כעת עם צילומי הסדרה בדרום אמריקה, סגרה מעגל כששוב שיחקה בשפה זרה לה – הפעם בספרדית. "נתנו לי זמן ללמוד את הטקסטים בעל פה, וגם למדתי קצת מ'דואולינגו'", היא מספרת. "אבל אלו מונולוגים על דלק וטילים, אין לי אוצר מילים של להזמין משהו בבית קפה, יש לי אוצר מילים של להציל מטוס".
ואיך זה היה לשחק בשפה שאת לא מבינה?
"בהתחלה זה היה סיוט. כשאת לא דוברת את השפה, את משקיעה בזה את כל האנרגיה שלך במקום במשחק. את שומעת את השחקן שמולך מדבר, את זוכרת בעל פה מה הוא אומר, אבל את לא מבינה, אז אין לך יכולת להגיב טבעי. הסצנות הראשונות היו ממש קשות, והמוח שלי לא הצליח לעבוד. אבל זה היה אתגר, ומתרגלים את זה ואז זה הופך לחומר ביד היוצר, וזה נהיה ממש כיף. זה גם משחרר אותך מלהתאבסס".
אם כבר התאבססות, את לא איזו חיית רשתות חברתיות. איפה את ממקמת את עצמך בעידן הזה?
"יח"צ עצמי בעידן האינסטגרם הוא דבר כל כך מטופש, כל כך מרדד את הנפש, ובאמת קשה לצאת מהלופ, כי זו התמכרות. קיבלתי לאחרונה פרספקטיבה במיוחד בעניין השיווק העצמי. זה מרגיש כמו לחזור לגיל 16, למחששה. אנחנו משחזרים דפוסים של 'מקובלים' ו'לא מקובלים'. מתישהו נהיה חייבים לקלוט שזה טיפשי כל כך. מדד פופולריות זה דבר שיושב על אישיו כל כך קדום, וכשזה יושב על מקומות כאלה איך אפשר שלא להישאב פנימה ולרצות לנצח את הדבר הזה, לרצות לנצח את הילדה המסכנה בת ה-16 שהיית".
את יכולה להיכנס לאינסטגרם ולהתערער? לעניות דעתי, רוב השחקנים יתערערו ממך.
"מישהו יכול להתערער ממני, אני יכולה להתערער ממישהו. הפתרון הוא לא להסתכל על אחרים. נקודת המבט החיצונית הזו, היא הטרגדיה. ואני כותבת על זה, אני כותבת את חיי".
מה באמת האתגר הבא בקריירה?
"אז אני כותבת טריליון שנה סדרה, שכשאני קוראת אותה אני אומרת לעצמי שהיא בדוק מדברת ל-99% מהאנשים. אמן והיא תצא, זה יהיה מדהים. חוץ מזה למדתי שנתיים בסם שפיגל, ואני מפיקה עכשיו סרט שכבר קיבלתי עליו מימון מקרנות".
עשייה מאחורי הקלעים, נסיעות לחו"ל לצילומים, את ממש על הגל ותוך כדי לוקחת על עצמך את האתגר להביא ילד לעולם בהורות משותפת, יש חשש שזה ישים סטופ על הכל?
"יש שיקולי קריירה, והם עוברים בראש אצל כל אישה שרוצה ומנסה להיכנס להריון. מתישהו אני אצטרך להבין שאם נקלטתי ומריל סטריפ פתאום תתקשר – לא תהיה ברירה ואני אגיד לה, 'מריל, או שתכתבי את התפקיד לאישה בהיריון או שתדחי את הצילומים, או שניאלץ להיפרד כידידות'. מה לעשות? אלה החיים".
צילום: שי פרנקו | סטיילינג: אלכס גדרון | שיער: אלמוג כהן | איפור: גלית ורטהיים | הפקה: אור-אל רבינוביץ