עוז זהבי עושה מהלך דיקפריו. לאט לאט הוא נוטש את תפקיד הפריטי-בוי, את רשימות הגברים הסקסיים והדירוגים, וממקד את האנרגיות במה שמכונה לעתים בלעג, יצירה רצינית. האיש שגילם ג'יגולו ב"ג'וני ואבירי הגליל"; שהופיע בעירום פרונטלי ב"סיפורו של יוסי"; שהגוף שלו היה חלק בלתי נפרד מהפרסונה הציבורית שלו - מופיע בסדרות איכות; מנהל קריירת תאטרון תובענית; ומג'נגל בין צילומים של ארבע סדרות במקביל. זהבי מבין את כללי המשחק של הסלבריטאות אבל כופר בהם, כך שרוב הסיכויים שלא תפגשו אותו בהשקות או מסיבות יום הולדת של המי ומי. "אני נמצא בתקופה שאני מתעסק בעיקר, מאוד שומר על עצמי, פחות מתבזה״, הוא אומר.
מה זה אומר מתבזה, ללכת להשקות?
״להתבזות זה ללכת להשקה בשביל 5,000 שקל, וששבע מאות אנשים יעגבו עליך ויעשו סלפי ויצלמו ברכה לאחותם ויקחו ממך איזה ביס קטן. זה לקבל תשלום על משהו שהוא לא העבודה שלך, כשאתה מרודד לכדי פרצוף. כל היכולות שלך מסתכמות לכדי חצי שעה של תמונות וחיוכים - וזה בעיני להתבזות, כי אתה אמן, אתה יכול להרוויח כסף מהיכולות שלך".
מצד שני, 5,000 שקל לחצי שעה וחיוך זו פרנסה מאוד מאוד יפה שמגיעה בזכות המקצוע והתהילה.
״אני לגמרי מבין את זה ובתוך עמי אני חי. אני חי ביפו, על גבול בת ים, אני לא חי בלה לה לנד. זה הרבה כסף, השאלה מה זה עושה לנפש שלך ואיזה מחיר הנפש משלמת. אני יכול להבין למה אנשים עושים את זה, במיוחד מי שלא משתתף בקמפיינים - כי באמת אין הרבה עבודה, ועל עבודת משחק לא מקבלים המון. אבל אני מונע את זה מעצמי, ואם אני כבר מגיע אז זה באמת בשביל הרבה כסף. אני גם לא מעלה פוסטים ממומנים באינסטגרם״.
שעליהם אני מניחה שמציעים לך סכומים נאים.
״כן, אבל אני לא מסוגל לעשות את זה. לא יודע למה. אבל היום יש מספיק פליטי ריאליטי שמעלים תמונה בשביל 3,000 שקל״.
זה נורא אנושי לרצות להרוויח שכר דירה חודשי במינימום עבודה. איך אתה מצליח להימנע מזה?
״כי אני מאמין שאם אני אהיה טוב אני אעבוד. הכי חשוב זה לבחור פרויקטים טובים ולשמור על הנשמה שלך אמיתית, כך שלא תהיה המוקיון או הביץ׳ של מישהו בשביל כסף. זה שומר על האופי והנשמה שלך, שזה הנכס הכי חשוב של שחקן. בסופו של דבר בשביל זה אני פה, לא בשביל להיות מפורסם. אני מרגיש שאני בשנה מאוד טובה בקריירה, אני מצלם ארבע סדרות ('יש לה את זה' ו'תיק נעדר' לקשת 12, פיילוט נוסף לקשת; וסדרה ל-יס), מקפץ מסדרה לסדרה, זה לא מובן מאליו. אני חושב שהעובדה שסירבתי לכל מני דברים מאוד עזרה, זה יצר צימאון״.
לאיזה דברים סירבת?
"לסדרות מסוימות, תכניות. הסלבריטאות שלי כבר לא מה שהיתה פעם, אני לא בפיק, היום אני יותר רגוע וטוב לי עם זה. זה כבר לא 'עוז זהבי הכוכב'״.
כן? אתה מרגיש פחות סלב?
״כן. אולי זה אצלי בראש. היום אני מתקשר עם אנשים יותר בסבבה, פחות אוכל סרטים בראש אם רצים אחרי או לא. לפני שבוע הלכתי עם חברה לקנות קרואסון שקדים ומישהי שאלה אותי, 'תגיד, מה אתה עושה עכשיו?'. זו שאלה שבדרך כלל ממש יכולה להעציב, כאילו חשבה שפרשתי, אבל היא עשתה לי טוב. היה בזה משהו תמים, היא הסתכלה לי בעיניים, התייחסה אלי ולא לפרסונה. אז אמרתי לה שאני היום מאלף כלבים".
ועם זאת, כשאתה מזמין את קרואסון השקדים שלך בארומה אני מניחה שהם לא שואלים אותך ״מה השם?״.
״רק אם בא להם להשתעשע איתי. ואז אני משתעשע בחזרה ואומר ׳יוסי׳״.
"זה שכמה אנשים יבקשו סלפי לא יגרום לי להרגיש מלך העולם״
אחרי כשלוש שנים בהן נעדר מהטלוויזיה, זהבי חוזר למסך בקומדיה הרומנטית "יש לה את זה" (פרק הבכורה ישודר בראשון הקרוב, 4.3). בסדרה הוא נכנס לנעליו של ליאור, מפיק מוזיקלי שמתחתן עם כוכבת-העל שירז (מגי אזרזר), והופך לחצי מהפאוור-קאפל הכי מסקרן במדינה למרות שהתהילה מבאסת אותו. אם להתייחס להתנהלות של זהבי, שממעט להתראיין ומעדיף את יפו על פני רוטשילד, לא קשה לפספס שהשחקן והדמות אוחזים באג׳נדה דומה.
״בסדרה, שירז מתעסקת הרבה בלשמר את התהילה. שיווק עצמי, הנחות סלב ובדברים כאלה. אני באמת פחות מתחבר לזה. הדמות שלי, ליאור, לא אוהב את העולם הזה שבו הכל צריך לצאת החוצה, להופיע באינסטגרם. הוא ממש מרגיש שהוא נהיה זונה של התעשייה ופחות מתעסק בעיקר. אני מאוד מאוד מזדהה עם זה. למרות שאני גם מרגיש באמת בר מזל שאני אוהב את המקצוע שלי. המשחק זה מה ששומר עלי".
בסדרה גם רואים את החנופה של הסביבה למפורסמים. יוצא לך לשאול את עצמך כמה כנות יש ביחסים שלך עם האנשים שמקיפים אותך?
״אין בסביבה הקרובה שלי אנשים מתלקקים, אין לי צוות שמכרכר סביבי. יש סביבי אנשים אותנטיים, ועם השנים בחרתי בתפיסת עולם שלפיה אני משאיר את הכל פשוט. לפני כמה זמן היו לי צילומים, והייתי צריך ללבוש חליפה, יצאתי מתא ההלבשה וכל האנשים אמרו את מה שידעתי שיגידו: 'הו, איזה חתיך'. עכשיו, תראי איזו התניה. בן אדם יוצא עם חליפה, אחד מתחיל עם ה׳הו, איזה חתיך׳, כולם מרגישים שהם צריכים להגיד גם ומצטרפים. הם עשו מלא בלאגן סביב זה ואמרתי להם ,'זה סתם בן אדם בחליפה'".
סתם עוז זהבי בחליפה.
״סתם שחקן, שזו העבודה שלו. אנשים חושבים שאני מצטנע, אבל אנחנו במדינת ישראל, אין שום דבר בחיים האלה שגורם לי להרגיש כוכב. אני חי עם אותן ביורוקרטיות מסריחות ומעצבנות כמו כולם, אני צריך לשלם את הביטוח, לעמוד בפקקים, לאסוף את הדואר בעצמי, אין לי כסף לשלם לעוזר אישי שיעשה את הדברים האלה במקומי. אין שום דבר שיגרום לי לאשליה שאני יותר מזה. זה שכמה אנשים יבקשו סלפי לא יגרום לי להרגיש שאני מלך העולם״.
זה היה ככה גם בתחילת הקריירה?
״מה פתאום, הייתי גוש אנרגיות מקפץ, רציתי להיות סטאר. היום מאוד ברור לי שלהיות מפורסם זו לא המטרה שלי, זה המס שאני צריך לשלם בשביל להיות שחקן״.
מתי קרה הסוויץ׳ הזה?
״כששמתי לב שאני חייב להיות בכותרות, שאני צריך לעשות יחסי ציבור, לחדש בכל כתבה, ואיבדתי את עצמי. הרגשתי שהנשמה שלי שייכת לאחרים. זה לא עשה לי טוב. אני רואה הרבה שחקנים עם גישה אחרת, ולהם אין להם בעיה ללכת כל יום להשקה, ולדבר כל יום בגיא פינס, ואין להם בעיה לחשוף ולחלוק ולזיין את המוח, ואני מכבד את זה. אבל בכל פעם שאני עושה את זה יש לי עקיצה בלב. וגם עכשיו, כשאני מתראיין אצלך, אני יודע שביום חמישי יהיו לי חרדות. יום שיוצאת עלי כתבה זה יום של חרדות״.
באמת?
״כן, כי כי אני כבר מבין שחשיפה גובה מחיר, זה צילק לי את הנפש מספיק. זה אליה וקוץ בה, כי מצד אחד אתה הכי נהנה מהימים השקטים שבהם כולם מתעסקים בלהיטים אחרים כמו ׳פאודה׳ או ׳מטומטמת׳, ומצד שני כשאין עבודה אתה חייב עבודה - אבל כשיש עבודה אתה חייב לקדם. אבל עכשיו אני מרגיש שאני מגיע למקום שאני שלם עם זה. גיליתי שכשאני יותר מדי בחוץ זה גומר אותי, אין לי שלווה״.
להרבה שחקנים קשה למכור את החיים האישיים שלהם בשביל למכור סדרה.
״זה קשה, בטח כשסף של הגירוי והחשיפה רק עולה וכולם חושפים וחושפים, ואינסטגרם ואינסטגרם. איך אני יכול לעמוד בתחרות הזו מול כוכבי אינסטגרם, שבזמן שהם ינקו אנחנו היינו בבית ספר למשחק והיום הם הכוכבים הכי גדולים?".
זה מעצבן אותך?
״לא, גם אם הייתי רוצה להיות מלך האינסטגרם לא הייתי יכול, זה לא במבנה האישיותי שלי. אני מתעייף מאוד מהר ולא מתמיד. ככל שהשנים עוברות אני מסתכל יותר עמוק בפנים, כדי שאני לא אסתנוור. את חושבת שכל יום אני בטוח שאהיה שחקן? פעם בכמה זמן אני עושה חישוב מסלול מחדש. יש לי מלא דברים שאני יכול לעשות אם לא משחק. אני מזכיר לעצמי את זה כי זה נורא מנחם, זו איזה תכנית מילוט כדי לדעת שתמיד אפול על הרגליים. במקרה הכי גרוע אני אלך לברמן, איזה בר לא יקח אותי? אבל זה יהיה קצת עצוב, 'תגיד אני מדמיין או שזה עוז זהבי מברמן שם בלוציפר?'".
אז כשהראיון מתפרסם, לשלוח לך זנקס?
״אני לא לוקח כדורים״.
די, נו. אתה גם לא נעזר ברגיעונים למיניהם?
״אני נעזר ברגיעונים, אבל מהטבע״.
אני כבר לא צריך לצעוק לכולם "אני לא חתיך, אני גם מוכשר"
זהבי נמצא קצת במלכוד. הוא קנאי לחירות שלו ומת לבעוט בציפיות המיינסטרים, ומצד שני הוא זוכר שהמיינסטרים הכתיר אותו מלכתחילה כשהתפוצץ על המסך כאיציק ב״עספור״. אז הוא בוחר את המאבקים שלו ומשנה את הנראטיב איפה שהוא יכול. בצילומים לכתבה זו למשל, הבחור החתיך סירב ללבוש את בגדי הבחור החתיך שנאספו עבורו. ״הסטיילינג היה אמור להיות קולי, אופנת רחוב, אבל לקחתי לסטייליסטית ג׳קט, גולף, דברים קלאסים״ הוא מסביר. ״ידעתי שמצפים ממני ללבוש את כל הדברים הקולים האלה, הצמידים, השרשראות, כל האופנה הזו שבא לי להקיא ממנה. מה אני, ג׳ק ספארו?״.
אז אתה מורד?
״לגמרי. אנחנו הרבה פעמים משלימים עם מה שהחברה מצפה מאיתנו שנהיה, כי אם לא - אז אולי לא יאהבו אותנו. אז אני בודק את זה. אני לא רוצה שיאהבו אותי בגלל איך שאני נראה, יש דוגמנים שמתפרנסים היטב ונראים הרבה יותר טוב ממני. החשיפה האולטימטיבית זה בטלוויזיה ובקולנוע בתפקיד שנותן לי לחשוף. מתאהבים בשחקנים כשהם אמיתיים״.
אז לא מעניין אותך להיות הבחור החתיך.
״זה לא נותן לך שום דבר חוץ מלספק את האגו שלך״.
אתה חושב שאתה צריך לעבוד יותר קשה מאחרים כדי להוכיח שאתה לא רק פרצוף יפה?
״לא, כי אני לא מרגיש שאני רק פרצוף יפה. כשבאים למכור דברים שאני משתתף בהם אז נוטים לרדד את הכישרון ולהבליט את הנתונים החיצוניים. ככה העולם עובד, אבל אני זוכר את המהות. אני עושה את הריאיון הזה לא כי אני חתיך, לא כי אני סלב, אלא כי אני שחקן. ככה מתמודדים עם השטחה, רדידות, החפצה״.
אתה מרגיש שעושים לך החפצה?
״בוודאי. מה זה החפצה? כשמישהו לא רואה אותך, רוצה שתשרת דימוי שיש לו בראש, מתייחס אליך כמו משהו שאתה לא רוצה שיתייחסו אליו ככה. אבל אמרתי לעצמי, צא מזה, אתה לא צריך שכל מי שקורא לך ברחוב חתיך אתה תסתובב ותגיד לו ׳אני לא חתיך, אני גם מוכשר׳. כל אחד והפילטר שלו״.
חווית הטרדות מיניות בתעשייה?
״כשאנשים, בנים ובנות כאחד, מתרגשים, הם יכולים להגיד את הדבר הלא נכון. בנושא הזה העולם נחלק לשני סוגי אנשים, אלה שיש להם סנטר חזק וכשמישהו עושה להם עוול הם עומדים על שלהם ומעמידים אותו במקום; ואלה שלא ניחנו בכישרון הזה, ובשבילם צריך לעשות את החוקים, את ההקפדה היתרה על לא לנצל יחסי מרות. אני תמיד העמדתי במקום. אני לא אכנס לזה כי אני לא רוצה לבייש אף אחד, אבל אני מאוד בעד מה שקורה עכשיו בארץ ובעולם כי אני חושב שצריך לשמור על אלה שאין להם את היכולת להגיב באותו רגע. ככה נמדדת חברה, בזה שהיא שומרת על אלה שלא תמיד יכולים לשמור על עצמם״.
ואם אנחנו כבר באקטואליה, מה עמדתך על מה שקורה היום במדינה?
״שמעתי משפט מדהים בהקשר הזה: ׳הימים האחרונים הם הימים הטובים ביותר שהתעלמתי מהם בחיים שלי׳. המשפט הזה אומר - אני שמח מכל מה שקורה, ומצד שני על הזין שלי. מצד אחד מאוד מעניינת אותי פוליטיקה, וצריך למגר שחיתות. אבל פוליטיקאים מנצלים את זה שביומיום זה לא מעניין אותנו. אתה לא מקשר בין מה שקורה למעלה בשלטון לבין מה שקורה ביומיום. אז יש ימים שאני בבועה שלי. אני מעודכן, קורא את העיתון ואומר ׳אוי, כמה נורא׳, ומצד שני וואלה, זה לא מזיז לי״.
באמת?
״אני אומר את האמת, ואני מסתכן. לכמה מאיתנו זה באמת מזיז? אם ביבי ילך, לא ילך, ישב בכלא, לא ישב בכלא, אני לא יודע אם ארגיש את זה ביום יום. אולי זו בכלל השיטה. קראתי על המסרונים של השופטת וכל כך התאכזבתי, אתה אומר בואנה זה לא תקני. אתה לא יודע למי להאמין, כל כך הרבה ספינים, כל כך הרבה מלחמות על הדעה שלך. אני באמת מבולבל ולא סומך על אף אחד בפוליטיקה. במיוחד עכשיו כשכולם מריחים בחירות, רוצים את התפקיד הבא. יש מי שמנהל את המדינה כרגע?״.
ומה היחס שלך לשרת התרבות ולמדיניות שלה?
"הרבה פעמים היא מדברת ממקום מתגונן, חושבת שכולם תוקפים אותה. באמת יש הרבה שלא נותנים לה צ׳אנס, אבל התפקיד שלה זה להתעלות מעל לביקורת ולעשות את העבודה שלה, ולפעמים זה נראה שהיא נוקמת. להגביל תכנים מכל סוג זו סכנה לאומנות, כי אומנות חייבת להיות נקייה ממגבלות. אחד הדברים שהופכים אותנו למקום שהוא אור לגויים זו התרבות שלנו עם הביקורת הפנימית שלנו, שבלעדיה כולנו היינו לאומנים משיחיים״.
אבל הנה, לאחרונה עשתה צעד יפה ועלתה על הבמה עם קטע של צ׳כוב במסגרת חגיגות מאה שנה לתיאטרון הבימה.
״שטויות של יחסי ציבור. מי קונה את זה? זה היה חמוד, תשמעי היא מוכשרת. היא גם יפה נורא, כריזמטית, מצחיקה, אני מחבב אותה, מסוגל לעשות הפרדה. אבל מהרגע שביבי מינה אותה לשרת התרבות זה היה שקוף, הרגשתי שמינו אותה כדי ליצור מתח שיהיה מעין נקמה לשמאלנים. כמו שדפקו את יאיר לפיד עם האוצר״.
"לפני שנתיים היה רגע שהבנתי שאני רוצה להיות אבא"
ולמרות שזהבי הוא משתדל להיות האנטיתזה של הסלב המודרני, גם הוא מבין שכמו בכל ראיון הוא צריך להאכיל את מפלצת הסקרנות שהיא כולנו. על הצלחת מונח סיפור שהוא הלחם והחמאה של מדורי הרכילות: ביטול האירוסין לשחקנית בת ה-25 ליהי קורנובסקי לאחר שנה וחמישה חודשים של זוגיות פוטוגנית. דייטים הוא לא עושה (״אני לא מאמין בדייטים, זה חתול בשק״), פרופיל בטינדר אין לו, אך בחודשיים האחרונים הוא נמצא בתחילתו של קשר חדש שעליו, כצפוי, הוא לא שש להרחיב (״זה קשר טרי, בא לי לשמור את זה לעצמי כמו בן אדם נורמלי שבונה משהו״).
לפני שנה ביטלת אירוסין. זה לא קל, בטח כשזה באור הזרקורים וכולם קוראים על זה ומדברים על זה.
״לא רוצה כותרת של שורה לדבר הזה, מבחינתי זה מאחורי. זה מסוג הדברים שמציפים כל הזמן מחדש כשלמעשה זה היסטוריה. זה כמו שג׳ניפר אניסטון תדבר על בראד פיט בכל ראיון שהיא עושה. כל מה שיש לי להגיד זה שאנשים נפגשים, אנשים נפרדים, זה לא משהו שאנחנו המצאנו וזה החיים״.
ועדיין. הלכת, בחרת טבעת. זה החלום ושברו.
"בעיני טוב לבטל משהו שמרגיש לא נכון גם אם זה אומר שזו מעין פדיחה נוראית. אנחנו חיים בשביל עצמנו, לא בשביל מה יגידו, ולפעמים צריך לשלם את המחיר עבור זה, גם אם זה אומר קצת סלט תקשורתי. אני מאמין שזה צעד שעשה טוב לשנינו, ואני מאוד מכבד ואוהב אותה ושמח שמצליח לה. היה לנו את הזמן שלנו, נגמר, ממשיכים הלאה בטוב. זה לא דרמטי״.
אפשר לסיים משהו כזה בצורה לא דרמטית?
"היתה תקופה נפלאה, והמשכנו הלאה״.
אתה טיפוס זוגי?
״אני לא יודע. מצד אחד אני מאוד אגואיסט, רגיל לחיות לבד, אוהב להיות לבד, מצד שני אני גם אחלה גבר, מאוד אוהב לשמח, אחראי מסודר, דואג, חושב שיש לי תכונות שבזוגיות הן מאוד טובות; אני חושב שעדיף להיות בזוגיות מלהיות לבד. אבל יש גם המון פאן בלהיות לבד. זה דיסוננס, והאתגר הוא למצוא איזון. מי שמצליח לעלות על הנוסחה - אני בא לבית הספר שלו ללמוד״.
אז נעים לך בזוגיות או חונק לך?
"רוב החיים חייתי לבד, כל ההישגים שהגעתי אליהם בחיים היו כשהייתי לבד. כשבן אדם חי הרבה שנים לבד הוא מתרגל ללבד. זוגיות זה משהו שכשאני נכנס אליו אני משקיע בו יתר על המידה כי אני יודע שאני צריך ללמוד דברים ולהתפשר על דברים. מצד שני ההקרבה בזוגיות שווה את זה״.
מאמין במונוגמיה?
״אין לי דעה מוצקה בנושא. אני לא יכול להגיד שאני בעד או נגד. העולם מתחיל להשתנות וצריך להמתין ולראות מה הדבר הבא שיהפוך למוסכמה חברתית. גם קונספט הנישואין המוכר מתחיל להיות מיושן, כל כך הרבה זוגות, ולא רק חד מיניים, עושים חתונה מחוץ לרבנות, בכלל, למוסד הרבנות יצא שם לא טוב, בטח להתגרש במוסד הזה״.
נראה לך שתתחתן? שתציע שוב?
״נכון ליום ולשעת הריאיון שלנו, לא נראה לי שאתחתן. לא רואה סיבה לזה, בטח ובטח היום כשאתה יכול להיות ידוע בציבור״.
וילדים?
"לפני שנתיים היה רגע שהבנתי שאני רוצה להיות אבא. הייתי בים, היה דייג שדג דגים, משה אותם מהים ושם אותם בדלי עד שהם מתו. ואז בא אבא עם ילד בן שלוש, ביקש מהדייג להראות לילד את הדג. הוא הוציא את הדג המת מהדלי, שם אותו על היד ואמר לילד 'אתה רואה? זה דג'. הילד רואה פעם ראשונה בחיים דג אמיתי, ומה הייצוג שלו לדג? דבר מת, שמוט ומוכן למאכל. הסתכלתי על זה ואמרתי איזה פספוס, הוא חושב שדג זה אליפסה עם זנב, הוא לא יודע מה זה עושה בכלל. ואז הבנתי שאני רוצה ילד כדי לחשוף אותו לדברים בצורה הנכונה. בא לי לגדל ילד שיראה שהחיים יפים. אני לגמרי רוצה את זה״.
צילום: רונן פדידה | איפור: אילנה פיצ'חזדה | סטיילינג: יולי סגרדה | בגדים: גולף שחור- זארה , ג'ינס –ברשקה, גולף – זארה, ג'ינס- דיזל, מעיל עור - דיזל בלק גולד, חליפה - HM סטודיו , גולף – קסטרו, נעליים - אלדו , סריג - HM סטודיו , חולצה מכופתרת - רנואר , ג״ינס - דיזל , סניקרס ברשקה, סריג קרדיגן – קסטרו.