כשתומר אומנסקי שמע שהוא התקבל לנבחרת של "בייק אוף ישראל" היה לו חשוב לעשות שני דברים. לדבר השני עוד נגיע, אבל הראשון הוא להתאמן, והרבה. "ביליתי שעות על שעות במטבח, הכנתי כמויות לא נורמליות של עוגות וכל עוגה עברה את המסדר של המשפחה. ההורים שלי עזרו מאוד, הם קנו לי את כל חומרי הגלם, השקיעו סכומים לא נתפסים בכלל. יש לי מזל שיכולתי להקדיש את עצמי רק לזה. למתמודדים אחרים יש חיים שלמים וילדים, אני הייתי רק בייק אוף".
מאיפה מגיע הלחץ הזה? הרי כבר התקבלת.
"כל החיים אפיתי, כשאחי היה משחק במכוניות אני הייתי עם מיקסר צעצוע, עד היום להיות עם אמא שלי במטבח ולאפות יחד משרה עלי שלווה מדהימה, אני מתנתק והכל מתאפס לי. אבל הייתי צריך ללמוד עוד דברים כדי להיות ברמה של התכנית. אולי בהתחלה לא הבינו מי זה הפישר הזה, אבל כשהבינו מי אני, כולם שכחו מהגיל. מה ששלי שלי. אני לא יוצא לקרב כשאני לא מוכן".
אומנסקי, בן 22, בוחר במילים לוחמניות, ולא סתם. כל הסימנים מעידים שאירוע הגמר (שישודר ביום ב' הקרוב, 7 במאי, בשעה 21:00 בקשת 12) יהיה עימות חזיתי בינו לבין הנמסיס הטלוויזיוני שלו, תום יצחקי. הם אמנם לא המתמודדים היחידים שהגיעו לסוף, אבל נדמה שהעונה כולה כוונה להתנגשות בין שני אלה, הקונדיטור המנוסה והדקדקן מצד אחד; והחייל המשוחרר שעבד כמנהל משמרת ב"מקס ברנר" מהצד השני. האם יהיה מהפך, ותומר ייקח את הכתר ברגע האחרון? "אני לא סיפור סינדרלה, שום שמלה לא תעלה עלי", הוא אומר. "אבל צריך לזכור שבאמת אין לי ניסיון מקצועי. השגתי את הכל בדם ויזע ודמעות ועבדתי מאוד קשה".
המשימה הבאה של תומר כבר לא הייתה קשורה לזילוף וקאפקייקס - לפני שיהפוך לדמות קבועה בפריים טיים, תומר ידע שזה הזמן לצאת מהארון בפני הוריו, מיכאל ומירי. "תמיד הייתי יותר גברי בבית, אני יודע גם להתנהג אחרת ולא דיברנו על זה. אבל ידעתי שאני לא אלך לפריים טיים של ישראל לפני שאני מקבל אור ירוק מהמשפחה שלי, בכל המובנים. סיפרתי להם, ואבא שלי הרים את היד ואמר, 'אתה רואה שיש לי חמש אצבעות וכל אצבע היא אחרת? אז אני מקבל את כולם, וולקאם'. משפחה זה ערך עליון אצלי. לא עשיתי כלום עד שסיפרתי להם, את החגיגות התחלתי רק עכשיו".
גם בתוכנית עצמה לא ממש דיברת על זה.
"אני לא מסתובב עם דגלים אבל אני חושב שאני מעביר מסר בכך שאני מדבר ומתנהג בצורה מסוימת. כמו שאני מביא לתכנית עוגות מרוסיה עם דובדבנים ושמנת חמוצה, כי אני גאה בשורשים שלי, ככה אני לא אסתיר שום דבר לגבי עצמי. תומר הוא רוסי והוא מישהו שתהיה לו זוגיות עם גבר, זה מי שאני".
ואין לו עכשיו?
"לא. לפני שיצאתי מהארון, לא היה לי כלום בקטע הרומנטי, גם לא ניסו כי אף אחד לא ידע. הייתי יוצא למסיבות אבל כלום לא קרה. היום אני חולם על אהבה אמיתית כמו של ההורים שלי, כזו שתהיה בה כנות ותמיכה בלתי מתפשרת, כל השאר זה חרטא. כשיגיע הזמן שתהיה לי זוגיות, זה יקרה. בינתיים אני יוצא, כי צריך גם לחוות דברים".
אתה מאמין שתוכל להתחתן עם גבר במדינת ישראל?
"זה יבוא אבל לא עכשיו. יש אינספור בעיות ופערים במדינה, אני מבין מאיפה הם נוצרים. כמו שאני מרשה לעצמי לעבור תהליך של השלמה עצמית וקבלה, לבוא ולדרוש מכל המדינה לעבור את התהליך בקצב שלי, זה צבוע. יש תפיסות שצריך לשנות, זה תהליך. אנחנו חיים כאן בכור היתוך וצריכים לקבל את כולם".
על השירות: "תמיד הייתי משהו, ופתאום אני עם מיוחסים מסביון, ילדים של אנשי תקשורת"
במהלך פרקי העונה, אומנסקי דיבר לא אחת על מוצאו הרוסי שהתווה את מסלול חייו. האפייה הרוסית הכבדה יחסית לטעם הישראלי, שנכחה ביצירות שלו, הייתה למשל מקור לגאווה. הוא ואחיו התאום נולדו מספר שנים אחרי שההורים עלו לארץ עם אחותם הגדולה מאודסה ללוד. אביו מהנדס מכונות ואמו אחות מוסמכת, ובחייהם החדשים, לדבריו, לא נתנו לעצמם הנחה משום סוג. "ההורים שלי חיות רעות, אריות. הם לא משדרים חולשה, אין דבר כזה אצלנו. אם היינו חוזרים מבית ספר עם שיעורים בתנ"ך, אמא שלי התכוננה לפני זה וקראה תנ"ך מתורגם לרוסית, אבל אז יושבת עם תנ"ך בעברית ועושה איתנו שיעורי בית. לא תפסת אותה לא מוכנה".
באיזו שפה דיברו בבית?
"עם אחי דיברו יותר ברוסית ואיתי בעברית, כי החלטתי שם להשקיע יותר. יש לזה מחיר, כי הרוסית שלי הרבה יותר גרועה היום משל אחי, ואם אחד ההורים שלי שולח לי וואטסאפ ברוסית לוקח לי שמונה שנים לפענח אותו. אבל זה מה שבחרתי".
אתה ואחיך התאום קרובים?
"מאוד, אנחנו לא זהים ואפילו לא דומים, הוא יותר רזה ממני, שחום ויפיוף. חבר זה מישהו שאתה מבלה איתו, אבל אח זה דם, זה משהו אחר. אני ואחי זה באש ובמים. ברור שאנחנו גם רבים, בילדות הוא היה הפרוע יותר ואני החנון שלפעמים בא להחטיף לו סטירה כי הוא בוועדת קישוט ובמועצת תלמידים".
הצורך של תומר להצטיין לא חיסן אותו מפני גזענות. "ילדים הם רעים, אבל זה רוע מתוך בורות וחוסר חינוך. אבל היו לי פערים להתגבר עליהם. אתה ילד והבית שלך מעוצב במוטיבים רוסים, אתה מתבייש בספות ובסרוויס, אתה מרגיש מוזר שכל הילדים בבית ספר עושים קידוש והבדלה ואצלך אין דבר כזה, כי אנחנו חילונים מאוד. אתה בא עם סנדוויץ' פסטרמה לבית ספר והילדים צוחקים עליך שזה חזיר, למרות שזה לא. היום יש לי שריון אבל אז לא היה לי. זרקתי את הסנדוויץ' לפח ורצתי לשירותים לבכות, זה משפיל. זה להעליב את המשפחה שלי".
קשה.
"אני לא מתלונן. אני מודה על כל רגע של קושי בחיים. אין לי כעס על כלום אם אני אכעס אני לא אקדם את עצמי. היום רק תביאי את הילדים האלה ללסת שלי. תשמעי, הזהות הרוסית עשתה צעדים גדולים וזה עניין של תהליכים. היום יש לנו שר בטחון רוסי, על יתרונותיו וחסרונותיו, זה אומר משהו".
לפני שנה השתחרר משירות צבאי בדובר צה"ל, אחת החוויות המעצבות שלו עד היום. "קיבלתי זימון ולא הבנתי מה אני קשור לזה בכלל, בטח עם כל מה שאני יודע על 'ויטמין פי' ופרוטקציות. במיון שאלו אותי על הסטיגמות שיש על לוד, על סמים ופשע - ונכנסתי בהם על זה. הייתי בטוח שאם קודם לא היה סיכוי שאתקבל, עכשיו בטוח שאין. ובכל זאת, התקבלתי".
ואיך היה?
"פתאום, בפעם הראשונה בחיים, אני זנב לאריות ולא ראש לשועלים. תמיד הייתי מישהו, הייתה לי נוכחות בתיכון, הגעתי להישגים ותפסתי מעצמי, וקיבלתי כאפה גדולה. אתה תוהה אם אתה במקום הנכון. יש שם אנשים שרוצים רק להראות כמה הם יותר טובים, ושהם הגיעו מסביון והם שופוני-מוני. היו מיוחסים, ילדים של אנשי תקשורת וצבא, לא חסר".
מתי התחלת להרגיש שזה בכל זאת מגיע לך?
"באמצע השירות, רק אז הבנתי שאני באמת חלק מהדבר הזה, וזה גם מאוד חיזק לי את הישראליות. תחשבי שהתכנים שקיבלתי בדובר צה"ל לא היו מה ששמעתי בבית. לא ידעתי על מלחמות ישראל כמו כולם, אבל למדתי".
"עשיתי דיאטות אבל אני אוהב לאכול, זה מי שאני"
דובר צה"ל גם גרם לו להפוך לחיית תקשורת מיומנת. תומר עדיין צורך ניוז בכל שעה, מתעניין באחוזי רייטינג, מבין בפיצול הערוצים ומתכנן להיות מעצב דעה, בכל דרך שלא תבוא. היום, בגיל 22, הוא סטודנט שנה ראשונה לממשל ותקשורת, ועד שיחליט מה יעשה כשיהיה גדול לא אכפת לו גם להתנסות בקצת סלביות, אבל לא בלי מידה של הומור עצמי, שהפכה לסימן ההיכר שלו בתכנית.
"עוד לא הייתי בהשקה, אבל לא אכפת לי ללכת. זה אינסטנט וכיף, למה לא? אבל זו לא המטרה. זה נחמד ש-450 אלף אנשים צופים בך ומציעים לך חברות באינסטגרם. גדלתי ב2800 איש, להגיד לך שלא בא לי שיהיו לי עשרת אלפים? אבל אבל מצד שני אני מכיר את התחום ויודע שמחר יהיה פורמט חדש עם כוכבים חדשים, ואני משתדל לשמור על פרופורציות. אנחנו הרי לא בעונות הראשונות של 'מאסטר שף', אני לא אבי לוי או אינה קרבצקי, אנחנו בעולם אחר היום. תמיד אני צוחק שאני רוצה לעשות קמפיין לטיטולים או לנייר טואלט, כי הרי מה זה משנה מה אתה מפרסם. אני פתוח להצעות".
ומה לגבי קונדיטוריה. אתה חושב שתבחר בזה בתור קריירה?
"אני עדיין לא יודע לאן זה הולך, אני נהנה לאפות, זה הפאשן והתשוקה שלי. אני מכין עוגות יוקרתיות עם איכות של חומרים, לא רוגלעך או בורקס. אבל האם אני רוצה בגיל 40 להתעורר בבוקר ולהכין בצק? להיאבק על פרנסה? לא יודע. הנה 'פושון' פתחו סניף בשרונה וסוגרים אחרי שנתיים, כי הישראלים לא הלכו. צריך לצחצח עוד את נוסחת הטעם הישראלי".
כדמות מוכרת, הוא מעוניין להיות גם מודל לדימוי גוף חדש, נושא שלדבריו מעסיק גברים לא פחות מנשים בימים אלו. "עשיתי דיאטות, אבל אני אוהב לאכול, זה מי שאני. אנחנו עושים שינויים, הנה החברה קיבלה את נטע ברזילי וזה מדהים. אבל תמיד יהיו אנשים שילגלגו עליה וגם עלי. בסוף זה עניין של גנטיקה וגם של כמה בא לך לתקוע. ולי בא! בא לי!".
אתה בסך הכל קצת שמנמן, אל תגזים.
"לא מאמי, אני שמן. הכל פה רך, זה נראה לך שרירים? אני סופגנייה. אבל אני יותר מודע לעצמי מפעם וגם יודע איך להתלבש ולהסתיר את זה. תראי את הסקיני איך הוא יושב עלי יפה. פעם לא הייתי שם סקיני או מכנס מקופל בלי גרב, איפה זה ואיפה אני? אבל לימדתי את עצמי להתלבש, כמו שלימדתי את עצמי להכין קרמו (קרם מהמטבח הצרפתי, ה"ב) לתכנית".
אז לא נתפוס אותך בתהליך דיאטה רצחנית?
"אני מנסה לשמור, אני אוכל בלי שמן, לחם שחור ודברים בריאים. כיף לי לאכול וללכת עם חברים למסעדה, זה חברתי ואני אוהב לטעום הכל ולאכול את העוגה שהכנתי. אבל אני לא אוכל רוטב שמנת ולחמנייה לבנה ושתייה ממותקת, רק זירו ומים. לפעמים אני אומר תומר הגזמת ותופס את עצמי בידיים. אני גם רץ ואופה הרבה, אולי זה מספיק במקום ספורט".
האושר, הוא מאמין, לא יתגלם אליו במספר נמוך יותר על המשקל. "תשמעי, כל הגברים השריריים שאת רואה היום, כולם מסתכלים עליהם בהערצה ומתפעלים איך הסקיני יפה ואיך הטי שרט מתוחה על הגוף, אבל האם טוב הם יותר מלי? ממש לא. הם לא אוכלים כלום, הם כל היום חושבים על המראה שלהם ואיך הם נתפסים ואם השריר שלהם בזווית הנכונה. זו תפיסה מטומטמת לחשוב שהם מאושרים יותר. כולנו בסוף בני אדם. כשרותם סלע ויעל גולדמן נניח מראות תמונות שלהן באינסטגרם עם אדמומיות על הפנים ובלי איפור, כולם עושים מ זה עניין אבל למה? כולנו ככה, לכולנו יש תסביכים ופצעים, אנחנו לא צריכים לחיות עם מסיכות".
ואתה לא חלק מזה לפעמים?
"ברור, גם אני לפעמים מתאמץ להראות כמה החיים שלי מושלמים, אבל אני רוצה במקביל להראות גם חולשה. מי שמציג את החיים המושלמים, זה חרטא. צריך לזכור שברווח בין סטורי אחד לשני, לא הכל זה תותים".
צילום: אביב אברמוב | סטיילינג: יהלי אביכזר | איפור ושיער: מתן סבג | בגדים: לוק וורוד, חרדל, ופפיון: H&M, לוק כתום וכחול: באמוס סקוור.