הפרידה של רינת כץ ודניאל אשד הגיעה ברגע הכי לא צפוי. הוא קיווה לארגן להם ערב רומנטי, באחד מאותם ערבים שבהם זוגות "חתונה ממבט ראשון" (קשת 12, מוצ"ש אחרי החדשות) נהנים מזמן נטול מצלמות – בעוד היא, מצדה, החליטה שזה נגמר. "אני מבחינתי הייתי ממשיך עד הסוף", הוא אומר בכנות, "אבל במקום מסוים הוקל לי. הייתי צריך לגייס בכל פעם אנרגיות חדשות ולבדוק איך אני ניגש לקשר הזה בצורה אחרת. הפרידה כן הייתה מהולה באכזבה ובתחושה של החמצה, כי לא הגענו לחברות ולא הייתה סיבה שלא. בחיים לא קרה לי שלא הצלחתי למצוא עם בן אדם דברים שאני מתחבר אליהם בו, אבל פה לא הגענו לזה, ועל זה אני מצטער".
אחרי אותה שיחה על הספה הכחולה בדירה המשותפת שבה התגוררו, פגשו רינת ודניאל את צוות הפסיכולוגים – ועשו את זה רשמי. בכך תמו 16 יום של תהליך משותף, שבמהלכו הכירו זה את זה מתחת לחופה, טסו לירח דבש והתנסו במגורים משותפים, ושבסופו פנו לדרכים נפרדות. "אחרי הפרידה הייתי בכזה 'טוב, מה עושים עכשיו'. ממש ברמה הפרקטית – לאן אני הולך, מה אני עושה, מה קורה עכשיו. 'חתונמי' הייתה משהו שלקח לי את כל ההוויה, שכל האנרגיה שלי הושקעה בו, ובבת אחת הוא נגמר. לא חשבתי לרוץ למצוא מישהי אחרת, אבל זה כן היה חור גדול בחיים. זה היה ה-פרויקט וה-דבר, והוא נגמר לפני הזמן".
אבל אתה לא יכול להגיד שזה לא היה צפוי.
"כן, צפיתי את זה, אבל אני צופה הרבה דברים ולא להכל אני מתכונן מראש. למרות הכל, זה הפתיע אותי באותו רגע. ראיתי שזה יכול לקרות והיה לי ברור שזה בסבירות גבוהה, אבל אמרתי לעצמי 'אוקיי, אולי לא?'".
הרגשת דחוי?
"אולי אני מנותק, אבל לא ראיתי את זה כדחייה. זה לא שהיא ראתה מי אני או מה אני והחליטה שלא, וגם אני לא ידעתי עדיין אם אני רוצה. זה לא שאמרתי, 'אותה אני רוצה, אותה אני משיג' ולא הצלחתי. בשום שלב לא ידעתי אם זה מתאים לי או נכון לי, רק רציתי לראות איך אני כן מכיר אותה לפחות".
דווקא כצופה הייתה הרגשה שכן החלטת.
"לכל אחד יש את הסטנדרטים שלו כשזה מגיע לכמה אנרגיה הוא מביא וכמה הוא מנסה. כשאני מחליט משהו – האנרגיה שלי אין-סופית. התהליך היה קשה, אבל לא הייתי מפסיק אותו בחיים, מתוך אמונה שאולי בשלב מסוים משהו ישתנה. אולי חברה או מישהו מהמשפחה היו אומרים לה משהו והיא הייתה רואה את זה אחרת, מורידה את מפלס הפאניקה ובודקת איך זה. היא מבחינתה אמרה הרבה פעמים שהיא מנסה ונותנת צ'אנס, אבל אם להיות כן, אני חושב שאם היינו נפגשים בבר, מחוץ לתהליך, כנראה היינו אומרים 'אהלן, נעים מאוד', ובתוך רגע מבינים שאין קליק. אולי בתוך חמש שניות הייתי אומר 'תודה רבה, שלום', וממשיך לבחורה הבאה".
מצד אחד לא היית מפסיק את התהליך, ומצד שני אתה נותן לקשר שלכם חמש שניות?
"אין פה סתירה, זה בדיוק התהליך – לשם כך התכנסנו. זה מקרה קלאסי של 'חתונמי', בשביל זה הפורמט הזה נבנה. ראיתי את הסיטואציה ואמרתי לעצמי שלא משנה מה אני חושב, אני שם את זה בצד ובא לגלות בן אדם. שמו אותנו כאן מסיבה מסוימת, בואי נגלה אותה ביחד".
בעיניי זו מתנה
ברגע ההיכרות של הצופים עם אשד בן ה-32, נראה היה שיש לו הכל. הוא גדל בתל אביב, אביו הוא נשיא הבורסה לאבני חן; הוא עובד בהייטק, אוהב לטייל בעולם וגר בדירה חדשה בפלורנטין. מה לא היה לו? אינסטגרם, פייסבוק, כבלים, או היכרות קודמת עם "חתונה ממבט ראשון". לפורמט הוא לא הגיע עם הלשון בחוץ משוק הדייטינג המתיש, על ילדים הוא לא לחוץ, ואם תשאלו אותו – הוא בכלל מחפש בת זוג שתיתן לו כמה שיותר חופש ומרחב. "אמרתי להם באודישנים שאני לא מה שהם מחפשים", הוא נזכר. "אני מאוד אוף דה גריד. טיילתי במשך חודש במקסיקו וסיימתי עם חמש תמונות. לא חיפשתי פרסום ולא חיפשתי תהילה, אבל עברתי עוד שלב ועוד שלב, וכשהבנתי שמצאו לי כלה ושיש לי אחריות כלפי הצד השני – החלטתי ללכת על זה".
בחוויה שלך באת למצוא את אשתך? משהו "על אמת"?
"אי אפשר להגדיר את זה בצורה מובהקת. כשאני פוגש אדם חדש אני לא שם אותו במשבצת. זו יכולה להיות שותפה עסקית, מישהי שאני אהיה איתה תקופה או אשתי לעתיד, אז משתדל שלא לקטלג. באתי מאוד פתוח ואמרתי לעצמי שזה שווה את הניסיון. בסופו של דבר זו מערכת שלמה של אנשים שמתרכזים בי ובעוד בן אדם, רק כדי להבין מי אנחנו לעומק ולראות מה מתאים לנו. בעיניי זו מתנה".
באת עם דברים שרצית לעבוד עליהם בעצמך?
"ידעתי עם אילו כלים אני מגיע ברמה הזוגית והייתי מאוד בטוח בעצמי. אני טוב בתקשורת, בהתמדה, ויש לי יכולת להכיל את הצד השני, אבל כן קשה לי להגיע למצב שאני נפתח באמת. החיים שלי מאוד עמוסים, יש לי המון מחויבויות ואני פחות איש של טלפון, וזה הכשיל המון הזדמנויות שהיו לי עם נשים. הן ציפו ליותר תקשורת טלפונית ממה שיכולתי לתת, ואני רציתי את החופש להתגעגע. הרצון לרצות עוד נבנה אצלי מתוך מרחק, לא מתוך תחושה שאני חייב ליצור קשר כדי שהצד השני ירגיש סבבה".
וזה מה שרצית לשנות?
"קיוויתי שיביאו מישהי שתדע להכיל את המרחק הזה, את החופש שאני צריך. אנחנו רגילים שאנשים כל הזמן זמינים לנו ברמה היומית בהודעות ובשיחות, ואני מעדיף לנתב את הזמן שלי לדברים אחרים ולהיות במאה אחוז עם האדם שאני איתו. כשאני עם בת זוג אני שם את הטלפון בצד והעולם יכול להתפוצץ. אני שם עם הלב באמת, שומע ומקשיב, אבל זה מגיע עם מחיר של זמינות".
זה הכשיל לך מערכות יחסים בעבר?
"הקשר האחרון שהיה לי נמשך חצי שנה, והוא התחיל בקורונה. אחרי שבועיים, בדייט השלישי, היא נתקעה בלי דירה, והצעתי לה להיות אצלי עד שהיא תמצא. הייתי מציע את זה לכל אחד, אז אני לא אציע למישהי שאני יוצא איתה? היא גרה איתי ארבעה חודשים, אבל הגעתי למסקנה שאני צריך חופש כדי להבין לאן אני רוצה לקחת את זה ולא לבזבז את הזמן".
מאוד אמיץ מצד מישהו שצריך חופש, לעבור ישר לחתונה.
"כן", הוא צוחק, "אבל אני חושב שהתוכנית היא דרך לנסות דברים אחרת. את יוצאת מנקודת הנחה שהכל נעשה מהחלטה מודעת ומהבנה של הכל, אבל זה לא בדיוק ככה. זו הייתה אינטואיציה. הגיע אליי הדבר הזה לחיים, וכשמגיעים אליי דברים שאני לא מכיר אני קודם כל בודק".
ואיך היה לך לחיות עם בת זוג בכזאת אינטנסיביות?
"בואי נתחיל מזה שלא היינו בני זוג, לא הגענו לשלב הזה. לא הייתה לי בעיה להיות איתה את כמות הזמן הזו, אבל הפורמט, המצלמות והלחץ שלה הפכו את זה לקשה. יומיים לפני שהתחילה התוכנית התפטרתי מהעבודה, אז הייתי בלי מסגרת. איבדתי שליטה על הלו"ז שלי והתנתקתי מהחברים שלי ומהאנשים שמסביבי, וזה לא היה לי קל".
גם ביניכם לא היה קל.
"להיות בסיטואציה שאתה מרגיש לא רצוי בתוך בית זה נורא. יש אנשים שחיים עם שותף שהם לא מסתדרים איתו, וזה מעיק וקשה ולא נעים, אז על אחת כמה וכמה כשאתה מרגיש לא רצוי על ידי הצד השני. תוסיפי לזה שני כלבים, כשהכלב שלי הוא הכלב הבעייתי. אני לא רגיל ביום-יום שלי להיות לא רצוי. אם אני מרגיש לא רצוי אני קם והולך, ושם הייתי צריך להחזיק את עצמי בכל יום מחדש מתוך ההתחייבות שנתתי לדבר הזה".
בואי נדבר על זה
אשד הכיר מתחת לחופה את רינת כץ בת ה-32, אחות במחלקת טיפול נמרץ ילדים. החופה שלהם זכתה ברשת לכינוי "חופת הזוועות", וחוסר הכימיה הראשוני זעק מהמסך. רינת המבוהלת קפאה במקום, הוא ביקש לחבק אותה ולהחזיק לה את היד, וכשהטקס הסתיים היא נסה על נפשה, תוך שהיא ממלמלת לעצמה, "לא, לא, לא". ביום השני של ירח הדבש היא התוודתה לפני דניאל שהיא לא נמשכת אליו כשאמרה שהוא "פחות הטעם שלה מבחינת נראות" – ומשם קצרה הדרך לפרידה.
איך הייתה לך החתונה?
"בחתונה לא הייתי, ריחפתי. היה בילד-אפ של 12 יום, ולפני החתונה שמו אותי ארבע שעות בחדר לבד. הכניסו את ההורים שלי וכולנו התחלנו לבכות, בכלל לא הבנתי למה, ואז שעה נשארתי לבד עד שיצאתי לחופה. לא הרגשתי את הסביבה שלי בכלל. בפנים היית בטירוף ונתתי לזה לסחוף אותי. אני רגיל להיות בשליטה אבסולוטית 99% מהזמן, ואמרתי וואלה, אני נותן לזה".
לרינת הייתה שם חוויה יותר מורכבת. קלטת שהיא עוברת משהו?
"לא. הייתי כל כך בהיי של עצמי שלא היה לי שמץ של מושג, לא ראיתי את זה ואני לא יודע אם היא הבינה את זה באותו רגע. ראיתי אותה מהעיניים שלי והנחתי שגם היא מתרגשת, אז הדבר הראשון שעשיתי היה לשאול אם היא רוצה שאחזיק לה את היד. אחרי זה היה את הקטע של החיבוק, שהיא הייתה סגורה ואמרו שאני כופה עליה את החיבוק, אבל למיטב זיכרוני שאלתי אותה והיא אמרה לי כן".
קיבלת על זה הרבה ביקורת. בדיעבד, היית עושה דברים אחרת?
"אני נותן לדברים לעבור לידי, ולמען האמת, אני לא מחובר לכל מה שקורה. אחרי הצילומים לקחו אותנו לשיחה ודיברו איתנו על הטוקבקים. אבל לא, אני חושב שלא הייתי עושה משהו אחרת. הייתי מאוד נוכח בסיטואציה, מאוד מבין, מאוד המשכתי עם האמת שלי, לקחתי מרחק כשצריך ולפעמים כן ניסיתי ליצור קרבה ואינטימיות, כי בסופו של דבר זה חלק מהעניין. אני כן חושב שהיא הייתה יכולה להיות יותר דואגת וקשובה אליי, אבל היא נלחצה כנראה. אני תמיד החזק בסיטואציה ומחזיק את עצמי, אבל כשאני מסתכל עכשיו אחורה אני אומר לעצמי, 'בואנה, איך לא הסתכלת מה איתי ואיך אני מרגיש?'".
אבל ראית עכשיו בפעם הראשונה גם את הצד של רינת. זה לא היה מטלטל?
"אני משער שהיו זוגות עם פערים, אבל אצלנו לא נתתי לשום דבר להישאר מתחת לשולחן. המסע של רינת היה ללמוד לתקשר. זה מה שהיא אמרה מההתחלה, ואני חושב שהראיתי לה מה זו תקשורת. לא היו אצלנו דברים מתח לשולחן, ובתור מישהו שמאוד מחובר לרגשות של הסובבים אותו, תמיד אמרתי לה 'בואי נדבר'. אפילו כשהיא אמרה לי שהיא לא נמשכת אליי, הבנתי את זה. ישבתי ביום השני של ירח הדבש ואמרתי לה, 'אוקיי, בואי נדבר על זה. אז לא בא לך עליי'".
נפגעת?
"בכלל לא, זה בסדר. אני יודע עם אילו נשים יצאתי ואני יודע את המשיכה שאני יוצר אצל נשים. מזל שהסיטואציה הזו נפלה על מישהו עם ביטחון עצמי גבוה, אולי על אחרים זה היה משפיע – עליי לא. המראה שלי באמת לא משנה לי. אני עולה במשקל, יורד במשקל, עם שיער, בלי שיער, יותר שרירים, פחות שרירים – ולמדתי שזה לא משנה את המשיכה של הצד השני אליי. כשאני מושך בעיני מישהי, זה מגיע מהאנרגיה שלי, ובתמונות זה לא בהכרח עובר, אבל אני רואה בזה דבר חיובי. אם הייתי צריך לבחור בין להיות בראד פיט לבין האנרגיה שלי, אני בוחר באנרגיה שלי. לוק הולך, הזמן עובר, כולנו מזדקנים, הכל משתנה, אבל אני מי שאני, אני נראה איך שאני נראה, וטוב לי עם זה".
דני אמר לך אז שאתה או גיבור או מנותק.
"נראה לי שאני קצת משניהם. אני לפעמים מנותק כי אני רואה את האמת שלי, את הצד שלי, את איך אני מאמין שדברים צריכים להיראות. לאופטימיות יש פלוסים ומינוסים. הפלוס הוא שאתה רואה את העולם בצורה הכי חיובית וזה נותן מלא אנרגיות, אבל זה גם המינוס, כי יש גם דברים שליליים. לגבי גיבור? כן, הרבה פעמים זה מה שנותן לי את האומץ להיכנס, להמשיך, ללכת, לקפוץ למים, וזה גם מה שהשאיר אותי בתהליך הזה".
רינת קיבלה תגובות קשות על העניין הזה. ראית?
"כן. זה היה לי מאוד קשה. אני לא מאחל לאף אחד תגובות כאלה, ובכלל, אני חושב ששיפוטיות זו צרה. כל אחד חי את החיים שלו בדרך שלו, ולרגע לא שפטתי את רינת. אני חושב שלא הייתה לה כוונה רעה, ועשה לי רע לראות שהיא חטפה הרבה אש. לפעמים מסתכלים על הזוגות כקבוצות כדורגל, אבל מבחינתי כולנו בני אדם, אין צדדים. כל אחד מאיתנו היה בסרט שלו, ואני הרגשתי שהיא הייתה מאוד לחוצה, סגורה וניסתה להכיל את עצמה".
היום, במבט לאחור, אתה יודע להגיד מה לא עבד שם?
"אני לא יודע לשים את האצבע, אבל בעיקר הרגשתי שהסיטואציה מאוד לחצה עליה. היא נסגרה, ואני חושב שהיא לא ציפתה לזה. היא הגיעה לחופה ואמרו לה, 'טוב, שומעת? הבחור הזה – לא רק שהוא לא הטעם שלך, הוא גם בעלך לעתיד', ולתחושתי היא לא הצליחה לנער את זה שאני לא חייב להיות בעלה לעתיד. אני הסתכלתי על זה שונה. רציתי להגיע למצב של חברות, ואחרי שנכיר ונרגיש בנוח נבדוק אם מתאים או לא. כשאנחנו מגיעים לדייט ראשון יש לנו שלוש דקות ליצור רושם ראשוני, ואז בודקים אם הוא משתנה. אני עובד עם אנשים, אז אני צריך רק חצי דקה כדי להבין מה אני חושב על בן אדם. פה רציתי לקחת את כל מה שאני חושב, לשים אותו בצד ולהכיר אותה באמת. מאוד השתדלתי לעצור את הרושם שנוצר לי עליה".
איזה רושם נוצר?
"היו דברים שראינו אחרת, היו לנו תפיסות שונות לגבי דברים מסוימים, ועמדות שונות לגבי דברים אחרים, אבל הייתי מחויב לתהליך. זה לא היה סיפור של אהבה נכזבת, שצד אחד משוגע עליה והצד השני לא רוצה. זה לא היה שם".
מה ששלי שלי
בימים אלה אשד חוזר לחייו בתור אדם מן השורה, פלוס אנשים זרים שמכירים אותו בכל מקום שאליו הוא מגיע ("אני מכיר חברים חדשים ברחוב. בסוף אני מציע להם חיבוק"). הוא בעיצומה של תקופת המבחנים שלו, עובד בעבודת החלומות שלו, ומגדל במסירות את נקניק, הכלב הכוכב שלו. בת זוגו לתוכנית כבר נכנסה לקשר חדש, אבל אותו זה ממש לא מטריד. "אני בהצפה מכל מה שקורה, ועוד לא התחלתי לאזן את עצמי", הוא מסביר. "כשאני מתחיל לצאת עם מישהי אני צריך להיות יותר פנוי לזה, כי אלה שני צדדים, ואני לא יכול לעשות מה שאני רוצה. כבר היו מקרים שבהם נפגעו מזה שלא הייתי זמין במאה אחוז, ולמען האמת, אני בעיקר רואה את החשיפה החיובית שקיבלתי מהתקופה הזו וחושב איך אני מנתב את זה כדי לעשות טוב בעולם".
מבחינת ההתנדבות?
"גם. כשהרגשתי שההתנדבות חייבת להיות חלק מהחיים שלי לא התפנקתי. הלכתי קבוע לבית תמחוי בימי שישי וחילקתי אוכל לאנשים. פתחתי עם חברה מערך של איסוף מזון ממסעדות, וחילקנו אותו להומלסים. הלכנו באזורים הכי גרועים בתל אביב, עם מחטים ומזרקים על הרצפה, אבל זה היה לי חשוב. התפיסה במקום שאני מגיע ממנו היא שיש פערי מעמדות שמקורם בהרבה דברים. זה יכול להיות כסף, כוח או השפעה, ותמיד הייתה לי סלידה מזה, כי כולנו בני אדם וכולנו שווים. דיברו על הכסף של המשפחה שלי, אבל מאז שאני ילד לא שינה לי מה יש להורים שלי. אומנם מעולם לא חסר לי כלום, אבל אני עובד מגיל 13. הייתי עוזר מציל, מציל, דוגווקר, מלצר, ברמן ובייביסיטר, עשיתי כל דבר שאפשר לדמיין, וזה הגיע ממני. תמיד הייתי בגישה של 'מה ששלי שלי', וזו הסיבה שעזבתי את העסק של המשפחה. הרווחתי את כל מה שיש לי בעצמי".
אתה מרגיש שזה משהו שמתייגים אותך בגללו?
"האמת, אף אחד לא יודע. זה משהו שאני מאוד מצניע ולא מתעסק בו. אני עם הבגדים שיש לי שנים, האופניים שלי הם יד שנייה, ואני נהנה לחיות את החיים שלי בצורה מאוד פשוטה. אני לא צריך הרבה ואני אוהב לתת. זה חלק ממי שאני וזה מה שאני מאחל לעצמי גם ללונג ראן".
ומה הלאה? זוגיות, ילדים?
"לילדים יש עוד זמן, ומבחינה זוגית אני מקווה למצוא מישהי שתדע להכיל את הצורך שלי בחופש ובמקום. אבל יותר מכל, אני מאחל לעצמי בת זוג שתרצה לטייל איתי. כל החיים טיילתי לבד. למצוא בת זוג שאני אוכל לטייל איתה כמו שאני אוהב, לראות מקומות חדשים, לישון בהוסטלים ולחיות בפשטות, ושאני אסתכל עליה בהלם. זה מה שאני רוצה, וזו אחת הסיבות שהלכתי להייטק. הבנתי שזה ייתן לי את האופציה לעבוד מרחוק, ושאני אוכל להסתובב בעולם בזמן שאני עובד. זה הוויז'ן הבא שלי, ואם אני אכיר מישהי שאני אוכל לעשות את זה איתה, זה יהיה מדהים".
אתה מחפש?
"מבחינתי הדרך האידיאלית להכיר היא מהסביבה שלי. תמיד היה לי קשה עם הקונספט של דייטינג. תמיד אני מרגיש כמו בריאיון – התכנסנו לבדוק אם אני מתאים או לא. אני גם לא ממש באפליקציות, כי אני אוהב את הפייס טו פייס. אפליקציות לא מעבירות אנרגיה, ובתור מישהו שהאנרגיה שלו לא ממש עוברת בתמונות, אני נותן לצד השני את הקרדיט. ואם כבר יש דייט, אז לא דייט של מסעדה. אני אביא קנבסים ונצייר, אני אביא ייחורים ונשתול, נשתה יין ונקשקש ליד הים".
ואקרו יוגה.
"כן", הוא צוחק. "תכלס, אני בכלל לא כזה טוב בזה".
צילום: רן יחזקאל | סטיילינג: בר פרידמן | איפור: מתן ג'וזף