19. מוזיאון שחור (עונה 4, פרק 6)
השאלה הבוערת: האם העתיד מזמן לאפריקאים-אמריקאים סוגים חדשים של עינוי וקיפוח?
הפרק מציג עולם עתידני שבו מטעינים מכוניות בחשמל. הגיבורה הצעירה מעבירה את זמן ההטענה במוזיאון הנידח שצמוד לתחנת הדלק, ומקשיבה לסיפורי אלף לילה ולילה מפיו של מפעיל המקום הקריפי. מעבר לכך שאנחנו חוששים לשלומה של הצעירה עצמה, הסיפורים עוסקים בעברו של המארח שעסק בשיווק תוספים שהורכבו בתוך המוח האנושי. התוספים פותחו למטרות מסחריות, ולמרבה ההפתעה הם רק גרמו לנזקים וצער. כשהמארח פוטר הוא פתח את המוזיאון שמשמש לכאורה לתיעוד הפשעים, אבל בפועל מהווה מקור משיכה לגזענים לבנים. הפרק אמנם מותח אבל חסר לו המסר והברק שמאפיינים פרקים אחרים בסדרה.
18. הרגע של וולדו (עונה 2, פרק 3)
השאלה הבוערת: מה שווה הדמוקרטיה אם כל הפוליטיקאים מושחתים ומזויפים?
וולדו הוא יצור כחול ומצוייר שמופעל על ידי בחור צעיר ומתוסבך. הדמות המצוירת נהנית מחופש דיבור ופעולה שאין לאנשים מהשורה, והיא משתלבת בהדרגה בבחירות מקומיות כדי לייצר קצת צחוקים ורייטינג לתכנית האם. מפה לשם מסתבר שאנשים עפים על וולדו - פשוט בגלל שהוא אומר את מה שיש לו על קצה הלשון, לא מתעניין בפוליטיקלי קורקט ומכסח בלי רחמים את הפוליטיקאים הצבועים שרצים מולו. אם זה נשמע לכם מוכר אז זה הרגע לציין שהפרק הזה הופק וצולם הרבה לפני עלייתו של טראמפ, ופשוט סימן לכולנו לאן המשחק הפוליטי עומד להתדרדר. מהצד השני, לוולדו הדוב ולאיש שמאחוריו חסר הקסם האישי שטראמפ ניחן בו בשפע והפרק לא סוחף כמו אחרים בסדרה.
17. אדם נגד אש (עונה 3, פרק 5)
השאלה הבוערת: האם כדאי לאפשר לצבא להעצים את יכולות המוח שלך?
כרגע אנחנו אולי מכורים לסמארטפונים אבל הם עדיין לא מושתלים לנו בתוך המוח. רבים מהפרקים ב'מראה שחורה' עוסקים בעתיד סביר מאד שבו נבחר להכניס חלקים מהיכולות האלה ישירות לתוך גופנו. ומי יאהב רעיון כזה יותר מהצבא (כל צבא)? סטרייפ הוא חייל מועצם ומשופר שיוצא להילחם באוייב - מעין זומבים מבעיתים שמאיימים על העולם. גליצ' בתכנות גורם לו לגלות - הפתעה, הפתעה - שהצבא שיחק לו עם המוח והוא בעצם לוקח חלק בהשמדת אוכלוסיית אנשים רגילים לגמרי. שאלת תם: האם לא ראינו מספיק מקרים בהיסטוריה שבהם עמים מחקו אוכלוסיות שלמות בלי שום התאמות במוח? הרי למרבה הצער המוח האנושי כנראה מותאם להרג ורצח מעצם טבעו.
16. כל ההיסטוריה שלך (עונה 1, פרק 3)
השאלה הבוערת: כמה תיעוד עצמי זה יותר מדי?
תמונות סלפי, סרטונים, סטטוסים בלי סוף - המין האנושי מתעד את עצמו לדעת. ומה רע בזה בעצם? הפרק השלישי של העונה הראשונה מציע לנו תשובה די לא נעימה. שוב אנחנו רואים שדרוג טכנולוגי של הגוף האנושי - עין שמצלמת ומקליטה את כל מה שקורה. כשאנחנו משדרים לעצמנו שוב ושוב כל התרחשות שחווינו אולי נגלה דברים שבכלל לא רצינו לראות - ואולי נתחיל לטפח תסביכים פרנואידיים מסוג חדש לחלוטין. כך או אחרת, ליאם הולך ומתחרפן בהדרגה בגלל מחשבות אובססיביות על בגידה אפשרית של בת זוגו. הפרק הזה בעיקר מטריד, ולוקה בעלילה וגיבורים אנמיים שמקשים להישאר מעוניינים בהם לאורך זמן.
15. דוב לבן (עונה 2, פרק 2)
השאלה הבוערת: עונש מוות - כן או לא?
יוצרי הסדרה כבר לא מתעסקים בשאלות מיושנות לגבי עונש מוות. יש להם רעיון הרבה יותר מוצלח: לתת לפושעים לעבור חוויה דומה לזו שהפושע גרם לקורבנותיו. ולמה בעצם שיעבור את זה פעם אחת אם אפשר שיסבול כל יום מחדש? ולמה בעצם שיסבול לבדו כשאפשר למכור כרטיסים לקהל מתלהב שייקח חלק בעינוי היומיומי? וכך אנחנו מלווים את ויקטוריה המעצבנת (שמתגלה בדיעבד כפושעת מתועבת) לאורך יום מהגהנום. הפרק הזה עורר הרבה באזז, ועשה תרגיל "מראה שחורה" מגניב שבו הצופים לא מבינים מה הולך עד הרגעים האחרונים שלו. מצד שני, הפרק בונה עולם מאוד לא משכנע ולא הציג אף דמות שאפילו קרובה ללגרום לנו להזדהות איתה.
14. קרוקודיל (עונה 4, פרק 4)
השאלה הבוערת: האם כדאי שנרשה למישהו להציץ לתוך הזיכרונות שלנו?
קורא זיכרונות עומד במרכז הפרק החדש הזה, שמציג בפנינו עיצוב פילם נואר בנופים נורדיים קפואים. קוראי הזיכרונות משמשים חברות ביטוח כדי לבדוק את אמינותן של התביעות מצד כל העדים לתאונה. הם משמשים גם את המשטרה, מן הסתם, בחקירותיה. האם המין האנושי אכן יאפשר לחוקרי ביטוח לפלוש לתוך מוחם של האנשים? האם אדריכלית מצליחה ועדינה יכולה להפוך לרוצחת קרת מזג בן רגע? אפילו שתי השחקניות יוצאות הדופן שמובילות את הפרק לא מצליחות לכפר על בעיות התסריט הקשות שהפרק הזה סובל מהן.
13. פלייטסט (עונה 3, פרק 2)
השאלה הבוערת: האם עולם הגיימינג מתפתח לכיוונים מסוכנים?
מכורים לגיימינג לא חסרים, והם יודעים משהו שחלקנו עוד לא תפסנו - מדובר בעניין רציני מאד. חברות המשחקים מגלגלות הרבה כסף, והעתיד שהפרק הזה מציע הוא התקדמות של המשחקים עמוק לתוך המוח שלנו. ממש כמו סטרייפ שחתם על הרשאה לצבא להעצים את מוחו, קופר מרשה לחברת המשחקים לנסות על מוחו משחק חדש. מדובר פרק מזעזע ומפחיד במיוחד שבו אנחנו מגלים - שוב הפתעה! - שלחברת המשחקים לא אכפת מהנבסיינים והגיימרים. אם יש לקח שחוזר על עצמו כל הזמן בסדרה הזאת, זה "אל תרשו לאף אחד להיכנס אליכם למוח".
12. חמש עשרה מיליון נקודות זכות (עונה 1, פרק 2)
השאלה הבוערת: האם תחרויות הריאליטי והפורנו יחסלו את המין האנושי?
חזון שמשקיף רחוק יותר אל העתיד עומד במרכז הפרק מעורר הצמרמורת הזה. בינג חי בעתיד סיוטי שבו המין האנושי נדרש לייצר אנרגיה באמצעות רכיבה על אופני כושר. הרכיבות מעניקות נקודות שמאפשרות לו לכבות פרסומות פולשניות שמוצגות על כל קירות תאו הקלאוסטרופובי. ניסיונות לחלץ את עצמו ואת הבחורה האהובה עליו רק מלמדים אותנו עוד על העתיד המחליא הזה שבו הפורנו נכפה עליך, הריאליטי הוא פתח המילוט היחיד ואנשים כבדי משקל משמשים כעבדים. מעבר לחזון עיצובי ומשחק מעולה הפרק לא באמת מציע דיון מוסרי או עתידני אמיתי.
11. ההמנון הלאומי (עונה 1, פרק 1)
השאלה הבוערת: כמה רחוק ילך פוליטיקאי תאב שררה בגלל לחץ ציבורי?
הפרק המפורסם ביותר בסדרה הוא הפרק הראשון, זה שקבע את הטון של הסדרה כולה. נסיכה בריטית אהובה נחטפת ובתמורה לשחרורה ראש ממשלת בריטניה נדרש לקיים יחסי מין עם חזיר וורוד וענקי בשידור חי אל מול פני האומה. הבעיה העיקרית בפרק היא שעם כל יומרת ה"תצפו בעתיד הלא כל כך רחוק של חייכם", מדובר בפרק עם הרבה פאקים באמינות. מה שכן, הוא מפצה על כך בקלות בהיותו הפרק המזעזע ומעורר הבחילה ביותר בסדרה כולה. מצד שני - יש נקודה אחת אמינה לחלוטין, והיא הרעיון שאם משהו כזה יקרה יש מצב חזק שכל האנשים יהיו מרותקים למסך.
10. מטאלהד (עונה 4, פרק 5)
השאלה הבוערת: בשביל מה אנחנו חיים בכלל?
הפרק הזה עושה משהו שאף פרק של "מראה שחורה" לא עשה קודם, ונקווה שאף פרק לא יעשה שוב. הוא מציע לנו כארבעים דקות של עולם גמור ומחוסל בשחור לבן. הגיבורה למודת הסבל והחזקה נלחמת במין מכונת הרג משוכללת שדומה לג'וק. למה יש מכונות כאלה? איך הושמד המין האנושי? מה קרה לעולם? מי עשה את זה? בהתחלה אנחנו מצפים לאיזה זיכרון או פתרון שיעשו לנו סדר, אבל לאט-לאט ההבנה מחלחלת: הפרק עוצר הנשימה לא עומד להציע לנו תשובות. תכלס, עד סוף הפרק אנחנו מדוכאים מכדי לרצות תשובות. פרקים מהסוג הזה, משובחים ככל שיהיו, הם שהוציא לסדרה שם לא טוב - הרבה דיכאון קיומי, אפס תקווה.
9. שנוא באומה (עונה 3, פרק 6)
השאלה הבוערת: עד כמה מסוכנת הפלישה של הממשל לפרטיות האנושית?
האם הממשלות שלנו רוצות להרוג את כולנו? אפילו ב"מראה שחורה" הממשלות הן לא עד כדי כך מרושעות. אבל הן כן יקפצו על כל הזדמנות לפלוש עמוק לתוך פרטיות האזרחים (בסדרה ובחיים עצמם). בלשית קשוחה חונכת בלשית מתחילה בחקירת רצח שהולכת ומסתבכת. בהדרגה מתברר שהרציחות מתבצעות על ידי האקר שמשתלט על דבורים רובוטיות שנבנו כדי למנוע אסון אקולוגי. מכיוון שהממשלה מימנה את הפרויקט, ברור שהדבורים מצוידות בכל מיני מערכות פולשניות, שאותן ההאקר מנצל כדי לממש את מטרותיו הנפשעות. אז אופסי, יש לנו רוצח סדרתי שרצח מאות אלפים במכה, מה שמעניק לו, מבחינתנו, את התואר של הרוצח הכי גדול בעולם הבדיוני עד כה. למרות שהסיפור מעט מפוזר ושטחי, המשחק הנפלא והעיצוב היפהפה הפכו את הפרק הזה לאחד מהזכורים ביותר.
8. שתוק ותרקוד (עונה 3, פרק 3)
השאלה הבוערת: הידעתם שכל אחד יכול לרגל אחריכם ברשת ולסחוט אתכם?
אחד הדברים הכי מלוכלכים שיוצר יכול לעשות הוא לגרום לצופים להזדהות עם הדמות הלא נכונה. לאורך פרק שלם וקורע לב אנחנו עוקבים אחרי קני הנער שעשה פשלה אנושית שכיחה ונקלע למלכודת סחיטה מחרידה של האקר מרושע. במשחק המלוכלך שקני נדרש לשחק יש רק מפסידים, וההאקר הוא השופט, חבר המושבעים והתליין. כל זה טוב ויפה עד לסיום השערורייתי שבו נקודת המבט שלנו מתהפכת ואנחנו נשארים עם תחושת בחילה קשה וחיבה משונה להאקרים מרושעים.
7. לתלות את הדי-ג'יי (עונה 4, פרק 3)
השאלה הבוערת: איך מוצאים את אהבת חייך?
הסיפור עוסק בזוג חמוד ביותר שמתנסה בדייטים שונים שמוכתבים על ידי מערכת ממוחשבת. המערכת מבטיחה למצוא את בן הזוג המושלם עם 99.8 אחוזים של סיכויי התאמה, אבל חשדות שונים מתעוררים כשמגלים שהזוגות כלואים לאורך שנים במבנה מסוגר ונאלצים לחוות מערכות יחסים מתסכלות בשירות מערכת ההתאמה המעצבנת. אבל לשם שינוי, אחרי ארבע עונות מדכאות ופסימיות, מדובר באחד מהפרקים הכי אופטימיים ומתוקים שנראו בתולדות הסדרה. ככה פותחים את 2018 כמו שצריך.
6. ספיישל חג המולד (עונה 2, פרק 4)
השאלה הבוערת: מה הגבולות האתיים של חקירה משטרתית?
ג'ון האם הנהדר מגייס את מלוא יכולת המשחק והכריזמה שלו ליצירת דמות מושלמת של מאמן חלקלק. לרשותו עומדים כלים שלא עומדים לרשות נוכלים בהווה, וביניהם האפשרות ליצור עותק דיגיטלי של מוח הקורבן ולתקשר עם העותק במקום עם האדם עצמו. המאמן שולט גם בתחושת הזמן של העותק הדיגיטלי, כך שהוא יכול לתמרן אותו כאוות רוחו. בדרך הזו הוא מצליח ליצור קשר רגשי חזק עם אובייקט חקירה ולהוציא ממנו את כל האמת על מעשיו הנפשעים. מעבר לתסריט חזק ומשחק מצוין זה הפרק הראשון בסדרה שהציג את רעיון ההעתק הדיגיטלי של המוח האנושי - רעיון שחזר על עצמו בהרבה פרקים בהמשך הסדרה.
5. Arkangel (עונה 4, פרק 2)
השאלה הבוערת: איפה עובר הגבול בין הורות מגוננת להורות מסרסת?
פרק שעוסק בהורות ובמשפחה הוא נדיר יחסית בעולם של "מראה שחורה", אבל הפרק הזה עוסק בסוגיה עכשווית מאוד - העולם נראה מאיים יותר מאי פעם, וההורים רוצים לגונן על ילדיהם מהמציאות הקשוחה והאכזרית. כך נוצרים הורי ההליקופטר שמרחפים מעל הילדים ורוצים לנהל כל היבט של חייהם. מארי רק רוצה לשמור על שרה ולהבטיח שהיא לא תסתבך, ואם זה כולל צ'יפ קטן במוח של שרה שישדר לאמה כל בעיה בריאותית, יזהיר אותה מפני סכנות ויאפשר לה לראות את כל מה ששרה רואה - אז מה רע? עד ששרה מגיעה לגיל ההתבגרות, השבב כבר יצא מחוץ לחוק, אבל מארי ממשיכה להתפתות להציץ לתוך חייה של בתה, וקל לנחש איך זה הולך להיגמר: רע. רע מאד.
4. סן ג'וניפרו (עונה 3, פרק 4)
השאלה הבוערת: האם הייתם בוחרים לחיות לנצח בתוך המטריקס?
קלי היא צעירה בליינית הוללת. יורקי היא צעירה אבודה ומוזרה שמצטיירת כקורבן של דיכוי משפחתי. שתי הבנות האלה הן פשוט העתקים דיגיטליים של שתי נשים חולות בערוב חייהן שמגלות זו את זו בעולם ווירטואלי שבו כולם בליינים וצעירים. האם השתיים יבחרו לשמור את מוחן בענן אחרי מותן ולחיות ביחד לנצח בעולם וירטואלי לחלוטין? או שאולי העבר הקשה של שתיהן יכבול אותן אל הקיום האכזרי של ההווה? הפרק הזה לא סתם הפך לאחד מהפייבוריטים הגדולים ביותר של מעריצי הסדרה, בעיקר בגלל שהוא אחד מהפרקים הבודדים שהציעו, בנוסף לקונספט מרתק וויזואליה יפהפייה, דמויות אהובות ומעניינות עם סיפור אנושי נוגע ללב באמת.
3. צלילה (עונה 3, פרק 1)
השאלה הבוערת: האם הלייקים משקפים את ערכנו האמיתי?
כשאנחנו מעלים סטטוס חכם, תמונה יפה או סרטון חמוד - אנחנו לא עושים את זה בשביל עצמנו. המין האנושי התמכר ללייקים, והפרק הקלאסי הזה לקח את ההתמכרות הזו שלב אחד קדימה. מה יקרה אם הלייקים יילכו איתנו לכל מקום ויוצגו לראווה? דבר אחד שבטוח יקרה, זה שהלייקים יזרמו אל היפים, הצעירים והכריזמטיים. לדירוג כזה יהיה גם ערך מסחרי אדיר, כי בעלי הדירוג הגבוה יהיו קובעי הדעה והמפרסמים הטובים ביותר. מהר מאד נקבל חברה שמחולקת לקסטות נוקשות לפי מידת הפופולאריות של האדם. וכמובן שגיבורת הפרק, בחורה לא כל כך יפה, לא צעירה וממש לא כריזמטית - העולם הפיקטיבי הזה הופך את חייה למדכאים במיוחד.
2. תיכף אשוב (עונה 2, פרק 1)
השאלה הבוערת: האם הרשתות החברתיות באמת יודעות עלינו הכל?
אומרים שפייסבוק, למשל, יכולה לענות על שאלוני האישיות שלנו ולקלוע לא רע. אם אפשר היה לקחת את כל הקיום הוירטואלי של אדם פעיל ברשתות החברתיות - האם יהיה אפשרי לשחזר אותו בצורה מושלמת? מרתה מתאבלת על בן זוגה אש, שנפטר בצורה פתאומית. היא בוחרת לרכוש שחזור נפשי וגופני שלו שנבנה על בסיס פעילותו ברשת. באופן צפוי, לאש הרובוט יש מראה דומה (מעט משופר, כי אנחנו נוטים לבחור תמונות טובות של עצמנו להצגה ברשת), חוש הומור זהה, סגנון דיבור זהה, תגובות זהות. אבל יש גם דברים שנעלמו, מן הסתם - כל הדברים המורכבים והלא צפויים שמובילים לבחירות שלו כבן אדם. בשורה התחתונה, אש הרובוט הוא לא יותר ממזכרת - תמונה משוכללת של אש האדם. הפרק מתעסק בצורה רגישה ואינטלגנטית במיוחד בהתמודדות האדם עם אבל, ויותר מהכול - אין פרק סוחט דמעות יותר מזה. בכי מובטח.
1. USS Callister (עונה 4, פרק 1)
השאלה הבוערת: פרטיות ברשת או שיתוף פעולה חברתי?
אפילו יוצרי "מראה שחורה" הפסימיים יודעים שהמין אנושי הוא לא 100% רוע. הפרק מעלה שוב את רעיון השחזור הדיגיטלי המלא של אדם לתוך מצב שהוא לא רוצה בו. אבל העולם שאליו מוחדרת נאנט הוא עולם משחק שיצר הבוס הפסיכי שלה, שלוקח העתקי די אן איי מהקולגות שלו, מכניס אותם לספינת חלל בסגנון סטאר-טרק של שנות השבעים ומתעלל בהם כרצונו. נאנט מובילה את חבריה למרד שבסופו הם שוברים את הגדרות הפרטיות של המערכת וחיבור המשחק לממשק העולמי. כל כך הרבה דברים מוצלחים בפרק הזה: העיצוב, ההומור, הכוח הנשי, האמונה בטוב הבסיסי שבמין האנושי ואפילו התזכורת המשמחת לכך שהייצוג הנשי הקולנועי השתפר מאד מאז חצאיות המיני של שנות השבעים. הפרק עושה שימוש מחוכם בציפיות שלנו כצופים שנוטים לאהוב את החנון המבודד חברתית, ולוקח זמן עד שאנחנו קולטים שהוא לא בהכרח הנייס גאי שחשבנו שהוא.
tvbee בפייסבוק