"זה: ברוכים הבאים לדרי" צריכה לעבוד כדי להצדיק את קיומה

אחרי ההצלחה חסרת התקדים של שני סרטי "זה" שיצאו ב-2017 וב-2019, שהפכו גם את ביל סקארסגארד שגילם את הליצן האימתני ואת הבמאי אנדי מוסקייטי לסחורה מבוקשת בהוליווד, באחים וורנר הבינו שסוסים מנצחים לא מחליפים וגייסו אותם שוב - אבל במקום לעשות את זה בדרך ההוליוודית הקלאסית של אינספור סרטי המשך, הפעם הם החליטו לנסות לתרגם את ההצלחה למסך הקטן, עם הסדרה "זה: ברוכים הבאים לדרי" (It: Welcome to Derry). "ברוכים הבאים לדרי" היא למעשה פריקוול, ובמקום 1989 של אירועי הסרט הראשון מתרחשת בשנת 1962, שזה כמובן לא צירוף מקרים.

תזכורת לטובת מי שפחות זוכר את הרקע: סרטי "זה" מבוססים על ספרו המצליח של סופר האימה סטיבן קינג משנת 1986, שזכה לעיבוד ראשון למסך הקטן כבר בשנת 1990. העלילה מתמקדת בחבורת נערים מנודים המתגוררים בעיירה דרי ומוצאים את עצמם נרדפים על ידי ישות שטנית שמנצלת את הפחדים הגדולים ביותר של קורבנותיה בזמן שצדה אותם. הישות הזו תופסת צורות רבות, ובעיקר את זו של הליצן האימתני פניווייז, במטרה לתפוס את הקורבנות האהובים עליה ביותר - ילדים. היא גם חוזרת לתקוף בעיירה כל 27 שנים, וזו בדיוק הסיבה שבגללה ברוכים הבאים לדרי" מתרחשת בשנה ההיא.

כמו יתר סדרות המקור של HBO מהחודשים האחרונים, גם "ברוכים הבאים לדרי" תהיה זמינה רשמית בישראל רק עם השקת שירות הסטרימינג HBO מקס שצפויה להתרחש בתחילת 2026. העלילה הרשמית שפורסמה על ידי הרשת משאירה הרבה מסתורין סביב הסדרה, ומתארת בכלליות את הגעתה של משפחה חדשה לדרי - קצת אחרי שנער מקומי נעלם והתרחשויות מוזרות מתחילות לקרות בתדירות גבוהה יותר. בהחלט קשה לתאר את מה שקורה בסדרה בלי לספיילר, אז מספיק לציין שהעלילה הולכת בכיוון מאוד דומה לעלילה של הספר והסרטים הקודמים, אבל שהיוצרים גם קיבלו החלטה מודעת לשחק על הציפיות של הצופים. הם מנסים להפתיע אותם עם כיוונים עלילתיים לא שגרתיים, וגם לא מעט הפתעות על הדרך. פניווייז חוזר בהחלט, אבל לא כפי שחשבתם, לטוב וגם לרע.

כאמור, כחלק מהכוונה לשמור על אותו צוות שהפך את סרטי "זה" להצלחה מסחררת, את הסדרה פיתחו ביחד האחים אנדי וברברה מוסקייטי (אחותו של אנדי ומפיקה), יחד עם ג'ייסון פוקס, תסריטאי-מפיק שמתפקד כשואוראנר יחד עם התסריטאי-מפיק בראד קיילב קיין. הובטח שאנדי יביים פרקים בסדרה, והוא אכן מביים את שני הפרקים הראשונים, אך כדאי להדגיש שמעורבים גם במאים אחרים וגם כותבים שונים. "ברוכים הבאים לדרי" היא לא כולה בשליטתו האומנותית של מוסקייטי, והנוכחות הפחותה שלו בחלק מהפרקים בהחלט מורגשת. סצנת הפתיחה של הסדרה היא אחת המשוגעות שנראו לאחרונה על המסך הקטן, בנויה בצורה מחושבת ומתוחכמת ביותר ומספקת פתיח מושך במיוחד. החיסרון הקטן של פתיח מהסוג הזה הוא ש"ברוכים הבאים לדרי" צריכה לעמוד בציפיות שהציבה לעצמה בדקות הראשונות שלה, והיא לא תמיד מצליחה לעשות את זה.

בפרקים הראשונים בהחלט ניכרת טביעת האצבע של מוסקייטי, ולא רק בגלל המאטה הארגנטינאי שמופיע באחד הפריימים כמיטב המסורת, אלא גם בגלל התזמון המתוחכם, בניית המתח המחושבת ואפילו ההומור השנון שאפיין את סרטי "זה". ככל שהסדרה מתקדמת, האיזון בין ההומור, הדרמה והאימה נעשה בצורה קצת פחות מוצלחת, כשהסדרה גם נעה מסצנות מדממות ביותר כצפוי מסדרת אימה, לסצנות שנראות יותר כאילו יצאו מסדרת "צמרמורת", אימה-לייט שמכוונת לקהלים צעירים הרבה יותר. לצד זאת, צוות השחקנים (הצעירים והמבוגרים כאחד) מצליח להרים אותה על אף חוסר האיזון, והם בהחלט סיבה טובה לצפות בה.

אגב שחקנים, מי שמצפה לראות הרבה מהליצן פניווייז יצטרך להתאזר בסבלנות. היצור האימתני שעומד במרכז העלילה תופס הרבה צורות, ולפחות עד הפרק החמישי ניתן לספור על כף יד אחת את הדקות שבהן הוא מופיע בתור הליצן שכולם רוצים לראות. מה שכן, לזכותם של היוצרים ייאמר שהם בישלו לו כניסה גרנדיוזית, ובהחלט מעניין לראות את הצורות השונות ש"זה" תופס, אבל הבחירה לשמור במינימום את צורתו כליצן היא שנויה במחלוקת לאור העובדה שהוא למעשה גולת הכותרת של הסדרה. אם הסבלנות באמת תשתלם נדע עוד בהמשך, אבל עד כה "ברוכים הבאים לדרי" היא סדרת אימה על-טבעית שלגמרי יכולה להעביר את הזמן בצורה מהנה לחובבי הז'אנר. היא פשוט תצטרך עוד לעבוד כדי להצדיק את קיומה ביקום של "זה".