mako
פרסומת

"ויז'ן-קווסט" חותמת טרילוגיה שלא הייתה צריכה לקרות

"וונדה-ויז'ן" הייתה ונותרה הדבר הכי קרוב למופת טלוויזיונית של מארוול, אבל אז היא נמשכה לשתי סדרות בינוניות - האחרונה שבהן היא "ויז'ן-קווסט" נטולת התעוזה. גם במקרה שלה, משאלות המעריצים היו צריכות להישאר כאלה

רועי אבן
פורסם: | עודכן:
פול בטאני, "ויז'ן-קווסט"
צבעונית יותר מהראשונה, ממזרית יותר מהשנייה. פול בטאני ב"ויז'ן-קווסט" | צילום: באדיבות דיסני+, יחסי ציבור
הקישור הועתק

היה היה ויז'ן, האיש הלבן. הוא גר בבית ויז'ן משלו, עם קומקום ויז'ן ועיתון ויז'ן - אבל ויז'ן הוא לא איש אלא בינה מלאכותית, והבית הוא לא בית אלא מערכת הפעלה. זו זירת ההתרחשות המרכזית של "ויז'ן-קווסט" (VisionQuest), הסדרה החדשה של מארוול בדיסני+ והפרק האחרון בטרילוגיה הטלוויזיונית של "וונדה-ויז'ן" ו"אגתה לאורך כל הדרך". היא צבעונית יותר מהראשונה, ממזרית יותר מהשנייה, רק שאז גם היא נופלת למארווליזם.

כמו בסדרה המופתית שפתחה את הטרילוגיה, וכן בסרטים הקודמים של מארוול, גם הפעם נכנס השחקן פול בטאני לחליפת האנדרואיד של ויז'ן. לא צריך לזכור עליו שום דבר מהותי לפני הצפייה - בדיסני+ הואילו בטובם להקדים את "ויז'ן-קווסט" עם תקציר יעיל - ואם בכל זאת יש דרישה, מספיק לציין שהוא עבר ריבוט מוחלט ושלוויז'ן הזה אין שום זיכרון ודאי בנוגע לזהות או הייעוד שלו. עד שימצא משמעות חדשה ויז'ן צריך לברוח מהגורמים שרוצים לצוד אותו, ומי שמתלווה אליו הוא הנער תומאס שפרד (רוריד מוליקה): כפי שצופי "אגתה לאורך כל הדרך" כבר יודעים, בין השניים מתקיימת המקבילה הרובוטית לקשר דם.

ה"בית" של ויז'ן, גרסה ויזואלית של התכנות הפנימי שלו, הוא מעין "הקול בראש" רק עם ישויות בינה מלאכותית במקום רגשות. וזה לא רק בית: זה גם כלא, ספציפית האחד שבו מוחזק הנבל המארוולי אולטרון (ג'יימס ספיידר). ספיידר הגדיר את הקשר בין השניים כיחסי "אב-בן-מטפל-פסיכופת", והיוצר טרי מטלאס בהחלט יודע איך להעמיק ולהעשיר את מערכת היחסים הזאת. יתר דמויות המשנה של "ויז'ן-קווסט" לא מותירות טיפת חותם, כיאה לבינות מלאכותיות.

למרות העיסוקים באבל ואבהות, יש גבול לעומק הרגשי שאליו בטאני מצליח להגיע לאורך "ויז'ן-קווסט". ובהינתן העובדה שעליו מונחים רוב הז'יטונים הדרמטיים של הסדרה, בשמונת הפרקים (כולם נמסרו מראש לביקורת) אין את התעוזה שפעם היה נהוג לצפות לה מסדרות של מארוול. "וונדה-ויז'ן" הייתה ונותרה הדבר הכי קרוב שם למופת טלוויזיונית, וההחלטה להמשיך אותה לשתי סדרות בינונית חותמת טרילוגיה שבדיעבד לא הייתה צריכה לקרות. בעוד שגם "אגתה" וגם "ויז'ן" ענו על משאלות מעריצים, שתיהן הוכיחו שהמשאלות היו צריכות להישאר כאלה. חטיבת הטלוויזיה של מארוול היא כמו מהמר שמסרב לעזוב את אחרי הצלחה אחת, ממשיך להמר ולהמר כי הקזינו לעולם לא נסגר. אבל מתישהו, כשירים את הראש ממכונת המזל, הוא יבין שנשאר לבד.