"צ'יף המלחמה" של ג'ייסון מומואה היא הרבה יותר משרירים

לא קל לאפיין את ג'ייסון מומואה ולהציב אותו במשבצת מוגדרת בתרבות הפופ המודרנית. מצד אחד הוא מחזיק במלאי הפרטי שלו תפקידים אייקוניים כמו חאל דרוגו ב"משחקי הכס", אקוומן בסרטי DC ובעתיד הקרוב גם יחזור לתפקידו בתור דאנקן איידהו בסרט השלישי בטרילוגיית "חולית". מצד שני, קשה לומר שהוא ידוע בזכות תצוגות משחק מחשמלות ובלתי נשכחות. הנוכחות של מומואה ברחבי המדיה מרשימה ומתוחזקת היטב בעיקר בזכות אישיותו החביבה והמשעשעת, ועכשיו, עם "צ'יף המלחמה" (Chief of War) החדשה של אפל TV פלוס, יש סיכוי שכל התפיסה לגביו תשתנה. הפעם הוא לא רק כוכב ראשי, אלא גם התסריטאי, היוצר השותף והמפיק בפועל, והוא חוזר אחורה בזמן אל תקופת אבות אבותיו, כדי לספר לראשונה את סיפורה ההיסטורי והמדמם של מולדתו הוואי.

הסיפור של "צ'יף המלחמה" נפתח בסוף המאה ה-18, תקופה סוערת שבה ארבע הממלכות המרכזיות של איי הוואי: אוהו, הוואי, מאווי וקאואי שוקעות במלחמות אינסופיות, כשהמלכים תאבי הכוח גוררים את נתיניהם לקרבות שווא ומונעים מנבואות עתיקות. עלילת הסדרה עוקבת אחר קאיאנה (מומואה), צ'יף מלחמה עריק, שחוזר לשדה הקרב ויוצא בעל כורחו למסע מחוץ לאיים. במסע שלו הוא נחשף לשחיתות ולרוע המערבי, ומגלה אילו איומים עתידים להגיע אל חופי מולדתו. לאחר שנה בגלות, קאיאנה חוזר להוואי ומצטרף למשפחתו במלחמה אחרונה שתכריע את עתיד האיים, כשברקע פלישה מערבית מתקרבת לחופי הממלכה.

הסיפור על איחודה של ממלכת הוואי עשוי להיראות נישתי או שולי, אבל כדאי להמר עליה, כי "צ'יף המלחמה" כתובה מצוין ושואבת לתוכה כבר מהפרק הראשון. העלילה משכנעת, הדמויות אמינות, המשחק מרשים והאקשן האלים מתבל את הכל והופך אותה לפנינה טלוויזיונית אמיתית. גם מבחינה גרפית הסדרה לא חוסכת במראות, ועלולה להיות מאתגרת עבור צופים עדיני קיבה, עם קטעים קשים ועוצמתיים שיכולים לטלטל נפשות רגישות. בתווך, היא נעה בין פוליטיקה מלוכלכת, אלימה ומושחתת לקונפליקטים פנימיים - גם של הדמויות עם עצמן וגם בינן לבין אחרות, בלי להיות מטרחנת, מרוחה או משעממת. הקרדיט שייך כמעט כולו למומואה, שכתב את התסריט יחד עם תומס פאה סיבט. ואת הפאזל הגדול הזה, שכל חלקיו משלימים תמונה מרשימה ומרתקת, מלווה הפסקול העוצמתי של הנס זימר, מלחין ואומן שכל מילה נוספת רק תגרע מהגדולה שלו.

בכל הנוגע לדיוק היסטורי, קשה באמת לדעת עד כמה "צ'יף המלחמה" נאמנה לפרטים ועובדות. אבל עבור הצופה הממוצע שלא בקיא בכל האירועים והשמות, ושעבודת מחקר על הוואי היא לא בראש סדר העדיפויות שלו, זה לא באמת משנה. כי מבחינה חזותית ועלילתית קשה להסיר את העיניים ממנה. היא משורטטת בקווי מתאר יפהפיים, אלימים ואומנותיים, שמזכירים את הרמה הגבוהה של מקבילתה היפנית "שוגון". והעיצוב האומנותי כאן הוא ברמת טיפ טופ: כלי המלחמה והנשקים שוחזרו במיוחד מאותם חומרי הגלם ששימשו את הילידים, כך גם התלבושות, השירה, התסרוקות והקעקועים המסורתיים. וההשקעה ניכרת גם בשפה, שכן רובה המוחלט של הסדרה מדובר בשפת המקור, בחירה אומנותית מצוינת שלוקח קצת זמן להתרגל אליה, אבל מוסיפה שכבה עבה ומשכנעת של אותנטיות. רק כשהאדם הלבן מגיע לחופים, האנגלית נכנסת לסדרה בתירוץ עלילתי חצי משכנע וחצי עצלני - אך לא כזה שפוגע בחוויית הצפייה. 

אבל לא הכל מושלם בממלכת הוואי. מאחר שמדובר בסדרה בת תשעה פרקים בלבד - כולם נמסרו מראש לביקורת - קשה שלא להרגיש האצה מטרידה בהתרחשויות העלילתיות. יותר מדי דברים מתחילים ומסתיימים מהר מדי, או נפתרים בקלות יחסית (או לא בכלל), מה שמותיר קצוות פתוחים ודמויות שנכנסות אל המסך ויוצאות ממנו בלי כל הסבר מספק. תוספת של פרק אחד או שניים הייתה יכולה לפתור חלק נכבד מהבעיות האלה ולתת לעלילה אוויר וזמן להתפתח בקצב טוב יותר.

"צ'יף המלחמה" אולי לא תזכה למעמד ולפרסטיז' של "שוגון", אבל בקטלוג הדרמות ההיסטוריות של הטלוויזיה יש לה מקום מכובד לצדה. יותר מכל דבר אחר, זו סדרה שמעידה על כשרונו של ג'ייסון מומואה כיוצר, מפיק, במאי ושחקן בתוכן סטרימינג מעולה שרק מעלה את הרף שלו ומעורר ציפייה לפרויקטים נוספים שלו בעתיד. הנבירה של מומואה בעברה המדמם של הוואי משתלמת, ומוכיחה שחוץ משרירים וגבות עם נוכחות בימתית משכנעת, לאיש הזה יש לא מעט הפתעות בשרוול.