יש הרכבים מוזיקליים מצליחים, ויש הרכבים כל כך מצליחים שהם הופכים לשם נרדף לז'אנר. וואם! לחלוטין נכלל בקבוצה השנייה, על אף שפעל רק ארבע שנים, משנת 1982 עד 1986. מאז שנות ה-80 ועד היום וואם! נשארו שם נרדף לפופ אייטיזי שמח וקליט, אבל הם לא היו עוד הרכב מוזיקלי פופי מלוטש ומהונדס על ידי חברת תקליטים. הם היו ג'ורג' מייקל ואנדרו רידג'לי, בנים של מהגרים וחברי ילדות שרצו לעשות מוזיקה - ולבסוף הגיעו לפסגת ההצלחה בזכות עצמם ונגד כל הסיכויים. כעת, בדיוק 40 שנה אחרי שאלבום הבכורה שלהם "פנטסטיק" הגיע היישר למקום הראשון במצעדים בבריטניה - סרט דוקומנטרי חדש של נטפליקס מנסה להתחקות אחר סיפור ההצלחה של הלהקה, מנקודת מבט אישית ואינטימית של האנשים שהיו חלק ממנה.
"וואם!" ("!WHAM") משתמש בראיונות עבר עם רידג'לי ומייקל שנעשו בנפרד ובזמנים שונים, לצד מעט תוספות עכשוויות מהראשון. הם מוצגים כוויס אובר לאורך כל הסרט, המפרט את סיפורם מנקודת מבטם האישית של כל אחד מהם. בנוסף לקולותיהם של השניים שמלווים את הסרט, מוצגים גם קטעי ארכיון, חלקם נדירים וטרם נראו לפני כן, כולל תמונות וסרטים משפחתיים, ואף מוצגים גם קטעים מיומנים ששמרה אימו של רידג'לי, שאספה אינספור תמונות, גזרי עיתונים וכל פיסת מידע שפורסמה בתקשורת הכתובה על הצמד מתחילת דרכו ועד שנפרדו דרכיהם כוואם!. בנוסף לכך, מושמעים קטעי דמו נדירים של חלק מהלהיטים הגדולים ביותר שלהם, כולל "!Wham Rap" ו-"Careless Whisper".
מהבחינה הזו, מדובר בסרט מהנה במיוחד וצפיית חובה למעריצים של וואם! ושל ג'ורג' מייקל, שמקבלים לא רק מבט אינטימי לתוך חייהם של חברי הצמד, כמו גם פרטים על החברות ארוכת השנים שלהם, אלא גם מבט מעמיק אל מאחורי הקלעים של המוזיקה שיצאו, ההשראות לכמה מהלהיטים הגדולים, תהליך כתיבת השירים ועוד. ייחודיותו של הסרט טמונה לא מעט בבחירה המכוונת להתמקד לא רק בצמד המוזיקלי, אלא גם בשני חברי הילדות, והקשר הייחודי שנרקם ביניהם. הבחירה להתמקד בעיקר בראיונות עם רידג'לי ומייקל לא רק מעניקה לדוקו ממד אותנטי ואינטימי, אלא גם מאפשרת להם לשלוט באופן כמעט בלעדי על הנרטיב, לטוב ולעיתים גם לרע.
לרידג'לי זה נותן הזדמנות לנצל את הבמה כדי להבהיר אחת ולתמיד את חלקו בהצלחה של הצמד. עם השנים, ולצד הפיכתו של מייקל מנער ביישן לפרונטמן כריזמטי ואליל נוער, הוא נחשב במידה רבה לסיידקיק שלו ותו לא. דרך הראיונות עם השניים מבינים עד כמה הוא באמת היה כוח מוביל בצמד, ועל תרומתו הלא קטנה בהפיכתו של יורגוס פנאיוטו לג'ורג' מייקל המוכר והאהוב (שאותו הוא כינה בשם החיבה "יוג"). לצד זאת, רידג'לי מספר בכנות על כישורי הכתיבה של מייקל, ועל הרגע שבו הבין שמייקל מוכשר יותר ממנו בכתיבת שירים, מה שהוביל להפיכתו לכותב הראשי של הלהקה. גם מייקל משתף במילותיו על המחיר ששילם בתקופה שהיה בתוך הארון, ועל המורכבויות שנאלץ להתמודד עמן בתור כוכב גיי בשנות ה-80 ואליל נערות שנאלץ להסתתר ולהתכחש לזהות האמיתית שלו.
עם זאת, העובדה שהצופים מקבלים בעיקר את נקודות המבט של רידג'לי ומייקל פוגעת באותנטיות של הסרט, לא פחות משהיא תורמת לו. בעיקר כי התוצאה שמתקבלת היא נקודת מבט מצומצמת ביותר, וסרט שמרגיש לעיתים בטוח מדי. בסרטי דוקו מסוג זה נהוג פעמים רבות לשלב ראיונות עם אנשים נוספים שקשורים למושאי הדוקו, שמאפשרים להאיר עליהם מזוויות שונות, ובכך להעניק תובנות מעמיקות יותר עליהם. נראה שאין כאן ניסיון להיכנס עמוק יותר לתוך הצדדים השונים של הצמד - והתוצאה היא דוקו פרווה למדי ולעיתים שטחי. זה בעיקר מפתיע לאור העובדה שהדוקו בוים על ידי כריס סמית', במאי דוקואים מנוסה, שבין היתר ביים את "טייגר קינג" ואת סרט הדוקו על פסטיבל פייר שהיה מועמד לפרס האמי. אבל למרות שהוא לא מצליח לספק תובנות מעניינות יותר או פרטים מפתיעים על צמד מוזיקלי אייקוני שהפך לאחד הסמלים של האייטיז, "וואם!" הוא עדיין סרט נוסטלגי, מהנה ופנינה של ממש למעריצים.