תעשיית הסטרימינג שינתה את הטלוויזיה באינספור דרכים, ואחת מהן היא האופן שבו קהל הצופים משפיע - או לא משפיע - על היצירה הסופית. בימים של רשתות הטלוויזיה המסורתיות ועונות הפיילוט, כשפרקים היו משודרים בהפרש של שבוע והמחשבה על עונה אחת שעולה במלואה הייתה בלתי נתפסת, תגובות הצופים היו יכולות להשפיע על התוצאה הסופית. מצד אחד, זה הגביל את חופש היצירה ושם דגש על מסחריות, אבל היו לכך גם היבטים טובים, שאפשר להמשיך לראות עד היום ברשתות השידור שעדיין מתנהלות כך.
"אלזבת'" ("Elsbeth"), סדרת הספין-אוף החדש של "האישה הטובה" ו"הטובות לקרב", היא תוצאה של הדבר הזה בדיוק. עורכת הדין האקסצנטרית אלזבת' טסיוני (קארי פרסטון) הייתה אמורה להופיע לאורך כמה פרקים בודדים בסדרת המקור ולהוות אתנחתא קומית בלבד. אבל המסירות של השחקנית וחדר הכותבים לדמות הוציאו תגובות נלהבות במיוחד מהצופים. בסדרה עם אינסוף דמויות, אלזבת' הצליחה להפוך לאהובה במיוחד, ואפילו זיכתה את פרסטון בפרס האמי לשחקנית האורחת הטובה ביותר. היא המשיכה לצוץ שוב ושוב ב"האישה הטובה" וב"הטובות לקרב", ועכשיו סוף סוף מקבלת את מה שהיה ברור שמגיע לה - סדרה שבה היא הכוכבת.
בסדרה החדשה, שמשודרת ב-yes בצמוד לארה"ב - זמן טוב לציין את המחיר של ההחלטה הזאת, שכן הפרק השני של "אלזבת'" יגיע רק בעוד יותר מחודש בגלל שיקולי לוח מעבר לים - טסיוני עוברת משיקגו לניו יורק כדי לעקוב מקרוב אחר פעילות המשטרה המקומית ולוודא שהחקירות מתנהלות כסדרן. היתרון של לוקיישן חדש הוא שאנחנו זוכים לראות שוב את טסיוני נתקלת באנשים שלא מעריכים אותה כראוי - ומפתיעה אותם. היא נראית קלת דעת, כמעט לא מחוברת לעולם האמיתי, אבל מתחת לחזות הילדותית והחייכנית מסתתרת עורכת דין מבריקה עם יכולות דדוקציה שלא היו מביישות את שרלוק הולמס.
אם כבר זורקים שמות של בלשים מפורסמים, "אלזבת'" בכלל שואבת השראה מ"קולומבו" - סדרה בלשית משנות ה-60 וה-70. כמו ב"קולומבו", גם פרק הבכורה של "אלזבת'" מתחיל כשהצופים כבר מגלים מי הפושע, ולאחר מכן עוקבים אחר האופן שבו אלזבת' מפענחת את זהותו בעצמה. זה אומנם מוריד מהמתח, אבל זו מחווה חביבה לדמות שעליה ביססו את דמותה של "אלזבת'" כבר בימיה הראשונים ב"האישה הטובה", הרבה לפני ששאלו ממנו גם את הפורמט.
למרות שהקהל המתבקש של "אלזבת'" הם הצופים שכבר מכירים אותה היטב (ובכלל מעריצים של הסדרות של רוברט ומישל קינג), אין שום סיבה לא לצפות בה גם אם מעולם לא נתקלתם בה בעבר. הסיפור הוא חדש לחלוטין, ומלבד כמה רפרנסים לא קריטיים לדמויות מסדרת האם, "אלזבת'" עומדת בפני עצמה, והקסם של פרסטון מזמין גם צופים חדשים. למעשה, יש סיכוי שאלה ייהנו מהסדרה אפילו יותר, כי הם מגיעים ללא ציפיות.
פרק הפיילוט של הסדרה אומנם עומד בציפיות - הוא מבדר, קצבי, חמוד ומשוחק היטב - אבל לא מתעלה עליהן. אלזבת' עצמה נפלאה כתמיד וסטיבן מויר ("דם אמיתי") הוא יריב ראוי בתור הרוצח התורן, אבל הפרק לא מגיע לגבהים שהקינגים מסוגלים להם. סביר להניח שמדובר רק בחבלי לידה, ממש כפי שהעונה הראשונה של "הטובות לקרב" הייתה החלשה ביותר שלה. הקינגים - ואלזבת' עצמה - נמצאים במיטבם כשהם מתמסרים באופן מלא לביזאר ומנפצים את אותן התבניות שהם בנו בעצמם. אם לשפוט לפי העבר שלהם, אפשר לשער ש"אלזבת'" עומדת רק להשתבח, ואנחנו עומדים בפתחו של עוד מסע מענג.