"ויקטוריה בקהאם" בנטפליקס אפילו לא מנסה להביא משהו חדש

כל מי שבקיא בתרבות הפופ של שנות ה-90 ו/או בתעשיית האופנה של העשורים האחרונים, בוודאי יודע כבר לדקלם את הסיפור של ויקטוריה בקהאם בעל פה: היא הייתה הצלע החלשה והאניגמטית של הספייס גירלס, סבלה לא מעט מבריונות מצד התקשורת הבריטית (כמו כל אישה בריטית מפורסמת, כנראה), השלימה מהפך מהיר לטייטל "אשתו של דיוויד בקהאם" ואז החליטה שהיא רוצה להפוך למעצבת אופנה, למרות שאף אחד לא לקח אותה ברצינות.

זהו לא רק התקציר של הנרטיב הפופולרי והמוכר על החיים והקריירה של בקהאם, אלא גם התקציר של סדרת הדוקו החדשה בעלת שלושת הפרקים "ויקטוריה בקהאם" (Victoria Beckham) שעלתה בנטפליקס - אחרי שכבר הייתה אחת אחרת על בעלה. התקצירים הזהים הם גם הסיבה שבגללה הסדרה מיותרת לחלוטין: לא שבקהאם אינה דמות מעניינת, להפך, אבל מאחר שהסיפור שלה מעניין הוא כבר סופר אינספור פעמים, והסדרה החדשה לא מביאה משהו חדש. גרוע מכך, היא אפילו לא מנסה.

פרקי הסדרה צולמו לקראת אחת מתצוגות האופנה של בקהאם בשבוע האופנה בפריז, ומלווים אותה מאחורי הקלעים, כשהיא נותנת קונטקסט ללחץ העצום שמלווה אותה תמיד - הרצון שלה להמשיך ולהוכיח שכולם טעו לגביה ושהיא יותר מכוכבת פופ כושלת שמנסה לשחק במגרש של הגדולים. יש משהו מאוד אנושי ומעורר הזדהות בתסמונת המתחזה שלה ובחוסר הביטחון שתמיד מלווה אותה, שהתחיל עוד כשהייתה צעירה ונדחקה לשורה האחורית בשיעורי הריקוד. אבל צריך להיות אדם שלא נחשף מעולם לסיפורה של בקהאם כדי להתרגש מהרגעים החשופים שלה, כיוון שגם הם שידור חוזר של נושאים שכבר נלעסו בראיונות איתה. אפילו כשהיא מודה שהייתה לה הפרעת אכילה, נושא שהיא לא מדברת עליו הרבה ולעיתים אפילו מכחישה אותו, מדובר בחדשות ישנות.

בקהאם היא אדם מעניין, ונראה שאפשר להוציא ממנה יותר גילויים אישיים ואמירות חדשות על האופן שבו היא מתמודדת עם כל הביקורות הרעות עליה לאורך השנים - אבל הסדרה עוסקת בכך באופן שמרגיש כמו בזבוז זמן, או לחילופין כמו פרסומת אחת מתמשכת למותג האופנה והביוטי שלה, שלא ממש זקוק לעוד יחסי ציבור. אז עם כל הכבוד והחיבה לאישה והאגדה ולקריירה שוברת המוסכמות שלה, אי אפשר שלא לשאול: מי לעזאזל צריך את הדוקו הזה?