בדרך כלל אנחנו נמנעים משימוש במילה "מושלם". במקרה של "פליבג" אין מנוס

אנחנו נזהרים מלהשתמש בהטיותיו השונות של שם התואר "מושלם" כשאנחנו מדברים על סדרות טלוויזיה, אבל במקרה של "פליבג" אין מנוס. הסדרה של פיבי וולר ברידג' היא יצירת מופת בכל קנה מידה, דרמה קומית מצחיקה וכואבת ומטלטלת שנסכים לחזור ולצפות בה שוב ושוב ושוב.

"פליבג" עוקבת אחר בחורה לונדונית נטולת שם בגילומה של וולר ברידג'. היא חרמנית ועצובה כמעט כל הזמן, היא משתמשת בסקס סתמי ובבדיחות שנויות במחלוקת כדי להדחיק את האבל הכבד שהיא חשה על אמה ועל חברתה הטובה המתות. היא מתחזקת קשרי אהבה-שנאה (או לפעמים, רק שנאה) עם האנשים הקרובים אליה - אחותה הגדולה, קלייר, מצליחנית במקום עבודתה וטיפוס חביב אך אנאלי למדי; בעלה של קלייר, מרטין, אלכוהוליסט ציניקן שאובססיבי לסבלה של הגיבורה; אביה המנוכר והמשונה ואשתו הרעה והמניפולטיבית; וכמובן, גברים מתחלפים שאת אף אחד מהם היא לא אוהבת. בעונה השנייה של הסדרה, המציאות העגומה-משהו של הגיבורה מקבלת תפנית של ממש בדמות הכומר, שנכנס לחייה ומפיח בהם תקווה. יחסי השניים מורכבים, בלשון המעטה, מהסיבות המובנות מאליהן, והעונה נגמרת באקורד מריר-מתוק: הכומר, נטול שם גם הוא, מוכיח לגיבורה שיש מי שרואה אותה, שהיא יכולה להיות נאהבת ושהיא מסוגלת לאהוב.

מערכות היחסים של הגיבורה עם שאר הדמויות כתובות, מבוימות ומשוחקות בצורה חדה ומדויקת; הן מייצרות רגעים טעונים שמחוברים זה לזה בעריכה יעילה (הסדרה מונה 2 עונות, כל אחת מהן בת 6 פרקים בני חצי שעה בלבד), ככה שאין ב"פליבג" אפילו לא משפט אחד מיותר. התוצאה היא סדרה סוחפת, מעיקה אבל במובן הטוב של המילה, שגורמת לצופה להרגיש את כל סקאלת הרגשות האפשרית. אבל "פליבג" איננה רק סדרה מצוינת, היא גם סדרה פורצת דרך וחדשנית.

הגיבורה של "פליבג" מתקשרת ללא הרף עם הצופים. בסדרות רבות אחרות הפרקטיקה של שבירת הקיר הרביעי נמצאת שם מטעמי הצחקה או אסתטיקה ותו לא - אבל וולר ברידג' לקחה אמצעי טלוויזיוני בעל שם מפוקפק שכמעט ומוצה לחלוטין, עשתה בו שימוש אחר מהשימוש המוכר והמציאה אותו מחדש. לא רק שזו הייתה החלטה מרעננת שבידלה את הסדרה הזו מאחרות, אלא שוולר ברידג' הקנתה לשבירת הקיר הרביעי משמעות מטרידה שלא הייתה בה קודם לכן: הדמות שמדברת אל הקהל לא רק מודעת לקיומו של זה אלא גם תלויה בו, זקוקה לו כדי להתקיים, כדי לקבל אישור. הגיבורה הייתה חשופה תמיד, אבל דווקא רגע השיא של הסדרה נשמר פרטי – עם הבחירה להסיט את המצלמה ולהסתיר מאיתנו את הפעם הראשונה (והיחידה) בה שכבה הגיבורה עם אהוב ליבה. זה היה מהלך חכם של וולר ברידג', טוב יותר מכל סצנת סקס שיכולה הייתה לעלות על הדעת.