לא מספיק אנשים יודעים זאת עליי, וזה הזמן להתגאות במה שבאמת מעורר גאווה: בכיתה ד' הכיתה שלי השתתפה ב"ששטוס 2006". ולמרות שזה מפתה, יהיה קל מדי לזלזל אחרי עשור וחצי בדברים שנראו לך בגיל 10 כדבר המרגש בעולם. לשבת באולפן טלוויזיה ולהתחרות עם רעל בעיניים בכיתה של צוציקים אחרים מגן יבנה או משהו כזה, לראות מנחה ערוץ ילדים מוכר מפלרטט עם המחנכת שלי (ובצדק, היא הייתה מהממת), להיות משוכנע שכל העם רואה אותך ורק אותך בקהל בשעה שהאויב המושבע שלך נבחר להיות נציג הכיתה בבועת הידע.
לכן יש משהו נוסטלגי בצפייה בדקות הפתיחה של "ששטוס 2022", שעלתה אתמול בערוץ הילדים בגרסה חדשה. המנחים ירדן ויזל ועומר חזן מסתננים לאולפן ששידר את כל תכניות ה"ששטוס" שגדלנו עליהן ומסתכלים בחדווה על קטעי זכייה ישנים משנות ה-90. זה לא מתוחכם במיוחד, אבל כן מחמם את הלב בקרב מי שהדברים האלה מדברים אליו.
ובכל זאת, בעיניים של מישהו שעבורו "ששטוס" היא מוסד טלוויזיוני עתיק קצת פחות מ"ערב חדש", עולה השאלה: האם זאת תמיד היה תכנית כל כך דבילית ואנחנו גדלנו, או שהזמן פשוט לא עשה חסד עם מותגים ותיקים מבית ערוץ הילדים? קל מדי לומר ש"בזמני זה לא היה ככה", אבל כל דור אומר את זה על מי שבאים אחריו. קשה להודות בכך, אבל אולי צפייה חוזרת תגלה לנו שגם כשקובי מחט הנחה את "ששטוס" התוצאה הייתה לא נעימה לצפייה.
ב"ששטוס 2022", שכמו קודמותיה שולחת כיתות ביסודי להתחרות אחת בשנייה, הילדים המשתתפים מקסימים, וממש משמח לראות איך ילדים מדימונה, תל אביב, השרון ועוטף עזה מתאחדים כדי לזכות עבור הכיתה שלהם בטיול לחו"ל. ההתלהבות שלהם אותנטית, אמינה וכנה, וזה בעיקר מחמם את הלב. את כל זה יש לומר לזכותה של "ששטוס 2022".
לחובתה - זה פשוט לא טוב מספיק. עומר חזן הוא אחד מכוכבי הילדים הגדולים של ישראל בעשור ומשהו האחרונים, אבל הכימיה שלו עם ירדן ויזל המצוינת לא מספיק מרגשת, והקריאה שלהם מהפרומטר לא באמת מלהיבה. כשטל מוסרי הפציע לראשונה, אחרי העזיבה המתוקשרת, כמובן שהתלהבתי. ובכל זאת נראה שהיו יכולים לעשות איתו יותר: המורשת שלו כמנחה מיתולוגי של הערוץ לא באה לידי ביטוי כמעט בכלל, וכותבי התכנית היו יכולים להרשות לעצמם לכתוב עבור ויזל וחזן עקיצות יותר חדות לגבי העריקה המזגזגת שלו בין ניקלודיאון לערוץ הילדים.
ובאשר למשימות? פרק הבכורה היה דל בהן: התחושה היא שרוב הזמן הייתה בנייה מתמשכת לקראת הגעת הקבוצות, הקראת החוקים החדשים והלא-חשובים-מספיק, הצגת הילדים (שדווקא הייתה חיונית ומרגשת - הם הדבר הכי טוב בתכנית). הייתה משימה אחת שבה הילדים התבקשו להוריד כמה שיותר קילוגרמים עודפים ממזוודה, ועד כמה שהיה משעשע לראות אותם נאלצים לעשות זאת דרך אכילת קאפקייקס מקולקלים ומיצים מפוקפקים, זה פשוט לא התקרב לאייקוניות של הספוג מראשון. לאחר מכן הגיע קיר הגורלות, שפשוט הבהיר לי כמה זמן עבר מאז ש"ששטוס" הייתה רלוונטית עבורי: בדיעבד, כהכרעת ניצחון, מדובר במשימה אקראית מדי ולא הוגנת מספיק. למה שהחלק המכריע במשחק יהיה עניין של הימורים ומזל ולא של מצוינות, ערכיות ודבקות במשימה?
כמובן שתל אביבים בני 25 אינם קהל היעד של "ששטוס 2022". ייתכן שהילדים שצופים בעומר חזן, ירדן ויזל ודילן דרור היום ייזכרו בהם בחדווה עוד 15 שנה, ועל כך אין לנו אלא לומר: תנו בראש, צוציקים, וצפייה מהנה. העניין הוא שטלוויזיה לילדים יכולה וצריכה להיות טובה באמת. גם בתור ילד - קצת אחרי שהשתתפתי בעצמי ב"שטטוס", כן? לא הייתי רוצה לפספס הזדמנות לציין את זה - התבאסתי על תכנים שלא לוקחים אותי ברצינות בגלל שאני קטן מדי.
וזאת הבעיה של "ששטוס": היא לא לוקחת ברצינות את הקהל שלה. הבדיחות ילדותיות ולא מכבדות את המנחים המוכשרים שמגישים אותן, המשימות לא מממשות את הפוטנציאל של הילדים המקסימים שמבצעים אותן. לנו מגיע לחזור הביתה מהעבודה לטלוויזיה איכותית, ולילדים שלנו מגיע לחזור הביתה מבית ספר לטלוויזיה איכותית לא פחות. זה לא בלתי אפשרי; ערוץ הילדים הוכיחו את זה כבר כמה עשורים. ואם לא איכותית, אז שלפחות תהיה משעשעת יותר. ילדים ששותים מיץ חרובים זה חמוד, אבל "הספוג מראשון" כבר הראה לנו כמה קסום יכול להיות קאמפ מבית היוצר של המקום האמיתי.